לבושי מרדכי על אורח חיים קמח

אי"ל משתכר באסוה"נ יותר מזה ואם משכיר לו הרעגאל מהני אם כי בתנור ובית וריחיים אסור הוא כיון שגוף הדברים שלו הם כמ"ש הב"ח ומג"א לחלק בין חק הכומרי' דמהני התנה כיון שאינ' אלא כמו מס וארנונא ואין כאן גוף ממש שלו משא"כ בהני. וא"כ ברעגאל הוה דומי' דחק הכומרי' שאין בו ממש לו וה"נ הי' כמ"כ במשפט הליצענץ אבל אם אינ' משכיר' ודאי אפי' תנאי ליכא ואסור אפי' בחק הכומרי'. ועוד אפשר טעמו משום ערור' הניכרת ונקראת על שמו: ע"כ אני נבוך מאוד בלי עצה היעוצה האיך להתנהג וללמד בנ"י בימים הבע"ל. וימחול א"כ לעיין בהלכה זו ולמצא דרך נלך בו ואפשר להתודע האיך נוהגים בק"ק פ"ב וימחול להודיענו בקרב הימים קודם שבת הגדול דהיינו פ' ויקרא בהאי שתא זמנ' דגרים. ואפשר אם המוכר ישראל מקנה לו לנכרי החביות על דרך מקח השוה להקונים חביות חביות והריוח של מדה יניח להנכרי אפשר להנצל מאסורי' במשתכר באסורי הנאה: חותנו אוה"נ כבנו. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער. ח"פ ואחרי הזמן ראיתי בת' מנחת שי סימן צ' עמד על החקירה בשכירות ארענדא אשר השר כך השכיר' לישראל שלא ישכירנ' לאחרים מה יעשה במכירת חמץ. ולאחר פלפול ארוך מסקנתו כי שכירות כזה ודאי איבו מקפיד השר ואין לדון על בטול השכירות. ושוב ראיתי בת' נהרי אפרסמון חאה"ע סימן ל"ב שבא לדון בזה כנדון דידן היינו במשפט הליצענצען ודעתו ג"כ שאין בשכירות זה שום בטול למשפט הליצענץ והביא דברי שערי דעה סי' רס"ח דכל שהקנין נעשה להציל מאסורי א"כ מן התורה הוה קנין ממש מ"מ אין בזה משום בטול תנאי ושכירות עיי"ש: סימן קכ"ו לכבוד האברך החריף ובקי מו"ה חיים יהושיע קאפפערשמיעד נ"י. ראשית מ"ש ע"ד היורה למען הגעלה שקורין שלאנגען קעססעל. והנה בת' מרן חת"ס סי' ק"כ סדר דרך הגעלה בזה אך מ"ש להסר הקנים או לכל הפחות לשים גחלים עליהם ועל התלאי ודאי דעתו כי במקום שמחוברי' הקנים זב"ז אינה עולה להם הגעלה כמו בתלאי. ולענ"ד הוא מה שהי' בימים אשר אני ראיתי מעשה של י"ש חמץ שהי' ממנה שקורין מייש מהתשואה שקורין קארין והי' כל הכלים מלא שאור וחמץ ופשיטא שיש לחוש לפתיתי חמץ ודבוק רב שהי' מלא רבב משאור וחמץ הנ"ל אבל בזה"ז שבטל' כל אלה אך ורק שעושים יי"ש מיין של שפריט כידוע מה חששא איכא לענין זה אבל לעומת זה בהני שלאכגין קעססעל שלא הי' בזמן מרן ז"ל כבר הייתי מעורר על דבר חששא אחרת בעוד הייתי בק"ק טעלעגד יצ"ו (ועיי' לעיל סי' ע"ז) באשר ראיתי כי הקנים אינה מתמלאים כלל ממי הגעלה אך ורק זיעת המים עלה בהם ונשפך מתוכן כמו מצרצור קטן כמו בעשיית היי"ש וא"כ מהו הגעלה זו וכי מי זיע' עשו הגעלה וגם כי הקנים אין מגיעים כלל ברב שטח שלהם למי זיע' הנ"ל כי קלוח הנ"ל הוא מעוט' דמעוט' וכמ"ש שנשפך מהם רק כמו צרצור קטן. ושאלתי עד"ז עוד להרב הגאון מהר"ד שיק שהי' אב"ד ק"ק טאקאי והשיב לי בקצור דכבלע' כך פלטו. והנה יש אתי בכתבי' בס"ד באריכות (וכבר נדפסו כעת לעיל בכמה תשובות) אשר שם הי' עוד סניף להתיר' דכמה שנים לא נעש' בהם יי"ש חמץ ועפ"י ת' ח"צ הידוע אבל בהיורה אשר כל שנה ושנה עושים בהם יי"ש חמץ לא אדע התיר' עפ"י הגעלה זו. ושמעתי כי הרב הגאון מליסקא ז"ל בעהמח"ס טל חיים המציא הגעלה ע"י כלי שקורין ליווא שמכניסי' לתוך הקנים כלי הנ"ל שיש בתחתיתו קנה קטן ונותנים לתוך הכלי הנ"ל אבנים ולבנים מלובנים ושופכין מים רותחין לתוכה ועי"כ מתמלאי' השלאנגען קנים. אבל גם בזה אני חוכך אם זה חשוב ככלי ראשון כמובן. ובמקומי כאן אצל הקצין מהו' ישראל ונאנד שיין נ"י שג"כ מלאכתו ע"י שלאנגען קעססעל והלכתי בעתו וזמנו לראות אופן הגעלה וראיתי כי היורה אינה באופן הנ"ל כמו שלאנגען עקמומי' סביב סביב כרגיל הך יש לו קנה ארוכה מאוד ואינה מתעקם רק פעם אחת בדרך ארוכה ויורדת למטה ואמרי לי כי ביורה זו יש למלאות מי הגעלה גם הקנים וראיתי כי כן הדבר שקלוח המים הי' ממלא הקנה אחר הרתיחה מאוד מאוד עלו המים על כל גדותיו וגם הי' אחרי שפיכתן לחוץ יד סולד' בהם ומקודם נתמלאו מי אפר כמ"ש בחת"ס ואח"כ הגעלה זו. אבל בהני שלאנגען קעססעל שציינת לא אדע טעם ברור האיך יועיל הגעלה וכמ"ש. ובחו' מופל' א' העירני עד"ת יד יצחק ח"ג סי' ר"ה ומביא דברי חת"ס הנ"ל ראיי' להתיר ותמיה' מה שייך זל"ז דבימי חת"ס הי' היורות רק בקנים פשוטי' והי' מתמלאי' ממי הגעלה שפיר משא"כ בשלאכגען אינ' עולה בהם רק הזיע' ונעשה מים כמו צרצור קטן וכהנ"ל: ועתה אבוא מ"ש בקושי' עצומו' א') על ד' טו"ז סי' קי"ז דבדבר המפורש בתורה להתיר' אין כח ביד חכמים לאסרה. והקשה ממ"ד במ' פסחים דאין אוכל מטמ' כיו"ב מה"ת דדרשינן מטמ' הוא וא"ע כיו"ב ועכ"ז מסקינן דעכ"פ מדרבנן מטמ' ועיי' בחת"ס סימן ע"ג וסי' ק"ט. והנה בשו"ת דברי יוסף סימן מ"ח מבואר דלא אמר' הט"ז רק בדבר מפורש להדי' אבל מ"ש ע"י דרשה ואי"מ להדי' מצו לאסור ובזה מתרץ קושי' החי"י ממעשר לקוח דאסר מדרבנן א"כ דרשינן עשר תעשר ואכלת' והנה בזה מתורץ מ"ש הט"ז בסי' קי"ז לענין סחורה בנו"ט ובחלב דודאי מפורש להדי' אבל מנ"ד בסי' תרפ"ח באו"ח במילה משו"ה ל"ג שמא יעבירנה ד"א ברה"ר משום דהיתר מפורש ביום השמיני אפי' בשבת לכאור' זה ג"כ מכח