לבושי מרדכי על אורח חיים קמז

סימן קכ"ג ב"ה מוש"ק י"ד למב"י תרנ"ו לפ"ק ברעזאווא יצ"ו. שלום לחתני הגאון נ"י ע"ד הנשאל לפני כת"ה הנה בא עלי' משום שותפות ישראל וחמץ שעבר עליו הפס ולא הבינותי כיון שבא הסולת בתוך הפסח ואם הקונה קבל הפראכטבריעף א"כ בדיניהם ודאי קנה ואחריות' עליו ועיי' ת' חת"ס סי' קל"ג קל"ד ואפשר כי גם מה"ת קונה בכסף כאן דלא שייך תקון משיכה משום ש"י נשרפו כי הפקודים באייזענבאהן הם טורחים ואפשר משום הא אחריות עליהם והנה לעת הזאת לאחה"פ מ"מ אין לדון רק משום שעבר עליו הפסח: ומ"ש כת"ה בענין סולת. גם במהר"ם שיק השאיר בספיקא ומתיר בדיעבד. ונהירנא פ"א הייתי בקונסטמיהל שהוא באופן הדאמפמיהל וראיתי השפריטצער השותת רק הי' ניכר שלא הי' לותתין ממנו כמה זמנים והאומן הבטיח בטח כי א"א ממש ללתות כי בזמן הזה שיש להם שעהל מאשין כלומר החטים נקלפים במאשין א' ברחיים שעי"כ נתהו' ג' מינים מורסן והקליפה הוא במקום הדחה ונראה כי כן יש בכל המיהלען הנ"ל. והנה אם הי' רק משום שותפות יש לדון אם שייך שליחות ע"י נכרי הדירעקטאר ודברי מחנה אפרים ידוע כי בפועל יש שליחות. ויעיי' בשע"ת סי' תמ"ח בשם תשו' אחרונים בענין זה והנה אם הי' קנין בפסח כמו שיראה כת"ר לדעתי עכ"פ לא ימכור ממנו לישראל. וגם יש לעיין להתיר' ג"כ ע"י תערובות לכתחילה כמ"ש אחרונים וכת"ר מבפנים ויודע האיך נעשה: חותנו או"נ. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן קכ"ד לחתני הגנ"י בדבר הנשאל לפניו דבריו נכונים בפרט לענין סברא בנאמנות אומן ורק למען שלא להתפרסם הדבר שלא יקילו לומר כן לקנות מן השוק. וגם אני לא אמרתי רק אם קבל הפראכטבריעף בפסח. אבל בנדון שקבלו אחה"פ פשיטא כי הסברא לא ניחא לי' דלקני' הוא מוסכמת וגם ל"ש שום קנין כ"ז שהוא על האייזענבאהן ואחריות דלהון הוא. והא כמה דעות דאפי' של ישראל ממש אינ' עובר כמ"ש הר"ן א"כ ודאי לית דין צריך בושש להתיר' אפי' בהנאה במכיר' לישראל דלענין חשש דרבנן כזה ודאי יתבטלו הספיקות ברובן [ועיי' בת' יד יצחק ח"ג סי' רכ"ח]: רק מ"ש כת"ה מה חלוק בין אה"נ לאיסור אכילה בענין זה תמהני הלא כמה דברים בענין זה בהגה' מיימ' מתיר בתערובות חמץ למכור חוץ מדמי אסה"נ ואוסר באכילה ובמג"א דמ"מ טעם חמץ קטעים ובעה"ע בבטול ולא ביעיר מתיר בהנאה ואוסר באכילה. בטור תמ"ח ובב"י נתן טעם לדבר ועיי' כת"ס סי' פ"ב. ילענ"ד הכל הולך למ"ש בב"מ דף צ"ב לקנוס. שלא לקיים מחשבתו די ועיי' בפרמ"ג סי' צ"ט. אבל בנ"ד לא שייך אפי' מ"ש האחרונים לקנוס כ"ד דהא בפירוש התנה כן שלא לשלוח תוך הפסח וגם לא קבלו רק אח"פ ועתה זכה במה שזכה: חותנו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ ברעזאווא. ב"ה יום ו' עש"ק פ' פקודי תרס"ג לפ"ק מאד יצ"ו. לחתני הה"ג הנ"ל נ"י. עתה באתי מענינו דיומא אשר מקדם העיר אותי רב א' אשר עפ"י חקי החדשים הליצענצען ליין שרוף שהוא עפ"י ג' חלקים אשר נראה לענ"ד צ"ע כעת למכירת חמץ הנהוג אשר הנכרי מוזג יד על יד בתוך ימי היו"ט באשר החק כי הווירטסהייזער בעלי ליצענצען אינ' רשאי' למכור ע"י אחר רק משקי' שלו כלומר של בעל הליצענץ, שנית שימכר' המשקי' רק בבית שנתן עליו הליצענץ (ועיי' לעיל סי' ע"ה). ג') הכי נכבד שאין בידו למכור או להכשיר לאחר. והנה על פן א' י"ל דמ"מ מהני מכירה של המשקי' גופא דודאי דאם יבא בערכאות של השופטים (געריכטסהאף) מוציאים מיד המוכר כיד הקינה רק שיתחייב קנס על מה שעשה נגד חקי המדינה והוה דומ' מ"ש מרן חת"ס או"ח סי' קי"ג בענין השטעמפעל שאין זה מגרע כח השטר רק שמתחייב קנס'. ושנית מה שצריך להיות הבית שלו עכ"פ מוכר החדש ג"כ כמ"ש באמת לעיקר המג"א ומקו"ח וח"א סי' תמ"ח ולא יועיל בנד"ז מ"ש החת"ס סי' קי"ז דגם בשכירות לענין קנין אגב. אבל פן ג' שאינ' רשאי להשכיר משפט ליצענץ לאח' בזה פשיטא דבטל השכירות מדינא דמלכותא ובמהר"ם שיק סי' רי"ז דעתו ברעגאלען כי צריך להשכיר לו משפט הרעגאל למען למכור על יד נכרי יד על יד והכי אי אפשר כנ"ל ומה לעשות כזה היום: והנה טעמו של מהר"ם שיק אפשר משום דבל"ז הוה משתכר באסורי הנאה כמו דקיימ"ל בסי' ת"ן כדעת הרשב"א דאסור להשכיר התנור אפי' לקבל מעות ומסקנת המג"א אפי' אם דרכ' לתת מעות דס"ס משתכר באסוה"נ דאפי' של גוי אסור וכמ"ש הרמ"א דאסור להשכיר ביתו לנכרי להניח בתוכה חמץ (וא"כ בלא"ה צריך למכור החדר שמוזגי' בתוכה המשקי' דהכי ליכא למימר לדור בתוכה מותר אע"ג דמניח אח"כ חמץ דהכי אך ורק למזוג המשקים הוה כמ"ש המג"א דהוה עיקר משום החמץ ומשתכר באסוה"נ). ומעתה כיון שיש לו לישראל ריוח במדה קטנה שמוזגי' יד על יד