לבושי מרדכי על אורח חיים כו

ע"ד מ"ש דראית בסידור האריז"ל לאמור במשנת איזהו מקומן במקום קרבנות גם תלאו דכאלו למדתי משנה וכן ראיתי ג"כ בסידורים אחרים ועד"ז באת לדרוש במופל' דיני תנאים ות"כ. ולענ"ד י"ל בפשיטות דכן מצינו בכיו"ב באו"ח סי' כ"ד בהמניח ב' זוגות תפילין דיכוון באותן שהם להלכה יוצא והב' הן כרצועו' בעלמא ולמה לא די בזה בלבד שיוצא רק באינן שהן כהלכה ועי' בט"ז שם אלא היינו טעמא כיון דאיכא מ"ד דמצות א"צ כוונה ואם כי המחבר פוסק בסי' ס' סעי' ה' הלכה כמ"ד מצכו"ו היינו לחומרא כמ"ש המג"א סי' תפ"ט וא"כ כש"כ מי שבא לעשות מצוה מצד ספק דחיישי' משום בל תוסיף וע"כ צריך לפרוט ההפוך וכן בנ"ד דמה"ט אמרי' משנת איזהו מקומן עפ"י מ"ד במס' זבחים ובכמה דוכתי מי שעוסק בפ' עולה כאלו הקריב עולה וכן כל הקרבנות א"כ וודאי ג"כ הדין כך דאעפ"י שאינו מכוין לצאת בזה לידי קרבן וממילא בעסק למוד הלכה זו יוצא במקום קרבן א"כ בשאר מעשים כגון גטין וקידושין שפיר נאמר דאם הוה אמרי' דמהן נשמע לאו דתו אין כאן קדושין וגירושין דאם אין כוונתו לקדש ולגרש אינו כלום וכמ"ש באה"ע סי' כ"ז ובכמה דוכתי וכן הוא בכל הקנינים דאם מכוון להקנות קנה ובלאו"ה לא קנה ועי' בחת"ס יו"ד סי' ש"י דאפי' באסמכת' קיי"ל דלא קנה דלא גמר ומקנה כמ"ש בחו"מ סי' ר"ז אבל בעשיית מצוה למ"ד מצות אצ"כ ואפי' לשיר בעלמ' יצא כמ"ש במס' ר"ה דכ"ו א"כ אפי' נימא דמכלל הן נשמע לאו מ"מ ס"ס הא עשה המצוה והרי למד בהלכות קרבנות ובסתור' ג"כ יצא ואפי' בחטאת ופסח דבעי לשעה מ"מ אמרי' במס' זבחים דסתמ' ג"כ לשמה קאי וע"כ אם לאו דפירש ואם לא נתחייב חטאת יהי' רק כאלו למד משנה כלומר לא במקום קרבן ס"ס הי' יוצא וכאלו הקריב ובקרבן חטא' הא אינו קרב נדבה וכמ"ש בטור וש"ע סי' א' דקרבן ליכא בתנאי מטעם הנ"ל ומשו"ה ס"ל להאריז"ל דצריך לפרש דכא יהי' רק למוד לבד כנלע"ד: ומ"ש לתרץ קושי' הפנ"י בכתובות בפ' אעפ"י וחדשת דבכתב מהני אעפ"י שמתנה על מ"ש בתורה כסב' התוס' דכל טעמי' דל"מ משום דחק דבור מבטל מעשה ובכתב דהוה מעשה ואמרי' במ' קידושין דנ"ט דמבטלי מעשה זה אינו נכון לענ"ד דהא אמרי' שם בתוס' דדוקא מעשה שמביא לידי טומאה זהו שמבטלי מעשה אח' אבל גמר מעשה אפי' מחשבה אינו יכול לבטל כמו בתרומ' שנטלת במחשבה אם כבר תרם במחשבה אפי' ע"י שליח אינו מבוטלת וא"כ ה"נ בהלכות תנאים אם תפסי' דהקדושין והגירושין מקרי מעשה א"כ הוה גמר הענין שוב אפי' מעשה אינו מבטל' אותו וע"כ צריך לד"ת כמו תנאי בגוב"ר וע"י בב"ב פ' יש נוחלין באומר בני בכור לא ירש פי שניים דל"מ משום דמתנה עמש"כ בתורה ואפי' בכתב ל"מ כמ"ש בחו"מ סי' רפ"א. וידעתי שיש להשיב דהתם אינו דרך תנאי לבטל איזה מעשה אלא שרוצה לבטל מצות התורה לזה מה לי בדבור או בכתב אבל לענין תנאי לבטל המעשה שפיר י"ל כמ"ש דיש חלוק בין דבור למעשה כתב א"כ תמה על עצמך מה זה שהקשה התוס' היינו ע"ד המקדש ע"מ שאין לך עלי שכו"ע והא לא הקשו דלהוי קדושין ולא יהי' עליו חיוב שכו"ע דזה הי' כמו בכור לא יירש פי שנים ופשיטא דל"מ אבל קושי' התוס' הי' כיון דגבר' זה אינו רוצה לקדש רק באופן זה א"כ נימא דלא יהי' קידושין כלל ולא יהא עליו וממילא חיוב שכו"ע וע"ז תי' שפיר כיון דמתנאי בגוב"ר ילפי' ובל"ז ל"ה דיבור מבטל מעשה א"כ אם איני דומה נשאר סבר' חיצונה דאינו מבטל וא"כ מאי נימא דבכתב מהני לפחות הכתובה אם ישנו לבטל איזה מעשה א"כ לדבריך המעשה בטל אבל התנאי ג"כ בטל כקושי' התוס' גבי קידושין ואם אינו לבטל איזה מעשה רק שרוצה שיתקיים תנאו לפחות הכתובה א"כ דומה שוב לבכור של"י פי שנים ושוב ל"א אפי' בכתב כמ"ש לעיל וסבר' היא וכי ע"י מעשה בידו לבטל ד"ת חלילה לומר כי ועיקר חידושך דבתנאי שבכתב לא יהי' צריכים לדיני תנאים. ע"י בב"י אה"ע בשם ת' הרשב"א סי' קמ"ג ובחו"מ סי' ר"ז וכ בתשו' הרא"ש כלל פ"א איתא להדי' דבכתב ג"כ בין בגיטין בין בשטר ממון צריכים לדיני תנאים. ואי מטעמא דידך דנימא דהוה מעשה ולבטל מעשה עי' בת' מרן חת"ס יו"ד סי' ר"כ ורכ"ז לענין שבועה בכתב עי"ש שהסביר אע"ג דכתב הוה מעשה מ"מ לא עדיף מאבוה' דילפי' מדבור וכמו דדבור בטל ע"י הפרה הה"ד בכתב דדיו לבוא מה"ד להיות כנדון א"כ י"ל כן היכא מצינו בתורה שאדם יכול להתחייב עצמו ליתן או למחול ע"י כתב או להתנות איזה תנאי זה גופ' ילפי' מדבורו דמהני רק שע"י כתב אלים אלימת' מילת' דשטר' דל"ל כומר אתם עדי ובדבור צ"ל אתם עדי אבל עיקר דמילת' מפיו ילפי' ואפי' נימא דבכתב גופ' יותר אלים אבל להתנות איזה תנאי מה זה שייך לשטר או כתב אין ענינו כלל לאלים התנאי ואדרבה להיפך צ"ל דכתיבה כאמירה צריך לומר דילפי' מתנאי בגבו"ר ובתנאי' שבין אדם לחבירו אדרבה פעמים עדיפ' דבור מכתב כמ"ש החת"ס בת' הנ"ל. הדו"ש: ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן ג' בעזהי"ת פה מאד יצ"ו. שוי"ר לכבוד הרבני החו"ב וכו' מו"ה אלימלך פריעדלענדער נ"י מליזענסק ע"ד ב"י או"ח סי' י"א שכ' על דברי רי"ו במ"ש דאם מוציא לתלות ציצית במינ' אסור בשלא מינ' דלא שרי כלאים בציצית באפפק"ש כדר"ל ועד"ז כ' ואינו נ"ל אלא אעפ"י מצוי' לו ממינו מאחר שאפלק"ש אלו הי' מצוי' לו ולא דחי' את ל"ת. והקשה מעל' גמר' ביצה דף ח' ע"ב דאמרי' וודאי כי קעביד כתישה אתי עשה ודל"ת והא הכא אפלק"ש אלו הי' לו עפר בלי רגבים. והנה בפרט זה האריך בשאג"א סי' צ"ו דכגון זה מקרי אאלק"ש והביא ראי' מבוררת משבת קל"ב דפריך בגמ' אי איכא אחר ליעבד אחר דאמר ר"ל וכו' ומשני דליכא אחר אלמא דכגון זה