לבושי מרדכי על אורח חיים קנג

לה ר' הושיע' נכתוב רחמנא השמר פן לא תעונה א"כ נפיש' להו לאוי'. וקשי' לך ממ"ד מ' מנחות ד' צ"ט אר"ל כל השוכח ד"א ממשנתו עובר בל"ת שנאמר השמר לך ושמור א"נ פן תשכח את הדברים וגו' רבינ' אמר השמר ופן ב' לאוין רנב"י ג' לאוין עכ"פ חזינן דר"ל לא חשיב רק ללאו א' א"כ מאי קאמר הגמר' כאן א"כ נפישי לה לאוין הא ר"ל ל"ל האי כללא והדר' ק"ל ויפה העירות'. וכן ראיתי בס' יד דוד שהביא קושי' זו בשם יד מלאכי ואח"כ הראו לי ביד מלאכי בפנים באות קצ"ח. ואפשר לומר עפ"י דאיתא במבא התלמוד בקצור כללי הגמר' ד"ה אתקפת' בפירוש א' שם דלשון מתקיף אינ' קושי' על שום אמור' רק המ"ד בעצמ' מתמה ע"ע להבין פירוש המשנה או בריית' וזה מוכח בכמה דוכתי. וא"כ ה"נ בר' הושיע' לא נאמר רק לשון מתקיף א"כ י"ל דלא קאי להקשות על ר"ב ואפשר דלא שמיע' ליה רק תמה על עצמ' לידע טעם הדבר למה לא נאמר אזהר' ביוה"כ על הענוי ולכתוב הכי השמר פן ל"ת וע"ז קאמר בגמר' לעצמ' דא"כ הוה רבוי לאוין דקיימ"ל כרבינ' או כרנב"י דהשמר ופן כול' לאוין הן אבל לא דרך תירוץ על ר"ל. ואפשר דר"ל גופ' לא קאמר רק מ"ט לא נאמר בענוי כלומר דידע מהתנא דיליף גז"ש ממלאכה רק דק"ל מ"מ שינה התורה משאר אזהרת ולא נכתוב בגופי' לזה תי' דלא אפשר ולא תקפת' דר"ה אפשר כיון דהי' צריך להאריך בלישנ' יליף בגז"ש וכמ"ש בריש פסחים דלעולם ילמוד אדם לתלמיד ובדרך קצרה. ועוד אפשר דר"ל נמי ס"ל בעלמ' דהכל הוה לאווין רק שם במנחות דקאי על שכח' דבר א' דאינ' מפורש בקרא רק את "הדברים" והוא בלשון רבים ומשמע דברים הרבה ומנ"ל דאפי' בדבר א' עובר הוא דס"ל לר"ל משום רבוי אזהר' השמר ופן ושמור נפשך מזה ילפינן אפי' דבר א' דלכל הדברים שהם הרבה לא הי' צריך להרבות באזהרות ולאמור שמיר' נפש מאוד וע"כ אתי' לומר אפי' דבר א' דלזה ודאי צריך שמירה מאוד לחזור ולשנות הדק היטב שיהי' הכל שנוני' ושגורים בפיו וכיון שכן תו לית לי' לאמור דאתי' לרבוי לאוין כיון דצריכ' רבה למען דבר א' אבל בעלמ' ודאי מודה דהכל בכלל לאוין כיון דאינ' צריך לרבות דבר אח'. זה הנלענ"ד לתרץ בפשיטות. דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן קל"ג ב"ה אלול שנת תרס"ב לפ"ק מאד יצ"ו שוי"ר לכבוד ידידי הרה"ג מו"ה חיים צבי עה"ר נ"י דומ"צ פק"ק יצ"ו. ע"ד הירושלמי פ"ג דסוכה אשר כ"ת העמיד עלי' א' מחלקי הבנין דס"ל בטעמי' דר"י דפטור במוציא לולבו בי' א' שחל להיות בשבת משום דאמרינן עדל"ת. וצ"ל כוונת הירושלמי כמ"ש בשלום ירושלים שם דס"ל להירושלמי אע"ג דשבת הוה עול"ת מ"מ בעבר ועשה הלאו נדחה ומכח העשה אין כאן חיוב חטאת כמו דליכא מלקות בכה"ג לשי' הריב"א המובא בתוס' חולין קמ"א ועיי' בשו"ת חת"ס חיו"ד סימן רנ"א וא"כ האיך שייך כלל הגזירה דשמא יעבירנו דאף אם יטעה בשוגג ויעבור ד"א ברה"ר הלא בדיעבד הלאו נדחה רק דלכתחילה אסור לעבור דמאי אולמא האי עשה מהאי עשה משא"כ בדיעבד אמרי' להיפך מאי אולמ' וליכא עבירה כלל כמבואר בנוב"י מהדו"ק בק"א א"כ איך שייך לגזור כיון דבדיעבד יהי' יוצא ולא יעשה איסור כלל ובכה"ג ל"ש גזירה כמבואר בתוס' שבת קמ"א ובריש חולין ובפוסקים ביו"ד סי' א' ובפרט למ"ש התוס' מנחות ס"ח דמשום עשה ל"ג חכמז"ל וכן מוכח מירושלמי ריש פ"ק דנדרים עי"ש וע' הגה' מל"מ פ"א מיו"ט ובנובי"ק חאו"ח סימן כ"א וגם בפרמ"ג בפתיח' כוללת ריש ח"ג ובמש"ז סימן ט"ו סק"ד במוסגר מזה. ואף דנראה מהתוס' סוף חולין הנ"ל דאיסור לאו ג"כ איכא דלא כשי' הנוב"י וכמו שעמדו עליו האחרונים עכ"ז הא כראה מהפוסקי' דרק משום איסור סקילה גזרי' ולא משום איסור לאו בפרט לב"ש ע"כ צ"ל כן כמבואר בשעה"מ ובטעה"מ ובישיע"ק: הנה לפמ"ש בפרמ"ג באו"ח סי' של"א במ"ז סק"א כי דברי הירושלמי הם ע"ד הר"ש מקינון בס' הכריתות דעדל"ת שיב"כ ומיירי כגון שהאתרוג בבית זה וצריך להוציא' לבית א' אשר שם הלולב להיות אחדים בידו למצות נטילה וכוונתו בזה מדוע לא פי' כפשוטו שהולך ללמוד הנענועי' או. הברכה ועי"כ טעה להוציאו הלולב מרל"ר כמ"ש המפרשי' וכמו שפירשיז"ל בסוכה לענין גזירה דש"י. הוא מפני שזה אינ' רק כהכשר מצוה ואינ' דוחה רק לר"א אבל לצרף האתרוג עם הלולב הוא מגוף המצוה ובזה שפיר שייך עדל"ת. וא"כ בסוגי' דשמא יעבירנו דהיינו שישכח שהוא שבת וודאי לא גזרו על אופן הנ"ל שפי' הפרמ"ג לדעת הירושלמי וכי נימא דיבטל' מצות נטילה משום גוונא ואופן הנ"ל דלא שכיח כלל אשר האתרוג והלולב לא יהי' בבית א' וא"כ ל"ק למה גזרו ש"י לדעת הירושלמי דהא וודאי משום זה ל"ג רק משום אינ' בקי ובזה אינ' רק הכשר מצוה ולא דחי רק לר"א ואנן לא קיי"ל כוותי'. והוא ברור: ומ"ש כת"ר דרך חדש ע"ד הש"ס ותוס' הא לאו מלאכה היא כו' ויסודתו בנה על דרך המלך בהל' שופר דיו"ט שחל בשבת הוה שבת קדים מפני קדוש החדש ביום. והנה הרמב"ם פ"ז מה' קה"ח כתב דגם ביום כ"ט לעת ערב קודם יציאת הככבים מקדשי' א"כ בבת א' הוא וגם לרבא דס"ל שלא אוכל ושלא אוכל אם ישאל על הראשונה שניי' חל עליו דמתלי תלי וא"כ ה"נ יו"ט מתלי תלי