לבושי מרדכי על אורח חיים ל

אכי היינו לענין עיקר המצוה דיכול להניח' בבית אבל לענין לילך בהם החוצה בזמן הקור הכל חולי אצל צינה כמ"ש באו"ח סי' ער"ו לענין הדלקת אש ע"י נכרי בתנור בעת החורף וכש"ס בהגוו"נ: והנה עוד יש לעיין מפני שנוי המנהג למקום שהלך לשם דקיי"ל באו"ח סי' תר"ס דצריך לנהוג כמוהם ואפי' בדעתו לחזור לא ישנה מפני המחלוקת. ואפשר דבזה נמי נאמר דליכא משום מחלוקת דכל עם ה' רואים כי בתפילין גדולים א"א בכסוי כובע ומפני מבואות הנ"ל ומפני מיחוש הקור להראש אינו נוהג כמונו ועי' במס' פסחים דף. נ"א ונ"ב דיש פנים לסברא זו ואם י"ל היתיר' הנ"ל לענין גוף הדין דפ' המחבר ומג"א סי' כ"ה ואנו רואים כי בהגלילות הללו אין מי שנוהג כן ובל"ס שהוא מפני טעמים הנ"ל כש"כ לענין חומר' שהלך לשם דהרואים יראה להם תפילין שהם גדולים ואין כאן מחלוקת ורק שלום ושלוה במחנותיכם. דברי או"נ דוש"ה: ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. ב"ה צום רביעי יהפוך לששון ולשמחה תרמ"ז לפ"ק ברעזאווע. לכבוד הרבני החריף ובקי בנש"ק מו"ה עזריאל ר"ב ני' בק"ק פרעסבורג. אשר נדברנו יחדיו ע"ד מה שלא נתבאר בפוסקים לענין מצות ת"ת אם כופין כל בר ישראל במצות למוד תוה"ק כמו בשאר מצות דמבואר בכמה דוכתי דכופין כמ"ש במס' כתובות לולב שאינו נוטל סוכה שאינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו. ומ"ש ת"ת משאר מצות וע"ז גלה דעתו דא"א לכוף ע"ז דדילמא לומד במחשבתו ע"י הרהור. והשבתי לו דזה למ"ד דהרהור כדיבור דמי ופלוגתא היא במס' ברכות דף כ' וקיי"ל כמ"ד דהרהור לאו כד"ד כמ"ש באו"ח סי' י"ב: ועתה באתי על ד"ת אשר מעכ"ת מביא סנגורי' לדבריו הקודמים ולומר כי הם אליבא דכ"ע ובד"ת בלימודים יוצא גם בהרהור. ואמת כי דברי מג"א וט"ז בסי' מ"ז שם ע"ד המחבר מתנגדים לסברא זו ומפרשים להדי' דטעמא דאין מברכין ברכת התורה דהרהור לאו כד"ד. ויש להם ראי' מגמרא שבת דף ק"נ אהא דקאמר דבשבת הרהור מותר דהרהור לאו כד"ד. ומקשה שם מהא דאסור להרהר בביה"כ. ומשני דשאני התם דבעינן והי' מחניך קדוש ואי בעסק התורה הרהור כדיבור ל"ל לחלק דהא פשיטא דאי כדיבור לענין מצוה הה"ד לענין לאסרם האיך דדבור אסור דאל"כ הוי כתרתי דסתרי אהדדי כאשר ביארו המפרשים במקום א' האיך דלענין מצוה חשיב הדבר בשיעור או במעשה ה"ה לענין איסור ועיי' בהרא"ש מס' ברכות בסוגי' דהרהור כד"ד שדייק משם דהרהור לאו כד"ד ודוקא לענין אסור להרהר בביה"כ משום דבעינן והי' מחניך קדוש אבל בעצמו לא אלמא דאפי' בלימוד תורה הרהור לאו כדיבור. וכן יש לדייק מתוס' ברכות כ' ע"ב ד"ה יוציא בשפתיו וכן רהיטא כולה סוגי' שם לענין ב"ק דהאי תלמיד דהי' מגמגם בלמודו דהרהור מותר ולא הדיבור לענין דברי תורה וא"כ כול' בחדא מחתא מחתינהו: ומ"ש מעכ"ת בטעמא דהמחבר משו"ה אינו מברך על ההרהור משום דאין מברכין על המחשבה ודעתו כמו בבדיקת חמץ דקאמר הב"י בטעמא דאין מברכין על הבטול דהו בלב ואין מברכין במטבע זו וכן איתא בפרמ"ג. נראה דמשם ראיי' להיפוך דהא שם אפי' אי מבטל בפה אינו מברך על הבטול וטעמא כיון שיוצא ג"כ במחשבה וא"כ המצוה תלוי' ויוצא במחשבה ואין מברכין עליה אפי' בדיבור. והסברא נלענ"ד עפ"י מ"ש בספרים שאומרים בברכה אשר קדשנו במצותיו דע"י המצוה נתקדשו אבריו וגופו של אדם ולא הנפש לבד וא"כ בשלמא במצוה התלויה במעשה או בדיבור ג"כ כיון דהמצוה היא כל עצמותי תאמרנה וא"כ המצוה מקדש אבריו של אדם ע"י שקדשנו הקב"ה במצותיו משא"כ המחשבה שאינה אלא באברי חוש השכל לבד לא שייך הודאה שקדשנו במצותיו דהא לא צונו במצוה זו שיתקדשו אבריו על ידי זה אלא המחשבה לבד וכיון שכן אף בדיבור אינו מברך כיון שהמצוה ע"י הורמנא דרחמנא אפי' ע"י מחשבה נגמרת וא"כ אם בדברי תורה במחשבה ע"י הרהור נמי יוצא בעסק התורה א"כ אפי' אם מוציאם בפה ע"י דיבור נמי לא יברך כיון שע"י המחשבה נמי יוצא דומי' דבטול חמץ אלא ש"מ דהרהור לענין לימוד תורה אינו יוצא ומזה לענ"ד ראיי' מוכרחת היפוך דעת מעכ"ת דע"כ לימוד תורה ע"י הרהור ודאי דאינו יוצא וראיית מעכ"ת מן הגמר' נכונה ובעיקר הדברים אשר מעכ"ת מתמי' ע"ד המחבר סי' מ"ז אמאי דמסופק אי ק"ש מהני לד"ת להיות לומד על אתר והקשה ממנחות דף צ"ט דפסקינן כרבא דיוצא בק"ש ערבית ושחרית ד' ת"ת והביאה ג"כ השיך ביו"ד סי' רמ"ו דפסקינן כוותיה ולולא דבריו הוה ס"ד דתליא בפלוגתא אי ק"ש דאורייתא או דרבנן דפלוגתת אמוראי היא במס' ברכות כ"א. ואיתא בשאג"א וכן בשם רבינו יונה דמ"ד ק"ש דרבנן נמי מודה דמדאורייתא צריך עכ"פ לימוד תורה ערב ובוקר דבשכבך ובקומיך כתיב אלא דאמר האי בד"ת קאמר כדאיתא בגמ' להדיא אלא דחכמים בחרו דיאמר ק"ש דאית בי' תורה וגם עול מלכות שמים והיינו הוא מדרבנן וא"כ כיון דק"ש היא במקום למוד תורה דבשכבך ובקומיך פשיטא דיוצא בהם לענין עסק תורה דהא זהו הדאורייתא שאמרה תורה במצותה אלא דבד"ת בחרו רבנן דיאמרו פרשיות אלו אבל למ"ד ק"ש מדאורייתא דוקא וא"כ לאו משום ד"ת והוה כמו תפלה ותחנונים כמ"ש הרמב"ם על תפלה ותחנונים שעבודה זו תפלה וכיון דפסקינן דק"ש דאורייתא א"כ אינה במקום תורה לכן אינו יוצא ג"כ ללמוד תורה וא"כ אע"ג דבעלמא קיי"ל כרבא שהוא בתרא ונ"ט בהא כא קיי"ל כוותיה כיון דקיי"ל ק"ש דאורייתא ממילא אינו יוצא ללימוד תור כהנ"ל אלא דהדרנא בי', ודברי הש"ך נכונים דהא איתא במעדני יו"ט דהא דפסקינן דק"ש דאורייתא היא מגמר' דסוכה דף כ"ח דמחלק שם דבדרבנן אם התחילו אין מפסיקין ובדאורייתא