לבושי מרדכי על אורח חיים לד

בקדושה יען שהבן הזה אשר עליו דן שם ל"ה כאביו ביראת שמים ובקדושת מעלותיו ומדותיו הנשגבות לא הוציא דבה ועתק עליו והשכיל בחריפתו כמראה הבזק וכמתלהלה ירה עליו זקין לדחות אותו משאת אביו גם עבור קושי' ודקדוק ובוודאי לא הי' בדעתו הרמה שיתפשט הדבר בישראל: והנה על ההגדה ידוע ומפורסם הוא שאין למדין ואין לבנות הלכה בכ"מ אם יש לאל ידינו לשאוב מים חיים מדבר ד' זו הלכה אשר מפיה אנו חיים, ע"כ לא אשים עיני כעת על ההגדה ורק מה שהקשה בהלכה זאת, כתב מה שצל"ע לשון הרשב"א בתשובה סי' ש' וז"ל ועוד לא הי' האב יכול לעמוד בשמשו אם הבן ראוי לכך שורת הדין שיהי' הוא קודם לכל אדם כי לפי מה שאני רואה ממנהג אותן המקומות הבנים מתמנים מדעת הצבור חזנים תחת אבותם וכלל גדול אמרו ז"ל בכל עניני המנוין שאם הי' בן ראוי' לאותו איצטלא הוא קודם לכל אדם ואפי' כהן גדול אם הי' בנו ראוי' הוא קודם לכל אדם ומתמיה החת"ס ז"ל וכתב ולשון זה צ"ע מ"ט תלי' זה במנהגא כיון שדין תורה כך הוא ותו מ"ט תלי' המנוי' בצבור כיון שכופין איתו עכ"ח למנות הבן תחת אביו ותו מאי אפי' כהן גדול: ולע"ד בפשיטות עיקר הילפותא הוא ממלך שממשלתו על העם ומוריש ומנחיל ממשלתו כן כתב הרמב"ם ביד החזקה בפ"ד מהל' כלי המקדש ה"ה והה"ד לכל שררה שבקרב ישראל, והנה מי הוא שהרשה לחזן הכנסת שררות בישראל עבודת הקודש מוטל עליו וכל עבודתו עבודת הקודש יקרא לשורר ולזמר תפלות אבל שררות מאן דכר שמי' מי הקנה לו ואין מי שבישראל שמכבדו כשררת משא"כ רב גם שררות מזקנים לו יעי' בח"ס סי' ה' הפקירו הפקר וגזרותיו קיימין וזוקפים מלא קומתו זה שכר תורתו והוא שררתו ובזה ילפי' דומי' למלך שמוריש שררתו, אבל חזן הכנסת אין לו שררות כ' משועבד נקרא, ומש"כ בה' מלכים וכל המינוים היינו שיש להם שררות קצת וכן השוחטים עבודת הקודש ישאו ואין להם שררות ואפ"ה מחזיק הדבר מחמת מנהג ושלא לטעות לאמור מנהג כהאי אינו בנוי' על דעת תורה בכל אחד לאמור נפשי אותה לשמוע יותר הגון ביראה כגון החזן הוא המוציא בעבודתו ובתפילתו יאות לבחור מובחר וע"ז קאמר הלא אפילו כהן גדול שהוא בעבודתו מביא כפרה לכל ישראל בנו קורם ולפי"ז הקושי' שהקשה ועל קושי' זו יצא לדחות כתר תורה שהק' בש"ס יומא הנ"ל מצריך קרא שבנו קם תחתיו וקשה למה לי קרא הא בספרי דרשי' מדכתיב במלך בקרב ישראל לרבות כל המינויין ולפי דאמרן הו"א דוקא מי שמקרין לו שררה בממון ולרדוה בעם כעין מלך אבל כהן גדול שבוחרין אותו לעבודת הקודש וכלום שררה נותנים לו עבדות השם נותנים לו ואם אמת נכון הדבר שמחויבים להגדיל ולהרים את הכהנים כידוע וכל ישראל מחויבים להקדימו בכל דבר שבקדושה ה"א כיון שעיקר עבודתו לכפר את הקודש יותר יקריב אליו ואין מורישין אותו לזרעו אחריו קמ"ל קרא ומשו"ה כהן משוח שאין עבודתו כ"א לעורר התשובה ביוצאי מלחמה ואין בידי לא לרדות ולצות ולא להפקיר לא נקרא שררות: ועוד נראה כיון שנחלה זו ממלך לבנים נקרא ירושה וה"א כעין ירושה משעה שמת זוכין הבנים בירושה מבלי שאין להם שום דבר לזכות בירושה וממילא בא לבניהם וכן הוא ירושת מלוכה אבל כהן גדול שמת אין הבנים זוכין בכהונה גדולה עד שמשחם, ה"א כיון שאינו קנוי לו כירושה וצריך מעשה המשיחה ה"א לא ילפי' ממלך בקרב ישראל נאמר בירושת מלכות משו"ה צריך קרא מכהן גדול ובאמת אינו נקרא ירושה כ"א זכיה שמזכים לו מן התורה, ולדעתי כיון שיש לדחות הקושי' אין בידינו לבנות הלכה על קושיא. והנה לעיל אמרתי שאין מביאים ראי' מהגדה אם בידינו להתחזקה על שורש ההלכה בכל זאת ראה זה מצאתי בח"ס שכתב בסוף התשובה ראי' מהמדרש פ' פנחס יפקוד ד' וכו' מה ראה משה לבקש הדבר הזה אחר סדר נחלות אלא כיון שירשו בנות צלפחד אביהם אמר משה הרי השעה שאתבע בה צרכי אם הבנות יורשות בדין הוא שירשו בני את כבודי א"ל הקב"ה נוצר תאנה יאכל פריו בניך ישבו כה' ולא עסקו בתורה ע"כ וסיים שם אם לא הי' יודע שהי' בבניו כל המדות לא הי' מבקש להם גדולה, ושרי לי מורי בי הלא הקב"ה השיב למשה בניך לא עסקו בתורה ואיך לא ידע משה מזה אבל המדרש מישב א"ע מה ראה משה לבקש הדבר הזה אחרי נחרות אלא כיון שירשו בנות צלפחד נחלת אביהן אמר משה הרי השעה ועת רצון הוא שאתבע בה צרכי אם הבנות תרשנה בדין הוא שבני ירשו את כבודי והקב"ה השיב לו שלא עסקו בתורה, אבל בעובדא דדין שהבן הי' מורה שלהם ומכבר הנחילו לו את הרבנות ורק בעלי זרוע בזרועם דחו גזלו וחמסו את הודו ונחלתו ודאי ירושת הבן לעולם תעמוד ואפילו הפסיק אחר, ירושה אין לה הפסק, ומלבד זה הרי לפנינו הרשב"א לעינים תשובה הנ"ל כי לפי מה שאני רואה ומנהג אותן מקומות מתמנים מדעת הצבור חזנים תחת האבות, וגם זה הי' אביו ואבי אביו ומחזיק עבור זה המנהג מכ"ש כאן שארבעה דורות זה אחר זה הי' למאורות על כסא הרבנות ואיך לא יזכה ברבנות, וד' יהי' בעזרו כי מן הדין יטול כבודו, וכזית רענן יהי' עליו הודו, וכל המשתדלים בדבר הזה כבוד ד' יחופף עליהם וע"ב מעתה וע"ע: הכ"ד הכו"ח פה וורדיין יום וי"ו עש"ק פ' וארא תרל"ו: ישראל איציק אהרן לאנדעסבערג. ב"ה יום ה' פ' בשלח תרס"ט לפ"ק פה מאד יצ"ו. שוי"ר לכבוד הרבני המופלג החריף מו"ה מרדכי ר"ב נ"י בישוב אפשע יצ"ו