לבושי מרדכי על אורח חיים לז

לפסק הלכה וכן מסקנתו שם בסי' כ' וחילק בזה על שו"ת ד"ח עי"ש, אפי' ברבנות אמרי' כיון דאדחי אדחי לסברת' והא דפסק הרמב"ם בפ"א ה' מלכים דאם הבן קטן משמרי' לו המלוכה עד שיגדל היינו במלכות בית דוד אמרי' כן שהתור' זכת' להם ע"ע, ועיין בשו"ת הרי בשמים ח"ב סי' ט"ו שהביא ג"כ כמה ספרי שו"ת הספרדים מחלוקת בזה וכמעט רובן ס"ל דבשו"ב אי אפסקי' אחר כיון דאדחי אדחי ושם הביא ג"כ דברי אשל אברהם הנ"ל וחולק על ראיית' מדברי תו"כ הנ"ל דשם איירו בבן גדול דמצד גדולת' הי' ראוי' אלא שאינו ראוי' מצד עצמות' בענין ידיעתם ומדת יראתו אבל מפני קטנות הבן י"ל דלעולם משמרי' לו חזקתו עד שיגדול, ומעתה בנד"ז כת"ה מבפנים האיך הי' העובד' כלומר מפני מה לא נתקבל ר' חנוך בן ראובן הבכור לשו"ב בעת אשר זקנו מו"ה יעקב של"ח דאם מפני של"ה ראוי' משום מיעוט ידיעתו ובקיאותו באומנ' השו"ב א"כ נראה דלכ"ע אבד חזקתו ע"י שאפסקי' הר' שמעון דודו ע"ה ואם מפני שהי' קטן א"כ היינו דינ' דאשל אברהם ובשו"מ וכמה חכמי ספרדי' בתשובותיהם קים להו הכי ולשי' שו"ת ד"ח והרי בשמים הנ"ל לא אבד חזקתו והיינו אשלי רברבי, וראיתי בס' אחרון על או"ח מתואר בשם תורת חיים שהביא בשם ת' דבר משה שמחלק בין חזקת רבנות לחזקת שו"ב דחזקת שו"ב אינ' רק משום מנהג' ע"כ באפסקי' אחר אבד חזקתו וא"כ נראה דעכ"פ איכ' רוב דעות דחדל החזק' ואפשר דיש לדמות לספק וודאי דאמרי' במ' יבמות ד' ל"ח דאין ספק מוציא מידי וודאי ועי' בב"ב ד' קנ"ח וה"נ ללוי יש וודאי תורת ירושה מכח אחיו שמעון וגם מכח אביו אבל ר' חנוך הוה ספק דע"י שמעון דודו נפסק' חזקת' ושוב שייך ליורש שמעון והוא לוי ועכ"פ עכ"ח צריך לפשר עצמ' אפי' שלא ברצונו, וגם מה"ר לוי יעשה למען הטוב והישר לרצות באיז' ס"ך אם כי לרוב דעות לו החזקה, וגם כי הבד"צ יתאמץ בזה הדבר וכמ"ש בח"מ סי' כ"ב סע י' ה' דהאיך הדין אינ' ברור וחלוק כ"כ ביד הדיין לעשות דינין כעין הפשר' והכא בנד"ז הדין כי החזקה ביד לוי למלאות מקום אביו ואחיו ע"ה רק לא יקפץ ידו מרצי כסף כפי ראות עיני הבד"צ וזו הפשרה וגם כי בא למסור השו"ב ליד בנו אשר כ"ת בשם ת' מים עמוקים כזמר כי יש בידו לעשות כן וס' הנ"ל אינ' תח"י עכ"פ פשיט' דהישר והטוב לפייס לבן הבכור ר' חנוך, שלא יהי' נראה כמילת' דתמיהה כמובן וז"ל, ידידו דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד. סימן י"ג ב"ה פה מאד תרס"ט לפ"ק. לכבוד הרבני המופלג כש"ת מו"ה טובי' הערץ נ"י מברישניצא. היות כי קשה להשיב בענין דבר שבממון לצד א' כמ"ש הרמ"א ח"מ סי' י"ז וא"ר בפ"ת שם הביא כמה ספרי שו"ת דהתיר' במקום מצוה, ואפשר דבענין זה הוה מצוה משפט שו"ב, עכ"ז הנני רק להלכה, ולמעשה אפשר לדון בפני בד"צ מרוצה לב' צדדי' וכמו זה השיבו ג"כ בחת"ס ח"מ סי' כ"א מהרמשי"ק יו"ד סי' רכ"ד עיי"ש, והנה בנדון יש לך תרעווו' על ק"ק סטראפקוב אשר בני היישוב דכ"ת, שייכי' להם בכל המסים ובנו להם מקוה בדרך יוקר ויש להם חזן ושמשים שמשמשי' בהם ונתקבלו שלא מדעת הישוב ובלא מעמד שלהם ועתה ברצונך עם בני היישוב לקבל שו"ב בפני עצמ' מפני הטרח' רבה ועוד כי בני היישוב אם קוראים להם שו"ב דעיר צריכי' לשלם להם שכר טירח' מלבד גם הקריפקע, ובני העיר אינם מרוצי' לקבל' שו"ב אך ורק אם יתנו הכנסת הקריפקע להעיר וחוץ מזה יתנו על הוצאות המקוה, וסמכי' עצמם ע"ד מרן חת"ס או'"ח סי' קצ"ג כי ביד הקהלה להטיל סכום על בני היישוב כיו"ב והקשת ע"ז מדברי מג"א סי' נ"ה בשם ת' מהרי"ט כי בני היישוב אשר משכירים מנין וחזן הכפרים אשר סביבותיהם א"צ ליתן בסייעת' זו ונדבר בזה בס"ד לקמן: ומקדם נדבר אם ביד בני היישוב לקבל שו"ב בפנ"ע וכבר דברו בזה בת' האחרונים, ויש בזה משום ב' דברים א' מפני שבני הכפרים סמוכי' להעיר הנ"ל מכל הסמוכי' לה כעיר א' נחשבת כן הביא' האחרונים בשם ת' הרשב"א ח"ג סי' ת"א עיי' בת' בית שלמה יו"ד סי' י"ט ותשו' הרי בשמים סי' קצ"ו ובשו"ת דברי חיים ח"ב יו"ד סי' ח' מחלק' בזה אם תקנותיהם ומנהגם הכל עפ"י זט"ה הסמוכי' אזי המה כשאר קהולה אחת ואין בידם להפריד מהם לקבל להם שו"ב בפנ"ע אבל אם אינו כן אך ורק שהחזיק' לשחוט אצל שו"ב זה ומפני שהוא סמוך להם פשיטא דיכולי' להפרד ולקבל להם שו"ב בפ"ע, ובזה יש לתרץ קושי' כ"ת ע"ד חת"ס סי' קצ"ג מהך דמג"א סי' נ"ה ועוד משמע לי דמדברי חת"ס נאמר' רק מבני יישובי' שהי' מקדמת דנא מבני קהלה עצמ' אך הרחיקו נדור מפני פרנסתם בכפרים ע"כ לא שבתו להיות משותפי' עם בני הקהלה הנ"ל, והראיי' שם באות' תשובה על בני הכפרים שאינ' מבני אות' קהלה אינם בידם להטיל עליהם סכום וא"כ ודאי לא קשה מהך דמג"א דשם לאו בקהילה איירי שיש בו כל הצורכ' ששייך לקהיל' כמו ביהכ"נ ומקוה וכיו"ב דהא אפי' למנין צריכי' להשכיר: והנה מ"ש בת' האחרונים הבית שלמה בסי' הנ"ל וכן בתשו' הרי בשמים לראיי' שאין יכולי' להפרד מדברי תה"ד סי' שמ"א מטעמי' שאין השותף יכול לחלוק שלא מדעת שותפו וכל דברי' מובאים ברמ"א חו"מ סי' קס"ג עיי"ש והטעם שאין יכול לחלוק אפי' במקום פסיד' משום דבשאר דברים נשארו עדיין בשותפ' עם בני הקהלה ולפענ"ד תמוה' ראיי' זו דהא שם איירו במס המלך דאם מחל לאחד מבני הקהלה חלקו אינו כלום וחייב ליתן לקהל והא כל דברי תה"ד