לבושי מרדכי על אורח חיים יח

במדת סבלנותו וענותנותו ע"כ אמר הוי ונתינים בדין קשה ואז תזכו להעמיד תלמידים הרבה וגם כי גדולה שימושה שאם רואה את הרב עוסק בדין והוא מסביר לתלמיד הטעמים אז גם הוא יראה ויבין ע"כ אמר הוי מתונים בדין שיהי' מתון מתון לשא ולתן בכל דין ודין כהאי דמצינו ברבה ואביי ועי"כ העמידו תלמידים הרבה. והעמידו היינו שיפעול בכל יכלתו שיהי' להם העמדה וחיזוק כי אם אין קמח אין תורה. וגם שיעמדו על מעמדם ולא כפוסחים על שתי סעיפים אלא יהי' כעץ שתול על פלגי מים לנטוע ולשרוש בלבם אהבת ויראת ד'. והרב לא יהי' כוונתו להרבות כבודו רק להרבות כבוד שמים ולא יסמוך על זכות רבים שאין חטא בא ע"י אלא יעשו לעצמו גדרים וסייגים פן ילמדו תלמידים להקל. ואם מלאכים שאינם מצוים לחטוא פוחדים ורועדים ויחפזון כן עליהם ימצאו תהלה מה יעשה אנוש אזוב מקיר וע"כ אמר אם הרב דומה למלאך ד' היינו שאינו עושה רק לרצון וכבוד קונו ומ"מ כל היום בהאי פחדא יתיב אם מוצא ידי חובתו אז יבקשו תורה מפיהו. צפית לישועה. כי אמרו חז"ל בנדה מה יעשה האדם שיחכם יבקש רחמים ממי שהחכמה שלו שנאמר כי ד' יתן חכמה וכו' ורק ע"י סעיית' דשמיא יוכל להבין על בורי' ולעמוד על אמיתת התורה. ולא בשמים היא במי שמגיס דעתו עלי' בשמים כמו שאמרו חז"ל בעירובין דבאמת התורה היא בשמים בעזרת ד' הנותן חכמה יוכל לבוא לחבריה אבל מני שמגיס דעתו ואין אני והוא יכולין לדור בעולם בזה לא תמצא. וזה"פ במדרש אמר יעקב לפי שעסקת בתורה שנמשלה למים זכית להתברך בטל היינו מים המורה שפלותו ונעוכתו ואז מתברך בשפע טל דלא מיעצר מלמעלה וע"י עזר וישועת ד' זוכה לכוון לאמיתה של תורה. וזה"פ מה שדרשו חז"ל בסנהדרין וד' עמו "שהלכה כמותו בכל מקום" מאי בכל מקום היינו בין בישיבה של מטה בין בישיבה של מעלה. ונראה שזכה לזה ע"י שהי' שם דרך ויכינו דרכיו לפניו וחשבתי דרכי ואשיבה רגלי וכו' עד שבא לכלל תורה כל דרכי תורה הנצרכים לקנין התורה הי' לו וע"כ אמר בשמואל י"ח ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וד' עמו משום שהי' דרכיו משוכלים ויש שם קרי וכתיב בהאי דרכיו דרכו כתיב שבכל דרכיו דרך א' לפניו וכל מעשיו לש"ש וה' עמו ודואג שנתכוון ללה"ר לא אמר רק וד' עמו כאומר אף שאין לו כל הכנה וכל המדות שמנו חכמים מ"מ הלכה כמותו ולכן נתקנאו בו. ונראה דהיינו דאמר ר"י א"ר לעולם ילמוד אדם תורה אפי' שלא לשמה שמתוך של"ש בא לשמה. היינו לשמה היא לכוון האמת לאמיתה של תורה אף שלא בשמים היא ואמת מארץ תצמח וכל שב"ד של מטה קובעים הלכה כן נסכים גם ד' כמו שהאריך בר"ן בדרשות וזה נראה הכוונה במדרש כי תשא אמרו מלה"ש לפני הקב"ה אתה נותן רשות למשה שיכתב מה שהוא מבקש שיאמר לישראל אני נתתי לכם וכו' אמר להם הקב"ה ח"ו שמשה עושה דבר זה ואפי' עושה נאמן הוא שנאמר וכו' בכל ביתי נאמן הוא' היינו שמלאכים יאמרו כיון שניתן רשות לב"ד של מטה לקבוע ההלכה לפי דעתן פן תורה חדשה תהי' ולא זהוא שניתן מפי הגבורה ופן לא יכוון לאמת ואמיתו של מקום והשיב להם המקום ח"ו מש"ר ודאי יכוון לאמת גמור כמו שהוא אמת בישיבה של מעלה ואפי' אם יטעה מ"מ כך דעת המקום כמו שיאמרו למטה היא היא גם דעתו יתברך וכן מצינו ברשב"א ור"ן בגיטין גבי שליש נאמן בכך דעת הבעל כמו שיאמר השליש. וכיון דמשה נאמן ושלישי של המקום הוא ממילא נאמן בכל מה שיקבע הלכה. וא"כ ודאי בתחילת הלימוד אין אדם עומד על האמת מ"מ כיון שמוסיף והולך ודרכו לפניו בעזרת ה' יבוא הזמן שיעמוד על האמת ויגיע למחוז חפצו וע"כ אמר לעולם ילמוד של"ש אף שהיום לא הוי אמת אבל ע"י הלימוד המאור שבה מחזירו ומביא להאמת והיינו דאמר רבא בתחילה נקראת על שמו של הקב"ה ולבסוף נקראת ע"ש שנאמר בתורת ה' וכו' היינו תחילה והיינו סוף התחילה הוי הלימוד ועדיין אינו מכוון על האמת ולא קנה וזכה עדיין לתורה אבל אם מכוון אל האמת אז נעשית תורתו והארכנו עוד בעזה"י ואכ"מ. פלפלת בחכמה, כי ודאי שהתורה נקנית בפלפול התלמידים מ"מ לא יהי' חלילה פלפול לקנטר ולהראות חזותו וגם יהי' בחכמה לידע עת וזמן כהאי דאמ"ל ר"ח לרב בר פחתי' וכו' אי לאו דרבי גברא רבה הוי כספתי' וכן מצינו בב"ב דבר שהראשונים לא אמרו בו טעם תשאלני בביהמ"ד כדי לביישני וגם לא יהי' פלפול של הבל רק בחכמה וכמו שאמרו דאותן הלכות שנשתכחו החזירו אתניאל בן קנז בפלפול וגם צריך להיות איז' חריפות ופלפול בהחכמה וכמו דמצינו ורבה לחדודי דאביי הוא דבעי. הבנת דבר מתוך דבר. נראה ודאי דא"א למצוא הכל כשלחן ערוך לפניו וצריך לדמות מילתא למילתא מינו יש בו רמז דכבר פי' שם בשבת כל מי שיש בו תורה ואין בו יר"ש הוי כמי שלא נמסר לו מפתחות חיצוניות וכבר פי' גדולה דעה שניתנה בין ב' שמות כי אל דעות ד' היינו קודם הלימוד יהי' לו יראה כי רק ע"י יראה יבוא לידי תורה והתורה יהי' עיקר תכליתו לבוא לידי מעשה וכמו שאמרו חז"ל ונראה דהיינו דאמרינן הוא יפתח לבנו בתורתו וישים בלבנו אהבתו ויראתו. דאם יפתח לבי ע"י יסורין לא יהי' לו רק יראת העונש אבל אם יהי' לו לב פתוח ע"י התורה יזכה לאהבה ויראה היינו היראה הבאה מתוך אהבה מפחד הוד גאון ד' כיראת המלאכים. והנה התורה נקראת דבר ואמרו חז"ל דבר ה' זו הלכה וגם אמרו אמרו במדרש התשובה נקראת דבר שכן מצינו קחו עמכם דברים ושובו וכו' וב' דברים אלו מושכים א' את חבירו ע"י תשובה יבוא לידי תורה וע"י תורה לידי תשובה וכמו שאמר בחוה"ב דחסידים ראשונים כל ימיהם בתשובה כל שהשיבו יותר ובאו לידי מעלה גדולה ויתרה ראו כי כל עבודתם ומעשיהם עד הנה כלא היו ובאו