לבושי מרדכי על אורח חיים כח

לעשות גדיל וענף כמ"ש במס' מנחות דף ל"ט וכיון דלפי דברי החת"ס דהתפירה מחשיבה כא' וא"כ הוה כמו בגד עצמו ואי אפשר לעשות גדיל דהתורה אמרה לעשות הגדיל בציצית ומחלק שם בין קשר לתפירה. כן תו"ד: ולענ"ד יש להביא ראיי' דאין חילוק בין תפירה לקשירה לענין זה דהא הב"י סי' י"א וכן במג"א סקי"ג הביא דברי ב"ה לעשות שני נקבים לתלות הציצית דתכיפה אחת אינו חבור. והמג"א הקשה עליו דא"כ האיך אמרינן בגמרא ש"מ קשר עליון דאורייתא דאל"כ האיך מצינו דהתורה התירה כלאים בציצית דהא סגי לקשור בלא קיימא דלא הוה חבור לענין כלאים. ולדעת ב"ה בב' נקבים הא בלא"ה הוה חבור דהא הוי ב' תכיפות. ולדעת הרמב"ם דס"ל דב' תכיפות א"צ לקשור ודאי קשי', אלא אפי' לדעת הטור דצריך לקשור מאי האי דאמרינן קשר עליון דאורייתא והא החבור אינו מצד הקשר לבד אלא מדין ב' תכיפות עיי"ש. אלמא דהך ב' תכיפות לאו משום קשירה אלא מטעם תפירה דזה לענין מלאכת שבת וכלאים אתמר דהוה חבור ומתקיים משום תפירה ותדע דהא להרמב"ם אפי' קשירה אינו צריכה א"כ הכל מטעם תפירה ומה לי תפירה במחט או תפירה כמ"ש: ועוד נלענ"ד ראיי' גמורה דאפי' בארוגה דהוה חבור יותר מתפירה כמו דמוכח מת' חת"ס הנ"ל מ"מ כשר לגבי ציצית מהא דאמרינן במנחות דף מ"ב וסוכה דף ט' אר"י א"ר עשא' מן הקוצין ומן הנימין ומן הגרדי' פסולה מן הסיסין כשרה והטעם משום דאינו עשיי' לשמה ולשמואל אפי' מן הסיסי' פסול דבעי גם טוויי' לשמה ופירש"י ז"ל מן הנימין כגון טלית שתפרוהו או שעשו בה אימר' במחט וראשי חוטין תלוי' בה ומהן גדלו הציצית, אלמא בהדי' דאפי' ע"י תפירה בבגד הי' הציצית כשרים אי לאו משום עשיי' דהוה שלא לשמה ומן הגרדי' פירש"י ז"ל שתולים בסוף הטלית מיתר הארוגה וגדל שם הציצית מינה ובה. א"כ אפי' בארוגה הי' מחשבה לציצית אי לאו משום עשיי' לשמה [והמחבר השיב לי אז מ"מ לפי פירוש הרמב"ם דמפרש משום בזוי מצוה יש מקום לדינא] ועיין במס' שבת דף קל"ט דיוצאים בכסכסי כילה כלומר דאע"ג דלא שייך כמלביש מ"מ שרי ופריך בגמר' מהיוצא בטלית שאינו מצויצת כהלכת' דחייב ותי' בגמר' שאני ציצית דחשיבי ולא בטלו אגב בגד משא"כ כסכסי' הנ"ל. ועיי' ברמב"ם פי"ט מה' שבת דפי' כסכסי מלל והיינו מגוף הטלית ובגד. ולא משני הגמר' לחלק בין טלית להנ"ל דשם ע"י קשר ולא הוה כאחדים משא"כ הך כסכסי' א"כ משמע דלא שאני בין קשורי' להנ"ל ודו"ק ועיי' בר"פ אלו קשרים דרצועות מנעל וחגר דהם ע"י קשירה ובלא רצועות אינם כלי אלמא דבקשירה הוה כחדא. ובמנחות דף ל"ה כא פסלינן קשירה בנפסק רצועה של תפילין אלא משום וקשרתם קשירה תונה ופירש"י ז"ל נאה ותמה. ושם א"ל ר"א לר' אשי מהו למתפרי' ועיילי' תפירות לגו א"ל פוק חזי ומה עמא דבר. ושם פלוגתת רש"י ותוס' בשם ר"ת רש"י פשט לאסורא ור"ת להתירא והיינו משום דתפירה לגו אי הוה נאה יותר מקשירה. אבל לענין חבור משמע דאינו נ"מ בין קשירה לתפירה ועיי' באו"ח סי' ל"ג ובט"ז שם. ולענ"ד בפשיטות דהיינו טעמי' דלא תופרין הציצית משום האי דאמרינן במנחות ל"ה בטלית שנקרע תוך גו' דאין תופרין ולפירש"י ז"ל משום דגזרינן דישתייר מחוט התפירה ויוסיף עליו ז' ציצית וכש"כ דיש לגזור כן בתפירת ציצית ואפי' לפי' הרע"ם משום דלית בי' תורת בגד בנקרע תוך ג' ואפי' תפרה כמאן דפסיק דמי מ"מ פשיטא דיש לגזור בתפירת ציצית דיתפור גם בה בהאי גוונא. או י"ל בתפירת ציצית גם הרע"ם מודה לסברת רשיז"ל כנלענ"ד ועיי' באו"ח סי' ש"א במג"א סקל"ד גבי פצופי"ט שמחובר לבגד דפסק הרמ"א דמותר להציא' והביא המג"א בשם ב"ש דדוקא מחובר ע"י תפיר' ב' תכיפות ולא ע"י קשירה. לכאור' זה הי' ראיי' לדברי הדר"ג ועיי' בא"ר שמבאר כי בט"ז שם פליג ע"ז ועיי' בתוס' שבת אלא דמ"מ אין ענין לזה דעכ"פ הא צריך ליישב הראיו' שהבאנו דגם תפירה כשר לציצית ועכ"ח סברתו אינו דמ"מ נקרא גדיל גם בתפירה ועיי' בת' הר המור סי' א' ידידו"ש: ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ ברעזאווא. סימן ה' ב"ה פה מאד יצ"ו פ' פנחס תרס"ה לפ"ק. שוכ"ט לכבוד הה"ג מו"ה שמעון ג"ל נ"י דיין מצוין בק' האלמין יע"א. ע"ד אשר עלה לפניו בספיקא אם הרצועות ששיעורם כשעורה אם נפסקו ברחבה עד שלא נשאר כשיעור מהו. ומעכ"ת מביא ראיות להכשיר ואח"כ הביא דברי קסת הסופר בשם פרמ"ג דמסופק אי מהני תפירה בזה. משמע דפשיטא ליה דבלא"ה פסול. ומעכ"ת השיב עד"ז דתפירה גרוע. והנה בסי' כ"ז סקי"ד שם בא"א יוצא ברור דפסול לפ"ד במ"ד דהעולם אינם נזהרין בתפילין של יד במקום ההדוק בכפל שנפסק ולא נשאר כשיעור וגרדומי' רצועות פסולים ושם לא שייך מש"כ מעכ"ת. והנה כ"ת מביא ראיי' מאבר המדולדל ופגימת מזבח דבעי עד כזית נסתייע מק"נ בשם השבו"י שמכשיר אתרוג שנפסק פטמתו עד רובא והשבו"י סי' ל"ה מביא מפרק קמא דחולין בסוגי' דרוב דיליף מרישא של עולה ואלי' תמימה וע"ז השיב בגמרא דפלי ליה. ואי משום לנתחיה ולא נתחיה לנתחים ה"א היכא דנתח לגמרי אבל היכא דלייף לית לן בה וכן באלי' תמימה אלמא דמחובר במוקצתו אע"ג שנפסק רובא וקרי ליה תמימה ולא נתחיה לנתחים. ודבריו ודאי נוטים לסברת כ"ת אלא דלפי ענ"ד דלא שייכים סברות הנ"ל וכן פגימת מזבח לענין זה דודאי האיך דלא תליא בשיעורא רק שצריך להיות שלם או רבוע כמזבח איזה דפסיקא או פגימה אינו מפסיק כלל דהא שיעור המזבח ג"כ אינו מעכב כמש"כ הרמב"ם ז"ל ספ"ב מהלכות בית הבחירה רק שישאר צדי המערכה אבל במקום דתליא בשיעור פשיטא דאם חסר כל שהו דפסול ולא מהני כלל כמש"כ במס' ר"ה דף י"ג מ' סאה חסר קורטוב המקוה פסולה. כביצה אוכלין מטמא חסר כ"ש