לבושי מרדכי על אורח חיים כ

מפתחות לחלק או"ח סימן א' בהא דכ' המחבר בסימן ד' וסימן צ"ב שלא לחכך בראשו אם זה הוא נגיעה לבד או דוקא מחכך ב') לענין טבילה בחמין בש"ק. ג') בדברי הירושלמי סופ"ב ממס' ביצה: העירו אותי על מה הבאתי דברי תוס' חדשים לאמור כי חיכוך בראשו דוקא. ה"ה דברי רמ"א בסי' קס"ב. והנה הא גם בתוס' חדשים הביא דברי הרמ"א הנ"ל רק הבאתי דבריו שהוא אחרון נראה כמכריע בין דברי רמ"א והמג"א שראה דברי שניהם אבל באמת נראה מדברי המג"א פרמ"ג ומחצה"ש שלא הי' לפניהם הגה' זו מהרמ"א שלא הזכירו דבריו כלל ואין דרכם בכך. ע"כ לענ"ד יען כי בד"מ לא נזכר כלום מזה וגם בהגה' זו אינו מצוין שום פוסק וגם לא ציין ד"ע כדרכו בכל הגהותיו ע"כ ה"ה איזה מגיה או מדפיס עשה כן מצ"ע. וכן נאמר לי כי במקום שאין בו שום ציון מאין מקורו וגם לא נזכר בד "מ אינו מדברי הרמ"א עוד העירו אותי מפני מה אין בידי להכריע ה"ה הדבר שמכרעת מסימן צ"א מ"ש לענין גלוי ראש שלא להזכיר אזכר' אפי' בהנחת ידו על ראשו ובמהרש"ל מתיר בשעה"ד כמ"ש במג"א שם א"כ ש"ו דנגיעה לבד אי"צ נטילה וכן נאמר לי בשם ס' אורחות חיים (ספינקא) שכן אומרים בשם הגאון מהר"ם מרגליות זצ"ל שמשם מוכח דנגיעה לבד אינו פוסל. ותמוה בעיני וכי כ"ז נעלם מרבותינו הפרמ"ג ומחצה"ש שכולן פירשו דברי המג"א שנגיעה לבד צריך נט"י מפני שפי' שפשף בראשו בכובע דוקא ולא עוד דשם בסי' צ"א בפרמ"ג סק"ג מזהיר עוד בזה שלא ליגע בראשי בהנחת תפילין דצריך נטילה ובסק"ד כ' לסמוך ע"ד מהרש"ל בשעה"ד לומר ברכה בהנחת יד על ראשו וכי שכח ד"ע מני' ובי' אתמהה. אלא שאין שום ראיי' משם חדא וכי א"א להניח ידו היינו מחוץ לכף היד עד הזרוע דעי"כ ודאי אי"צ נטילה דחוץ מכף היד למעלה בלא"ה מקום מכוסה ועל מה יטול ידיו. ועוד והוא העיקר לדינא עפי"ד המחבר ומג"ח סי' ד' שמחלקים בין תפילה ואוכל לחם אשר סתם ידים פסולים אבל ברכות וד"ת סתם ידים טהורות. והפרמ"ג שהזהיר בהנחת תפילין היינו כמנהגינו שמניחי' תפילין להתפלל בהם כמנהג ישראל א"כ היינו לתפילה וכש"כ בסי' קס"א דקיימינן לענין נט"י לסעודה דודאי אינו טהורות בסתם ידים ע"כ נגיעה לבד פוסל משא"כ בברכות וד"ת ועיין בפרמ"ג סימן ד' במשבצות סקט"ו שהאריך לבאר כל החילוקים בין נט"י לסעודה ותפלה ובין לברכות וד"ת עייש"ה והכל על מכונו בס"ד: ב') מ"ש להשואל דלדייק מהגמר' דפריך טבילה בחמין מי איכא אלא שאין זה דיוק דהתרצן שהשיב בחמי טברי' תי' לפי"ד המקשן. קצרתי בלשוני וכוונתי כך כי התוס' שם דייקו מהמקש' והתרצן וצ"ל עכ"ח דהמקשן אין דיוק כ"כ דילמא לא ידע דשאובי' שהמשיכו כולה שכשרים ופלוגת' הוא אך המתרץ דמוקי בחמי טברי' דאורח' רחיקת' היא לאוקמי במקום א' מזה דייקו דלאוקמי בכ"מ ובסאובים שהמשיכו. וא"כ פשיטא שאין לדקדק מהמקשן דפריך טבילה בחמין מי איכא ומשום שאובין ל"ל להקשות מפני גזרות מרחצאות דקיל מני' ורק מהתרצן דמוקי לי' בחמי טברי' י"ל שפיר דמשמע דמשום קושי' דשאובין תי' כן ולא משום גזירת מרחצאות. ע"ז השבתי דתי' לי' כטעמי' דמקשן משא"כ לדברי תוס' א"ש דלשני לי' בשאובי' שהמשיכ' דהוה נמי כטעמי' דמקשן: ב') במ"ש בסידורים במשנת איזהו מקומן יה"ר וכו' ואם לאו כאלו למדתי משנה ב') ע"ד קושי' הפנ"י בכתובות דף נ"ו שהק' בהא דאמרי' וקיי"ל מאי כותב אומר דאריכות דברים הם דלענין מתנה עמש"כ בתורה ל"ש לחלק בין כותב לאומר ג') בדברי הב"י סי' י"א שכ' באלק"ש בפ"א מקרי אלק"ש ב') בהא דמברכין על עשיית מעקה [וכבר הרגיש בזה בספר חיי אדם כלל ט"ו סעי' כ"ד] ג') במס' ע"ז דך כ"ב ד') במה שהעיר הגאון מפאקש ז"ל בשו"ת נחלת בנימין למה אין תופרים הציצית בבגד של טלית אם מותר ואם פסול מה פסול יש בו: [הגאון בעהמ"ח נחלת בנימין ז"ל השיב לי ושוב ג"א באתי בתשובה ושם הבאתי דברי מג"א סי' כ"ו דמסיק בהדי' דבציצית הוה קשור' חבור ועוד הארכתי. ונאבד ממני אות' מכתב חפשתי ולא מצאתי]: ה') רצועות ששיעורם כשעורה ונפסקו ברחבה עד שלא נשאר כשיעור: ו') במנהג ק"ק קאלטהא. דאין קורין כהן לס"ת זולת ביו"ט. ב') והולכין לביהכ"נ מעוטר בתפילין: ז') אם כופין בלימוד תוה"ק כמו בשאר מצות. ב') תמיה בדברי המחבר סי' מ"ז: ח') בענין הנ"ל. ב') אי כל מילי בדיבור הכתיבה כדיבור וטובה ממנו ג') קושי' במ' ביצה דף י"ח ט') איסור תפלה בלשון לע"ז: י') תשובה מכבוד אמו"ר הגאון אבדק"ק גרוו"ד ז"ל בענין אם בן יורש ירושת אביו ברבנות במקום שיש א' גדול ממנו: [הנה מ"ו הגאון המובהק ז"ל עשה' זכות הרבנות לירושה ממש. ואני מסתפק בזה לענ"ד דבירושה דעלמא זוכה בעזבון וגם מה שיש לו נשאר בידו משא"כ בנדון למשל אם הבן יושב על כס' ההוראה במקום אחר א"א להיות זוכה בשניהם כמובן. ומעתה צל"ע אם בגון זה ולא חסר לו מאומה גם בקהילתו אם שייך בזה דין זכיי' וירושה ואפי' לדברי מרן חת"ס בת' י"ג שחזר לזכות הבנים משום דבזה"ז פתיך בי' ממונ' בנדון לכ"ש סברתי' כיון דבלאו"ה א"א לזכות בשניהם. ודאי כן הלכה בענין מלכי ישראל שאין ממני' אות' לסנהדרין ואם בן מלך בסנהדרין אם בא לירש כתר מלכות שוב אינ' נמנה בסנהדרין וצ"ל דכבוד מלכות עדיף והם שני ענינים שפיר י"ל דזה עדיף לי' אבל בזכות רבנות מה עדיפא