לבושי מרדכי על אורח חיים כה

סימן א. בעזהי"ת פה מאד יצ"ו. לכבוד ידידי הרב הגדול יו"ש ונו"ה יושיע בוקסבוים נ"י באויהעלי (וכעת אבדק"ק מאגענדארף יצ"ו): במ"ש כ"ת בהא דקיי"ל במ"ש המחבר סימן ד' וצ"ב בנגע במקומות המכוסים ומחכך בראשו אם זה הוא נגיעה לבד או דוקא מחכך. והביא דברי מג"א סי' קס"ב ס"ק י"ד בענין נט"י דשפשפא בראשו היינו בכובע א"כ מוכח דנגיעה בלבד ג"כ בכלל וכ"ד הפרמ"ג שם ולפי"ז קאמר דצריך ליזהר במניח תפילין ש"ר שלא ליגע בראשו במקום מכוסה. ומצאתי היפך מזה בדברי תוס' חדשים מס' ידים פ"ב מ"ג אהא דנטל ידו ושפשפו בראשו דהיינו רק שפשף לטהר ולא לחכך דאז צריך נט"י שנית כמ"ש בסי' ד'. א"כ ס"ל כדעת מעל' והסברא נותנת דטעמי' משום מלמולי זיעה כמ"ש הב"י דהיינו כמ"ש הרמ"א דהוא כונו בצק כשעורים דנתהוה ע"י זיעה וזוהמא ובראשו ל"ש על שערות שיעשה כן אך ורק תחת השערות כמובן ובאמת לדעת מג"א צ"ע למה נקט במתני' דוקא על ראשו אם הוא על הכובע ועיין במחהש"ק ופרמ"ג ואין בידי להכריע: ומ"ש ע"ד נוב"י או"ח סי' כ"ה לענין טבילה בליל ש"ק בחמין, וכבר העיר בזה בח"צ סי' י"א ובברכי יוסף סי' קצ"ז עי"ש שלמדו היתר ומעל דייק מדברי התוס' מס' תענית דף י"ג שהוכיחו מהגמרא שם דתי' בגמ' אקושי' טבילה בחמין מי איכא כלומר הא שאובין הן ותירץ בחמי טברי' שיור דהמשכ' מים שאובין בכולי' אינה כשר דאל"כ לשני לי' הכי. ודקדק מעל' דהא עכ"ח צריך לשנוי' הכי דאל"כ הא אסור משום גזירות רחיצה דיוה"כ כשבת, ודקדוק נכון הוא אלא שאינינו יודע למה דקדק כן מתוס' ולא מגמרא דקמקשי והא שאובין לימא טבילה בחמין מי איכא הא אסור משום גזירת רחיצה א"כ ש"מ כנ"ל וצ"ל דמתי' הגמר' אין לדקדק דהשיב ליה כטעמי' דפריך משום שאובין ומתרץ דליכא שאוביןו מ"מ חמין הן כדמצינו בכ"מ בגמר' דהשיב לטעמי' דמקשה א"כ מדברי התוס' נמי אין לדקדק. והנה לדעת המרדכי מס' שבועות הביאו המחבר סס"י ר"א דאין להטיל שאובין במקוה משום גזירת מרחצאות דאל"כ מ"פ בגמרא שאובין נינהו ואפי' אי נימא כדברי התוס' מ"מ משכחת לה כהנ"ל אלא דודאי אסור לשפוך לתוכו שאובין חמין ועי' בתשו' חת"ס סי' רי"ד חיו"ד דהוכיח ממס' ברכות דף כ"ב דלמפונקים לא סגי להו בהטלת מים חמים לתוך צונן אלא כולה חמין צריכי' ולהכי פריך הא שאובין נינהו ועי' במס' ברכות דף הנ"ל ולפ"ז אין לדקדק מהגמר' דהמקשה פריך קושי' חמורה דאפי' בת"ב דחול הוא ל"ש חמין משום שאובין ואפי' חמין ומקצת שאובין כצונן יחשב ומתיישב ג"כ דברי התוס' ועי' בסד"ט סי' קצ"ז שלמד זכות במקוואות שלנו שהם עפ"י הרוב ע"ג מעיין כובע ועי"כ מצטננות מהר ל"ש גזירת מרחצאות בשבת ומ"מ גזירת מרחצאות דמקוואות שייך בחמין דאל"כ הדר' קושי' המרדכי לדוכתי' וא"כ אין לדייק כנ"ל מגמר' דאי משום גזירת רחיצה בש"ק משכחת לה במעיין עם תערובות חמין משא"כ לענין שאובין. ועי' בבאה"ג סי' ר"א במ"ש בטבילת כה"ג דמחמין לו חמין ג"כ מוכח דשייך הך גזירה לענין שאובין דהי' ממים עיתם ושוב עיינתי בת' דברי יוסף שהביא הברכ"י שם למד זכות ג"כ דטבילת מצוה שאני דהא התיר' לטבול בת"ב ויוהכ"פ ואי משום דא"א בלא טבילה משא"כ הכא אפשר בצונן איכא למימר כיון דמצערי' בצונן התירו גזירת מרחצאות כמ"ש הרמ"א בהל' יוה"כ בזמן רפש וטיט מותר במנעלים כש"כ גזירות מרחצאות דאינה אפי' שבות כמ"ש הרי"ף מס' ביצה א"כ ג"כ אין לדקדק מגמר' הנ"ל דאיכא לאוקמי הך דטובלים בבנ"א המפונקים דאיכא צער לטבול בצונן ומותר לטבילת מצוה כתשובת דברי יוסף הנ"ל דאיכא לטבילת מצוה ומשום צער' אבל הפירכ' דשאובין פריך שפיר כיון דליכא טבילה כלל מה טבילת מצוה איכא ואינה רק רחיצה פשיטא ולמה התיר' ומה טובלין איכא: ואגב אזכיר למעלתו גרגיר אחד מ"ש בירושלמי לס' ביצה דאדם מותר בטבילה וליכא משום מתקן שכן אדם טובל משום קריו בשבת וזו תימ' דלמה מותר לטבול מקריו ונ"ל בפשיטות דטבילת קרי לאו משום. טהרה הוה ועזרא תקן כמ"ש בגמרא מס' ברכות דף כ"ב ובירושלמי שלא יהי' ת"ח מצוים אצל נשותיהם כתרנגולים והא חזי' אפי' טמאים כגון כדה מצורעי' חייבי' בטבילה זו אע"ג דליכא טהרה כלל ועוד הא בט' קבים מהני ג"כ וכן שאובים כשרים כדאיתא במתניתן פ"ח מס' מקוואות וכן פסקו הפוסקים וא"כ כ"ש מתקן דהא איתא אפי' בלא טהרה כלל אלא תקנה תקנו כן כהנ"ל וז"ש בירושלמי דהא אדם טובל לקריו בשבת דבזה ודאי ל"ש מתקן כלל ולזה גם טבילת טהרה ממ"ש ג"כ מותר כמ"ש בגמר' דאדם נראה כמיקר הה"ד הכא נאמר יותר דאדם נראה כטבילת קריו דאינו מתקן ושוב אפי' טובל לטהרה אינה נראה כמתקן כנ"ל וזה לענ"ד נכון בעזה"י. ידידו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד. סימן ב ב"ה פה מאד יצ"ו שנת תרס"ט לפ"ק. שוכ"ט להבחור כארזים החריף יו"ש מו"ה מנחם גאלדשטיין נ"י