לבושי מרדכי על אורח חיים לב

יצא משום מהב"ע כנים ונאים הדברים ודי ליישב בסברא זו כל הקושי' בד"א לענין שופר ומגילה דל"ש בהו מהבב"ע מ"מ פסק בש"ע דאין לברך עליהם יעיי"ש ובמג"א ה' ר"ה: ועל אשר בא להעיר הערות רבות ונכבדות בדברי מחלוקת ראשונים ואחרונים אי כל מילי בדיבור הכתיבה כדיבור וטובה ממנה כעת אין בידי לחזור על כל דבריו רק מה אשר אני תמה כי בת' מרן חת"ס יו"ד סי' רכ"ז יליף לה בק"ו מדיבור, ולענ"ד הק"ו יש לו פירכא עפ"י מ"ש התוס' ר"פ הקורא ברכות דף י"ג ד"ה בקורא להגיה דהיינו שאינו קורא בנקודתן אלא רק להבין בחסרות ויתרות כלומר שאינו קורא כקריאת חתוך הדיבור כגון ולטוטפת בקמץ או פתחא ומעתה אי יהיבנא דכל כתיבה עדיף מדיבור משום מעשה הכתיבה אבל מאן לימא דהוי כקורא בנקודתן כמו שהי' אם הי' מוציאן מפיו בנקודתן ואיכא רק הרהור הנקודה אבל אינו בכח מעשה הכתיבה ואי דמיירי שמנקדם מי יימר דזה הוה דבר תורה היינו שנמסרו בעל פה במסורת כמ"ש בתשובה להרמב"ן סי' רל"ח דלהכי נקודות בס"ת פסול לקרות בו דבעי שיהי' כנתינתה דלא הוה נקודות והא דאמרינן בנדרים דף כ"ז קרי וכתיב ופסוקי' הלל"מ היינו שנמסרו בע"פ דהא דרשינן התם ג"כ מפורש זה תרגום ותרגום ודאי לא הוהכתוב בתורה ועיין בפסקי תוס' מס' מנחות פ' כל הקרבנות סימן רל"א והובא בט"ז סימן רע"ד (ושם בט"ז ט"ס שכתב בזבחים פ' ר"י וזה אינו שם) דהנקודות הכתובים בס"ת כגון נקוד על א'י' ה בפ' וירא היא מתקון עזרא עיי"ש וכיון שנמסרה רק בע"פ היינו דוקא בדיבור וא"כ כיון שאינו מוציאים בע"פ ורק דרך כתיבה שוב אינו רק בהרהור וז"ב בדברים שאדם כותב מעצמו אינו אלא בשיעור דעת אדם ובזה גם הראיי' מכתיבת גט איני מבין דהא התם אין כאן נקוד כלל וע"כ גזה"כ דכתיב מועיל ואדרבא הדיבור אינו מועיל עד אשר אני תמה דיליף מר"ן ז"ל ה"ה אם א' כותב והוא חתם עצמו דהי' כדיבור (ויש ליזהר לפי"ז בשטייער באגען בעקאנטניס) והיא ענין חתימה דהוי כק' עדים לא מצינו אלא בדברים שבין אדם לחבירו אבל בדבר שאדם עושה מפי עצמו לעלמא והיא מול מילי דשמיא ולא שייך חתימה כק' עדים מה שייך עדים לכאן דלהוי הודאת' כמוהם ועיי' ברמב"ן מס' ב"ב בדיני תנאים כעין חילוק זה סוף הדבר לא זכיתי להבין דבריו הקדושים וצ"ע. ונ"ל דמרן חת"ס ג"כ ל"א רק בדברים שבין אדם לחבירו: ויען כי כעת אנו עוסקים בסוגי' דט"כ וידעתי כי גם בק"ק פ"ב הי' סוגי' הל"ת אציע קושי' א' שם דמסקינן שם אליבא, דרבא דא"ל הואיל בשבת שרי ביוה"כ נמי שרי ויעיי' בצל"ח. ולעיל דף ט' בסוגיא דסולם מקשה בתוס' למ"ד דסולם של עלי' לכ"ע אסור לטלטל מהאי דערובין דמוכח דסולם הוה דבר המטלטל, ותירץ דבשבת אסור להוציאה לחוץ ורק בחצר ואין כאן חשש דלהטיח גגו צריך משא"כ ביו"ט דאסור וקשי' אמאי לא נימא נמי מי איכא מידי דבשבת שרי וביו"ט אסור אלא הואיל ובשבת שרי ביו"ט נמי שרי ובפירקא דכלה הארכתי בעהי"ת: ידידו"ש הק' מרדכי ליב ווינקלער חופק"ק הנ"ל. סימן ט' ב"ה יום ה' פ' שמות תר"ס לפ"ק ברעזאווא יצ"ו הרמותי בחור מעם המופלג וכו' כ"ה נחום פ"מ ני'. שאלתו ובקשתו לשוב דבר נגד חבורת אנשי פ"א אשר זוממי' לעשות חדשות ולפרוץ גדרי ראשונים ותקנות אנשי כנה"ג אשר תקנו וסדרו לנו תפלות על הסדר והמה מחשבותם להריס ולפרוץ להתפלל בלשון לע"ז שהם מדברים ומבינים בו ותלו עצמם על מ"ש במתני' מס' סוטה דף ל"ג דנאמרים כל לשון ופסקי בש"ע סי' ס"ב בק"ש וסי' ק"א בתפלה, ועתה בקשתו לשלוח לידו מה מצאתי בה' אחרונים בענין זה. והנה אין חדש אשר לא נעשה ולא נשמע עוד בדור שלפנינו בימי הגאון מרן חת"ס בעיר האמבורג ועמדו כל הגאונים בדור ההוא והרעישו כנגדם בכל עוז ותעצומות עד שגדרו להבדילם מתוך עדת ישראל ואסרו איסור גמור לחבר עמהם. וכן אסרו לכנוס לבתי תפלתם או להתפלל מתוך סדרי תפילתם וע"ז חברו יחדיו ספר דברי הברית המובא בחת"ס אשר שם נקבצו יחדיו כל דברי צדיקים הבאים לעזרת ד' בגבורים ובל"ס המצא תמצא ספר הנ"ל במדינת אשכנזובפרט בעיר האמבורג אבל בבתי מסחר הספרים לא ראיתי בכל הרשומות אשר תח"י. והנה לדינא עיקר הדברים נאמרו בתשו' חת"ס ח"ו סי' פ"ד ואף בסי' צ"א מדבר מענין דברי הברית הנ"ל באה"ט ושם מבאר כי מ"ש בגמ' וש"ע כי תפלה נאמרה בכל לשון הוא רק באקראי בעלמא אבל לא בקביעות כמו שנראה מדברי הרמב"ם פ"א ה תפלה ה"ג וה"ד דאדרבה כי עזר' ואנשי כנה"ג תקנו תפילות י"ח על הסדר בלשון הקודש צח יען כי הי' בימיו ע"י גלות בבל נשתכח מהם לה"ק אלא היו מדברים אשדודי' וכשדי' לכן תקנו סדור התפילה עפ"י לה"ק אשר רק לה נקנה התכונה להצפין בתוכ' הכוונות הראוי' ובשאר לשונות א"א כידוע לכן איסור לקבוע בביה"כ תפילות לשון אחרת עיש"ה והנה תשו' בית אפרים יש לי ת"י על שאלה הנ"ל והוא באורך ורוחב נאמרה בכל צד וצד ונתן ה' טעמים לאסור לשנות מלה"ק ללשון לע"ז עיש"ה: ולענ"ד נראה עוד טעם שאסור לשנות מדינא בביהכ"נ של רבים דהא פשוט במ' מגילה פ' ברי העיר דביהכ"נ של כרכים אינ' נמכרים אפי' בזט"ה במעמד אה"ע וכן קיי"ל בש"ע או"ח סי' קנ"ג סעי' ז' דאפי' בנו בני העיר בשל עצמם כיון דביהכ"נ של כרכים ע"ד כל העולם נבנה ודלמא יש א' בסוף העולם שאינו מרוצה ופשוט דהטעם שיהי' ראוי וחרות לכל העולם להתפלל בביהכ"נ שיהי' יוצא בתפילת הצבור ולשמוע ברכו וקדושה בעשרה ואיתא שם במג"א ס"ק י"ב בשם רמ"ט דכשם שאסור למכור כך אסור לסגור אפי' חצרות ועזרות של ביהכ"נ וכן במקואות הדין כך דמסתמא ע"ד כל העולם