לבושי מרדכי על אורח חיים קנה

ומעל' התפלא עלי' כיון דקיי"ל הדלק' עושה מצוה מה מהני אם שוב נאסר בהנאה, ועוד כיון דקאי עלי' במצות השבה כל שעה ושעה הוה מהב"ב כמ"ש המפרשי'. הנה לזה י"ל כיון שנאסר בהנאה לא שייך בי' השבה בעין רק מעות צריך לשלם לו. והנה אין הס' תח"י לעיין בי' אבל כאשר הציע לפני ודאי קשי' עליו כמ"ש. ועוד מה קנין שייך בי' כיון שנאסר בהנאה לדידי' ועיי' מ' בב"ק ד' ע"א ע"ב כיון דשחט בי' פורתא כאשר ולא דמרי' קטבח ואם מפקיע מרשותי' דמרי' כש"כ דלא קנה. ולדעתי דתלי' בשי' הראשונים אם אסה"נ יש לה בעלים עיי' בחי' הריטב"א מ' סוכה גבי אתרוג של ערל' מ"מ אפי' לדעת הסוברי' דס"ל דיש להם בעלים היינו שלא להוציא מרשות בעלים אבל ודאי דל"ש בי' קנין ועיי' שם ובמג"א סי' תרמ"ט ובחת"ס או"ח סי' קע"ט. ועוד נלע"ד דעד כאן לא אמר' בתוס' דהוה שנוי מעשה אלא לענין להוציא מט' מדרס אבל לענין גזלה דלהוה שנוי מעשה ולהפקיע מידי מהב"ב כש"כ לענין קנין אין לנו דהא בב"ק ד' ס"ז חשיב הקדש משום שנוי שם דלהכי יכול הגזלן להקדיש אח' היאוש ולא קאמר דהוה שנוי מעשה משום אסה"נ של הקדש. ועוד אם באין לידי מדה זו א"כ הדס הגזול אמאי פסול דהא נמי אסור בהנאת ריח כמ"ש במס' סוכה ד' ל"ז ומשמע שם מדברי רשיז"ל דהוה מה"ת דילפי' מסוכה וא"כ ליחשב כמו שנוי. ואפי' לדעת הרשב"א שם דאינ' רק מדרבנן הא נ"ח ג"כ רק מדרבנן ועיי' במ' שבת ד' כ"ב משמע דעצי סוכ' ונ"ח בחדא מחת' מחתינהו וש"מ דלענין להפקיע מידי מצהב"ב צריך שנוי מעשה ממש ועיי' באו"ח ה' ציצית סי' י"א ובסי' כ"ה לענין תפילין גזולין במג"א שם ס"ק כ"ו ובפרמ"ג שם. ועוד ממנ"פ אי הוה מצהב"ב ולא יצא א"כ לא נאסר בהנאה ואי דנימא דבאי' כא' מי יימר דאמרי' כן ודברי התוס' מ' פסחים ד' כ"ו ד"ה עלה דבכגון זה אין להכשיר גבי פרה עיי"ש ובאמת לא ידענו דבי"כ אפי' לדעת הגאון שו"מ אין לברך עלי' כמ"ש באו"ח סי' תרמ"ט, ומ"ש לענין תפילין וסוכה אמאי לא יתחייבו נשים מטעם דגם הם הי' באות' נס. עיין ת' מרן חת"ס או"ח סי' קפ"ה שביאר הדברים ע"נ. ומ"ש אם בירך על תפילין ש"י על מצות, עיין בפרמ"ג סי' כ"ה סק"ט וס"ק י"א בא"א ועיין בשע"ת סי' כ"ה סק"ה הביא בזה מחלוק' מח"ב ומכתם לדוד עיי"ש. דו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן קל"ז ב"ה אול"י ד' פרשת ויקהל תרעב"ל מאד יצ"ו שוכ"ט לכבוד הרבני החרוץ המופל' מו"ה שלמה הכהן הענדלער נ"י מסעפשי. ע"ד העובדא כי ביום פורים שאחרו אנשים של העיר לבא לביהכ"נ ע"כ אחרי התפילה של ציבור התפללו בציבור ברוב מנין שלא התפללו ולא שמעו קריאת מגילה וע"י צירוף ד' אנשים עשו כל הסדר כמו שאר תפילה בצבור והיינו שא' הוציא כל השומעים ועל דבר זה ערער הרב אב"ד נ"י יען כי דברי המחבר עומדים כנגדם בסי' תרפ"ט באין מנין וכולן בקיאי' כל או"א קורא לעצמו ומעל' השיב כי הב"ח בשם מהרי"ל וכן מסקנת מג"א דאדרב' עדיף שיקר' א' להוציא משום ברוב עם וכו' וגם לדברי המחבר הא כל טעמו כמ"ש המג"א דהוה דומה לתפילה והא ברוב שלא התפללו מצטרפים ד' אנשים כדי להוציא ברבים א"כ מגילה ודאי לא עדיפ'. והרב אב"ד נ"י השיב דבמגילה צריכים כל י' שלא שמעו משום פרסומא ניסא. ומעל' השיב מדברי רמ"א סי' תר"צ דאם כבר קראו בציבור כמ"כ נתקיים פרסומא ניסא ומשום ברוב עם וודאי די אפי' בהני שכבר שמעו: והנה לענין הלכה א' היינו באין מנין אי כדברי המחבר או כמג"א מעיקר דינ' אם להוציא חברו הכריע בא"ר כדברי המחבר בשם כמה פוסקים וכן דעת הגאון בסידור דה"ח אלא שבזה י"ל שפיר דלא עדיף מתפילה ומצטרפי' המיעוט שכבר שמעו ויצאו ואי משום פרסומ' ניסא צריך שכולן לא שמעו בזה נראה דלאו דוקא ציבור ממש דהא בהג"א ע"ד הרא"ש שנקט דברי הגמ' דף ה' דשלא בזמנו לכ"ע צריך עשרה ופירשיז"ל דשלא בזמנו צריך פרסומא ניסא טפי וע"ז מסתפק בהג"א אי סגי גם באינו בני חיובי' והרמ"א הביא ססי' תר"ץ לדידן בזמנו ובמג"א שם סקכ"ד וכן בסי' תרפ"ח סקי"א ומה ציבור שייך בקטנים ועכ"ח כמ"ש כיון דאינו רק משום פרסומא ניסא גם באינ' בני חיובא איכא פרסומא ניסא וגם כי משמע דבכל קטנים סגי' אפי' לא הגיעו לחינוך דהא בהג"א כ' סתמא אינו בני חיוב' ועוד שם בסי' תרפ"ח הא איירי מי שפירש לים ולמרחקים שקורא כמו בני הכפרים שלא בזמנו ועד"ז כתב במג"א דצריך עשרה דהוה שלא בזמנו וכי כל עשרה פי' עמו שיהי' בכלל בני חיוב' ועוד בקטנים ודאי דלא איירי בהכי. כלל הדברים לענ"ד הם ב' דברי' חלוקים ענין א' להוציא אחרים בעי י' כתפילה וא"כ דומ' לתפילה בכל הלכות''. ולענין פרסומא ניסא הוא ענין אחר היינו רק שיהי' נקרא בפני עשרה ולא תלי' אם יצאו או לא יצאו ורק משום ספיק' דהג"א צריכ' להיות עכ"פ בני חיוב'. זה הנלע"ד לעת כזאת שאין בידי לעיין בספרי האחרונים מפני חולש' ומיחוש השיעול ל"ע ואפשר כי להרב אב"ד נ"י דעתו ממקום ספרי הפוסקים שלא כדברי. חלילה לי לנגוע בקצה גבול דאתרי' דאז כל דברי כאלו לא אמרתי: דו"ש. הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ.