לבושי מרדכי על אורח חיים קנא

הואיל אי בעי מתשל עליו דאין נשאלי' לנדרים בשב' א"כ אינ' עובר עליו. ושוב העיר דחלה בזמן הזה דרבנן ומדאורייתא הוה שלו לימא דעובר עיי"ש במ"ש. ובפרמ"ג סי' תמ"ד משמע להיפך ואפשר כיון דסתם חלת ח"ל לאור הוה כמו דברים הצריכי' בעור ואינ' שלו כמ"ש הת"ס או"ח למ"ד דאסורי הנאה הוה להו בעלים הא דארז"ל חמץ אינ' ברשות' של אדם היינו משום דצריך בעור וכשרפה עומד ועיקר הסברא דמשום דהוה רק מדרבן יחשב כלו מ"מ מדאורייתא לעבור בב"י צל"ע אמאי לא נלמוד מחמץ דרבנן דאר"ג א"ר המקדש משש שמות אפי' בחטי קורדניית' וכו' והשיטות ידועו' ודאי לשיטת התוס' בתרי דרבנן קיל הוה שלו י"ל כמ"ש כת"ה הה"ד בחלת ק"ל דקיל טיב' כמ"ש הר"ן לענין בטול ולפי"ז חמץ שעעה"פ ג"כ יש לצדד. והנה כמ"כ י"ל בקדושין דף נ"ח בסוגיא דטובת הנאה ובאמת בנדרים דף פ"ד משמע להיפך דכל שאינ' טובל אן בו ט"ה לבעלים וחשיב יותר לאו דידי' כמ"ש בפיר' הר"ן שם ומשמנע ג"כ דאין חלוק בין דאורייתא לדרבנן דהא לענין נדר דאורייתא אתינן עלה ודמאי ודאי לכ"ע גם בס"ד דרבנן ומשמע שם מד' הר"ן דלמ"ד ספיק' אינ' טובל והיינו בדמאי מותר המודר להנות מן המדיר במעשר עני של דמאי כיון דאינ' טובל אינ' שלו ולאו מדידי' מתהני אלא כמו מהפקיר' עיש"ה: בסוגי' עמדתי ע"ז רשיז"ל דף י"ג לחכמים דאמרו לו דטהורות לא ישרופו דילמ' ימצא להם רוכלי' ופירשיז"ל ולמחר הם לא באו יאכיל' לכלבי כהני' או יבטלם. וק"ל א"כ מה פריך ראב"י ח"ב דתלוי' ג"כ ל"י דילמא יבא אליהי דהא רק דילמא. ובפן ב' ס"ל דאיכא תקון אכיל' כלבי כהנים ובטול אבל בתלוי' דילמא לאו טהורו' ולרשיז"ל בביצה וכמ' דוכתי כל בעור אסור משום אחשבי' ואפי' להאכיל לבהמ' והאיך מצי להאכיל' בשבת ובטול בלא בעור אינ' תקון כ"כ דמדרבנן צריך בעור א"כ בשלמא טהורו' יכול להאכילו קודם זמן אסור' אבל בתלוי' דילמא טמאות ואסורי' להאכיל כמו חלה ט' משום בעור: חותנו אוה"נ כבנו. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן קכ"ט לכבוד הרבני החו"ש יו"ש מו"ה אשר ווייס נ"י שו"ב בנאדי שא"א יצ"ו. אשר שאלת בכפר א' דר ישראל א' אשר בימי היריד יש לו כשר טראקטער ואתה מוכרח לילך אצלו לשחוט בהמות ועופות בשביל אכסנאי השכיחי' לפניו ועתה בימי הקיץ יאר' היריד בשבוע שחל בו תשעה באב מה יעשה. והנה קשה עלי מאוד בענין כזה וראוי' לך שתשאל כגון זו אצל הרב אשר אתה שייך לדגלו מ"מ לא השיבך ריקם. הנה בודאי אם הוא רק בעד ישראלים אכסנאי' מדינא דש"ע אסור לך משום מסייע לע"ע ולפני עור מדרבנן עכ"פ ועוד משום תקנת מצניעי' סכין של שחיטה המבואר בש"ע סימן קנ"א וידעתי כי יש אומרים בזה"ז כי יש חשש אם לא ישחטו בעד האוכלים בשר כי בטכ' רגיל בזה"ז בעוה"ר אז יש לחוש כי יכשלו בנו"ט ח"ו מ"מ הא נפל' ברברבות' אי מותר לעבור אסור' זוטא בשביל חברו שלא יעש' אסור' רבה ועיין בשבת דף ד' בתוס' שם דהיכא דפשע לכ"ע לא אמרינן חטא בשביל וכו' ועיי' בתשוב' מהר"ם שיק סי' רפ"ח לענין מלאכת תש"ב כהגוו"נ ותלמוד משם לכאן וידעתי כי בעיירו' גדולות מקילים בזה ותוכי' לומר משום דאיכא חולי' וחלושי נפש שאינם יכולים להברות עצמם במאכלי חלב וע"ז סומכים לשחוט עד לרוב: והנה בשו"ת שבו"י ח"ש סי' ל"ו ביהודי א' אשר עלי' למסור בשר לשרר' בוובב ואם לא יתן בשר לדרכו יהי' לו הפסד גדול בקנס ממון ושאר הפסד' והתיר לשחוט בלא ברכה אם אי אפשר לנחור ע"י נכרי כי משום הפסד מתיר נגד תקנת מצניעי' סכין ש"ש וא"כ ה"נ ביריד אם לישראל זה שי"ל טראקטער אם נזמנים אצלו ג"כ רוב נכרים ובעדם הא מותר לפי"ד השבו"י דאינו רק משום מצניעי' ולא משום מסייע לידי ע"ע והוה נמי הפסד בדבר אבד כדפסקינן לענין אבילות דיריד הוה דבר אבד לענין מו"מ ואם יהי' מקום לומר דיזדמן כמי ישראל חול' או מי שא"א לו לאכול מאכלי עופות א"כ גם בברכה מותר לשחוט העוף עכ"פ ויכוון לפטור ג"כ שחיטות בהמות אלא דהא יש חשש וגם נראה כודאי שיתן ממני לישראלים הבאים לשם. ויש לדון בזה אם שייך כאן משום לפני עור וטעמא דמסייע או נאמר כיון דבהתיר' קשחיט בעד נכריים תו אין כאן מסייע בעבירה או נימא להיפיך כיון שישראל זה מכוון ג"כ לישראלים אם בתר דעת השוחט או בתר דעתו של קצב ניזל לכן טוב מזה שתשאל לרב השייך למקום הנ"ל וכאשר יאמר לך כן תעשה: או"נ דו"ש. הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. ברעזאווא סימן ק"ל ב"ה יום ב' עה"ב תרנ"ה לפ"ק ברעזאווא יע"א מהרה יהפך לששון ולשמחה ומצת"ב ליו"ט לחתני כבני הרה"ג חריף ובקי מהו' יוסף צבי דושינסקי נ"י אב"ד ק"ק גאלאנטא יע"א. ברכת חיים טובים ארוכים לבתי מ' שינדל תחי' ע"ד היתר שחיטה בש' שחל בו ת"ב. והנה אמת הדבר כי בשו"י ח"ב ל"ו אינ' ומתיר רק בהפסד גדול משום קנס המחוי' לשחוט ולתן בשר עביר'. והנה במהר"ם שיק התיר לשחוט בת"ב גופא בסימן רפ"ח ומחלק