לבושי מרדכי על אורח חיים כז

מקרי אאלק"ש ושם בשאג"א החדשות בהגהו' הביא דברי ב"י הנ"ל והק' עליו ג"כ בשם הגאון מלובלין מגמר' דשבת הנ"ל וכן ראיתי בחתן סופר הביא בשם תשובת ב"א עי"ש. והנה מה שלא הביא מגמר' דביצה שהביא מעל' י"ל דס"ל כמ"ש קצת אחרונים דסבר' ר"ל אינו רק מדרבנן כמ"ש מתוס' פסחים דף פ"ה ע"ש וא"כ הכא בגמר' דליכא רק חששא דלמא עביד כתישה וי"ל בדרבנן לא חיישי' לדילמא עביד כתישה משא"כ בוודאי. ואפשר לומר דגם למאן דס"ל דדברי ר"ל הוא מה"ת מ"מ הב"י בגווני זו שאאלק"ש רק במקרה והזדמן לכ"ע מדרבנן. ועי' בשו"ת ברית אברהם חאו"ח סי' א' שהאריך בפרט זה בנפלאות ולפי"מ שהעלה שם דסברת הב"י בכה"ג חשוב אפלק"ש הוא משום הואיל ואי מתרמי לי' ממינו יעש"ה. לפי"ז א"ש ג"כ מהא דביצה לפמ"ש התוס' בפסחים דמ"ו דבמידי דל"ש ל"א הואיל וגבי כיסוי הדם הוי מידי דלא שכיח דקר נעוץ ואפר כירה כמ"ש התוס' שם ד"ח ע"א ד"ה א"ה שוב חשוב אאלק"ש ושפיר אמרי' עדל"ת ודו"ק. וע"י בישיע"ק סי' י"ד תירוץ נאה ע"ד הב"י עי"ש ולענ"ד אפשר ליישב דהא התוס' במ' שבת ד' ק"ל ע"ב הוה סברי דהיכא דגלי קרא דדחי כגון מילה בשבת ל"א סברת דר"ל דאלק"ש אלא דהוכח' ממילה בצרעת דג"כ ילפי' מקרא דבשר אעפי"כ אמרי' בד' קל"ג אי איכא אח' ליעבד אח' וכדר"ל. ונלע"ד דהא הך סבר' דר"ל י"ל בב' אופנים א' דילפי' מקרא כמו דילפי' מכמה דוכתי דש"ק ומילה שלב"ז אינ' דוח' יו"ט והקשה בתוס' מ' יבמות ד' ה' דנילף מזה להיפך דאין עדל"ת דהא ילפי' מבקר או מהוא לבדו ותי' דשא"ה דלא בטל' מצותו בכך דהא אפשר למחר ועי"ש בתוס' דס"ל דסברא גמור' היא דלא כהרמב"ן והרשב"א מ' שבת פ"ב וא"כ מקרא זה י"ל יליף ר"ל לכל עדל"ת האיך דאפלק"ש דלא דחי וק"ו הוא כמובן. וא"כ לפי"ז ודאי נכון סבר' הב"י דהתורה לא איירי ממקרה שנעשה דלא אפשר בשעתי' זו כיון דבכללא אלק"ש לא דחי. אלא די"ל עוד דסברא היא כיון דמטעם דחוי הוא האיך דאפלק"ש לא דחי ועי' בשו"ת קול ארי' סי' א' וסי' ב' דהוה כמו דבר שיל"מ א"כ לפי"ז וודאי אין חילוק דאפי' אם בדרך מקר' לא אפשר הוה כלא אפלק"ש. וא"כ לפי"ז בזה יש לקיים סברת התוס' דהאיך דגלי קרא י"ל דל"ש סבר' ר"ל היינו דליכ' למילף מקרא דבקר או מהוא לבדו אבל מ"מ סברא היא דלא דחי כהנ"ל וכיון דאינו רק מסבר' בזה שפיר אמרי' דהאיך דא"א אפי' בדרך מקרה ל"ה אלק"ש כיון דליכא למילף מקרא אבל הב"י הא קאי אכל עשה דדחי ל"ת בכל התורה בזה שפיר ילפי' מקראי דש"ק ומשלב"ז ושוב י"ל כסברת' דאם בכללא אלק"ש אפי' אם בשעתי' בדרך מקר' אאלק"ש עכ"ז מקרי אפלק"ש כסבר' ב"י ושאני מילה דגלי קרא וכמ"ש בתוס' ודו"ק: [ב] הקשה מעל' ע"ד הרמב"ם פי"א מה' ברכות הל' ד' שכ' דלהכי אין מברכין על נטילת מים אחרונים משום שבא רק להציל מסכנה. והק' מעלתו א"כ למה כתב להלן בה' י"ב דמברכין על עשיית מעקה והוא רק להנצל מסכנת נפילה. והנה י"ל בפשיטות דשם שמירת עצמו הוא מסכנה דלא מברש' אפי' אמצוה ושמרתם א"נ אבל במעקה דהוא לשמור הבונים וההולכים ע"ג הבית אי לאו דציותה התורה מנ"ל דצריך לעשות דבר למען פועלי' המקבלי' שכר אשר ע"מ כן עושים לקבל שכר אין זה בכלל סכנה כי יעשו בעצמם באופן זה לשמור את נפשם כאשר עליהם ג"כ מצות ושמרתם והתורה ציותה מצוה זו לבעה"ב לעשות מעקה נשמור ולא ישים דמים בביתו זה ודאי אינו דומה כלל למי שעושה דבר לשמור עצמו מן הסכנה: והא דבאמת אין מברכין על דבר שעושין לשמור מן הסכנה וה"ה בכלל המצוה ושמרתם את נפשותיכם י"ל דהוי רוב פעמים שלא ע"י מעשה כגון שלא לילך תחת קיר נטוי וכיו"ב שלא לקרב למקום סכנה ובדבר שאין בו מעשה אין מברכין כמ"ש הגר"א בבאורי' לאו"ח סי' ג' דמה"ט אין מברכין על שמיטת כספים דאין בו מעשה ע"כ לא תקנו ע"ז ברכה כלל כמ"ש האחרונים דלא חלקו בברכות פעמים כך ופעמים כך: ועוד י"ל ג"כ עפימ"ש בהגר"א סי' הנ"ל דמה"ט אין מברכין על מים אחרונים משום דאין מברכין על הפרעניות דהיינו מלח סדומית וכל דבר שי"ב סכנה בדבר הכבר' שמזיק אין מברכין וזה י"ל ג"כ כוונת הרמב"ם ז"ל אבל בבונה ביתו גופ' אין בו פרעניות ואדרבה זהו מיישוב העולם ורק כי צריך לשמור בבנינו שלא יבא לידי סכנה וממילא לא יהי' סכנה וכולו טוב שפיר מברכין משא"כ שם מ"מ הפרעניות הוא המלח סדומית עצמו בעולם ודו"ק ועי' בס' מנחת חינוך מצוה תקמ"ו שהעיר ג"כ בזה על הרמב"ם: [ג] מ"ש במס' ע"ז דף כ"ב דקאמר הש"ס נתברינהו משום פגומ' לא תניף עליהם ברזל כתיב. והק' מעל' הא אפשר להחליק האבן ע"י אבן אחר כמו שאנו רואין שמוציאין פגומות הסכין ע"י שיפשוף באבן. והנה לפע"ד יש חילוק גדול בין פגומות דעלמא מהנך פגומות שנעשו ע"י שבירת אבנים דקיימו פגומות ועקונות גדולות דודאי אי אפשר ע"י השחזת אבן באבן. תדע דקאמר ננסרינהו דע"כ צריך לחתוך ולחצוב מהם צרורות גדולות ואפי' בסכין דעלמא אם נעשה פגימה גדולה שדומה לשבירה ודאי ג"כ א"א ע"י השחזתו באבן רק ע"י מעשה אומן בכלי ברזל וכדומה כידוע. ידידו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן ד לכבוד ידידי הרב הגאון המפורסים מו"ה וואלף ברייער אבד"ק טאב יצ"ו. ראיתי בספרו היקר ת' נחלת בנימין סי' א' מ"ש ע"ד מה שהעיר הגאון מפאקש ז"ל למה אין תופרין הציצית בבגד של טלית אם מותר למה אין תופרין ואם פסול בזה מה פסול יש בו. וע"ז השיב בסי' הנ"ל עפ"י דברי מר"ן חת"ס באו"ח סי' ה' בענין תפילין של ב' עורות דעל ידי דבוק לא חשי כאחדים אבל ע"י תפירה הוה חדא מלתא וחשיב כעור אחד: וא"כ הכא במצות עשיית ציצית דמצותן