לבושי מרדכי על אורח חיים קמט

דרש' דיום מיותר. אבל לענ"ד דגם זה לא תבר' דודאי מפורש בי' השמיני א"כ מפורש שמיני איזה יום שיהי' רק אנן הוה ס"ד אמינ' דאסור דאין עדל"ת שייב סקילה ובא דרשה דביום להפקיע מהוה אמינא הנ"ל ושוב הוה שפיר מפורש מבשמיני לבד דאינ' רק גלוי מילתא לידע שמיני איזה שיהי' ועיי' מ' שבת פ' רא"ד ונמצא כי כנים דברינו בעה"י: ולפי"ז י"ל דודאי דרש' דטמ' הוא ג"כ אינה מפורש להדיא דהא חזינן דאיכא מ"ד אוכל מטמ' אוכל כמו דס"ל לר"ל בסוגי' הנ"ל ולדעת התוס' גם למסקנא צ"ל דאיכא נ"ד דאמ"א ואדבר שמפורש להדיא לא שייך פלוגת' ולענ"ד תלי' בדבר שגם הצדוקי' מודים עיי' תוס' מ' ר"ה וחגיגה והראיי' דהא בפ' חמור בקודש במעלות דרבנן דאין מטבילי' כלי בתוך כלי בקדש אפי' יש בפיו כשפה"נ דהוה חבור למקוה והא בת"כ פ' שמיני דרשינן מקוה מעיין טהור שמשקי' ומטהרין חסר ממקוה שלם ושאובין מכשרים מדרשה דטהור כלימר שמטהרים זה מזה. ועוד הא בפ' כל הבשר בס' פרק י' דרשינן דאין בדם קדשים משום מעילה ועכ"ז אמרינן ביוצאי לנחל קדרון מועלים ואם כי נעש' מצוותן מועלים מדרבנן ובריש מ' מעילה בקדשים שמתו מועלים מדרבנן ובד' ט"ו למ"ד בגמ' ס"ל לר' ינאי דאין מעיל' מה"ת רק בקדשי ב"ה ובעולה דהוה קדשי' ה' ובשאר קדשים מדרבנן והאיך ס"ד הכי כיון דהתור' התיר'. אלא עכ"ח כהנ"ל דדוקא מפורש להדי' כמ"ש בת' דברי יוסף הנ"ל: ב') הקש' על ד' הריטב"א ריש מ' חולין בטמ' במוקדשים דלא אמרינן במוקדשי' ס"ט ברה"ר טהור דאפי' היסח דעת פוסל וא"כ קשה מר"א מ' פסחים ד' י"ט במחט ט"מ דמשו"ה לא מטמא ובאדם וכלים דעזר' רה"ר. לענ"ד י"ל בתרי גוונא דלא קאמר הריטב"א רק שפוסל אבל לא שיהי' מטמ' ובאדם וכלים שאימ"ט רק מאב הטומאה לא שייך פוסל, ועוד לענ"ד והוא עיקר דדוקא בקדש עצמ' וכגון בהמת קדשים בזה שייך שמיר' ובס' לא הוה עכ"פ שמור כמו שדייק הריטב"א שם אבל אדם וכלים דאינ' מוקדשים ולא שייך בהם היסח דעת ודאי לא נאמר כלל זה. שוב הראה לי ידידי הג' מוה' חיים צבי דומ"ץ נ"י תוס' במס' חגיגה דף כ"א ע"א בסופו דגם בכלי קדשים פוסל היסח הדעת גבי דהביאו ראי' מהא דלבי על הסל וכו'. אולם לענ"ד דזה מן המעלות דחומר בקדש דחשיב התם דילמא אירע איזה טו' אבל לא מה"ת משום משמרת כמו גבי תרומה ואדרבה הא הרמב"ן והריטב"א תי' בסבר' זו קושי' התוס' ר"מ חולין א"כ ש"מ דלא ס"ל להתוס' סברא הנ"ל: ג') הקשתי ע"ד חיו"ד יו"ד סימן ק"ה ס"ק ב' דטע"כ גם לדעת רשיז"ל מה"ת האיך דליכא רוב לבטל דבעצמות' הוה מה"ת דאל"כ הא רשיז"ל פסק כר"י דמב"מ כא בטל ואי הוה מדרבנן הוא בטל כמ"ש בתוס' גה"נ שאני ציר דזיע' בעלמא הוא וק' הא רשיז"ל בשמעתת' דקיבה שמלח' בחלב' והעמיד הגבינות דנאסר' כול' דנ"נ ומב"מ לא בטל והא בב"ח במליחה אינה רק מדרבנן והוא באמת קושי' עצומ' על דברי חוו"ד. והנה בעיקר חדוש' של הגאון חוו"ד כבר כ' בחדושי הרשב"א בשמעתת' דזרוע בשלה דהקש' כשיטתו מהטמאים לאסור צירן ורוטבן. ותי' כה"ט דבעצמותן בלא בליעת תערובת ודאי מה"ת וגם לבסוף הקש' מר"י דס"ל מב"מ ל"ב דכן פסק רשיז"ל עיי"ש תרוצי, (ועיי' לקמן בחיו"ד סי' פ"ד) וכבר ביארתי בס"ד דמהך ציר זיע' בעלמא הוא אין ראיי' לכל אסורי' דרבנן ואכמ"ל. ובחור מופל' א' העירני מדברי שעה"מ פט"ו מהל' מאכלות אסורות שהקשה כעין זה על כנהג"ד ועיי' ת' חת"ס סי' פ"ה ד) מ"ש על דברי הש"ך בחו"מ סי' ק"ה דבשוכר שליח אמרינן תולבע"ח קנה ומסתמא גם לד"ע אמרינן כן וק"ל ממ' קדושין דף מ"ז דס' ממעיל' ודילמא ע"י שכירות והנה הפנ"י תולה זב"ז אבל כבר הקשה עליו בקצו"ח דלא שייך אשלד"ע אלא אם גם במשלח הי' עבירה עיי"ש: ה) הקש' מ"ד בברכות באור של גוים מחעונח"צ מברך ואמאי הא ס' ברכות להקל. כבר עמד בזה בצל"ח עיי"ש שתי' על נכון. דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד. סימן קכ"ז ב"ה יום א' וארא תרס"ו לפ"ק מאד יצ"ו שלמא רבא מן שמיא לגברא יקירא ה"ה כבוד הה"ג המפורסים מו"ה אליעזר דוד גריענוואלד נ"י דומ"ץ בק"ק ד' סערדאהעלי יצ"ו (וכעת אבדק"ק צעהלים). ע"ד אשר הציע לפני דבר חדש אשר בא לפני בד"צ במקום כבודו ע"ד הפאבריק באומני' בקיאין לעשות קמח מפרי אדמה שקורין ערד עפפעל וברצונם לעשות ע"י שמירה אבד"צ מבלי חשש חימוץ אי אריך או לא אריך וחזיתי לדעתו נוטה לאסור מדיני דקטניות אשר אסרו בזמן הראשונים כמובא בטור וב"י מג' טעמים משום שעושין ממנו מעשה קדירה כמו מה' מינים ויבוא לידי עשיית דייס' וגם עושין ממנו פת וגם כי דומה לדגן דבגמ' קורא אותה מידי דמדגן כדאיתא בב"מ פ' השוכר אה"פ ובטור הוסיף בטעם דמעורב בהו גרעיני תבואה ועיי' בב"ח שמפקפק בטעם זה וכ"ה במרדכי פרק כ"ש שהעתיק דברי הסמ"ק וליתא שם טעם זה. והנה דעת מעכת"ה דכ"ב כל ג' טעמים דהא אסרו גם החרדל וקיממעל משום דדומה לדגן אע"ג דכתנייהו שאר טעמים. והנה במרדכי משמע באמת דטעם דדמי' לדגן הוא העיקר משום דמסיים אבל שאר ירקות אין לאסור דאינו דומה לדגן. ולא כ' הטעם שאין עושין ממנו פת או דייס' אלא שעקרן של דברים דסמכי אמידי דמדגן