לבושי מרדכי על אורח חיים קמו

משא"כ בדלא ניח' לי' איכא אין סהדי להיפך ולהכי אין חלוק בין שבת לשאר אסורין ומעתה הערוך אינ' מביא ראיי' מסוגי' הגמ' מ' זבחים דכל שקיל וטרי' דידי' אליבא דשמואל. ולפי"ז הה"ד בשאר אסורין ולדידי' שפיר בתתנדב יין הוה לאשים אבי לדידן והרא"ש מהסוברים דמלשאצ"ל פטור א"כ ליכא למילף משבת ועכ"ח דאיכא קרא אחרינא ושוב לא שייך בי' סברא לא ניח' לי' ולפי"ז שפיר מביא ראיי' מהמקשן והא מכבה דכן ודאי סוגי' המקשן דידע מה שיש להשיב לדבריו ומה שבדעתו להשיב להעמיד קושיתו והוא ידע דיש לומר דכר"ש אתי' אלא דס"ל כמ"ש לבסוף דשמואל לא ס"ל כר"ש במלשאצ"ל וס"ל דהכל חד דמלשאצ"ל הוה כמו דבר שאין מתכוון והכל אסור לשמואל אלא דשוב כש"כ דקשי' דאיכא למימר דיליף מקרא דלא תלבש כלאים ולענין שבת ודאי הכל אסור לשמואל אליב' דמקשן הנ"ל דחיוב סקילה וכמ"ש הר"ן בחדושיו הנ"ל אלא ודאי כיון דיליף מקרא אחרינא דלאו כשבת שוב אפי' פס"ר דלא ניח' לי' נמי אסור משו"ה פריך שפיר ורק המתרץ השיב לו בהיפך דאדרבה במלשאצ"ל לא ס"ל כר"ש ורק בדבר שאין מתכוון ס"ל כר"ש דלא תלי' זב"ז וא"כ יש ללמוד משבת ואין חלוק בין שבת לשאר אסורי' ולדידן דמלשאצ"ל פטור בלא"ה צריך ללמוד מקרא דלא תלבש כלאים הנ"ל. א"כ ראיי' הרא"ש נכונה ולא סתרי אהדדי כלל דגם הערוך מצי סבר אופן זה אי ס"ל מלאכה שאצ"ל פטור: חותנו אוה"נ כבנו. הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן קכ"ב בהי"ת אול"י ב' פרשת ויצא תער"ב לפ"ק מאד יצ"ו. לכבוד הרבני החו"ב מהו' חיים ראטה נ"י. ע"ד אשר התפלא ע"ד מהר"ם שיק או"ח סי' ט' במ"ש ע"ד הציגאריע דמשו"ה לא בטל השומן בתוכ' עפ"י דברי הרשב"א שפסק' הב"י סי' קל"ד והביאו המג"א סי' תמ"ב דכל דבר שתקינ' בכך ובדרך זה נעשה לא שייך בטול ולדעת כ"מ כי דברי הרשב"א כאוורי' שנתקן ע"י חומץ שהוא דבר חריף אבל שומן לא הוה בדבריו אלו כמ"ש הט"ז סי' צ"ח ס"ק ט"ז והסכי' עמו בפרמ"ג, והנה אני תמה על תמיהה זו דהא שם בדבריו מוזכר ג"כ או יין ויין ודאי לא מקרי דבר חריף לענין זה ואדרבה בכמה דברים בטל בששה חלקי' כידוע ועוד חומץ ג"כ לדעת הש"ך סי' ק"ה ס"ק ב' לא מקרי דבר חריף ועיי' במג"א סי' תמ"ז ס"ק כ"ח שמחלק בין חומץ חזק לשאינ' חזק כ"כ וא"כ לענין דעביד לטעמי' י"ל דהוה עכ"פ כמלח ותבלי' אבל הא המהר"ם שיק לא משום מידי דלעביד לטעמי' אתי' עלי' אלא משום דתחילת תקונה בכך ועד"ז השיב מעל' דהרשב"א איירי דוקא בהני מילי דעביד לטעמי' עד"ז תשוב' בצדו ומיין וגם חומץ מן שכר' דמשו"ה הוה לטעמי' ועוד אי משום מידי דעביד לטועוני' למה לי' למימר משום תחילת תקונו בכך. והנה מהש"ך ס"ק ל"א משמע באמת דטעם הרשב"א שהביא הב"י והמחבר סי' קל"ד הוא משום דעביד' לטעמי' וחשיב ג"כ סתם יינם מידי דעביד לטעמי' ולא זכיתי להבינם דהמעיי' בדברי ב"י סי' קל"ד שהביא דברי תשו' הרשב"א כצורתו ולשוני מבואר בהדי' דלאו משום עבידי לטעמי' הוא אלא כדברי מג"א סי' תמ"ב חוו"ב משום דכך תחילת תקונו דהא שם קאי ע"ד הרופאים שעושי' מרקחת לחולי קדחת והמרקחת מעורב בדבש יין או חמץ ועד"ז קאמר דאין לומר דהיין בטל במעוט' דכל תחילת תקונו בכך לא בטול והזכיר שם דאפי' לא ורגישי' טעני' דטעמי' כפיל' ולא מרגיש שום טעם היין ואי משום דעבידי לטעמי' הא אם לא מרגישי' טעם התבלי' או מכח ופלפלי' גם מידי דעביד לטעיוני' בטל כמ"ש הש"ך בעצמ' וכי קורט מלח ופלפלי' יאסור ולא יורה וכמ"ש התוס' מ' ע"ז דף ס"ו ד"ה תבלין וא"כ אמאי לא בטל במרקחת הנ"ל כיון שטעמי' כפיל' בלא טעם ש"מ כדברי מג"א הנ"ל כלל הדברים לענ"ד עבידי לטעימ' לחוד ותקונו בכך לחוד אלא שלענ"ד קשה להבין שיהי' בה בציגאריע תקונו דלא מצינו דבר זה אלא שע"י תערובות מיני' שנוי' נעשה דבר חדש ושם כגון ד' מיני מדינ' שהביא הרשב"א כגון כות' ושכר וכיו"ב וכמ"ש בבעה"מ שם דלא חשבינן לי' משום טעם כעיקר דנאבד טעמו לגמרי ונעשה נועם חדש ע"י התערובת ומשום דהני מיני וחלקי' הם היסודו' שנתהוה ע"י מאכל או משקה זו משו"ש לא בטל וזה כעין דברי הרשב"א וכן בהני מרקחת שדבר מזה הרשב"א שע"י תערוב' דבר לחומץ נעשה ומתהוה דבר במרקחת (מעד עצין) שעפ"י רוב הוא כן במעשה רוקחי' שע"י תערובות חלקי' שונים נעשה פעולה במשקה אם כי כל שהוא בתערוב' ונאבד טעמו מ"מ הוא יסוד פעולת דבר המתהוה ממנו אבל שומן שנתערב בציגאריע שאומרי' כמ"ש המהר"ם שיק דעי"כ וורויחי' שרפי' ושרשי' מי יימר שעי"כ נעשה ומתהוה איז' דבר חדש ומים לגבי קונח שעשה עיסה ודאי שפיר קאמר במהר"ם שיק דהוה כמו עובד' דהרשב"א אבל שומן בציגאריע קשה להבין מי שאינ' בקי בטיב ומעשיה' לומר כן ויותר י"כ דהוה עי"כ מוטעם ביותר או כדברי האומרי' שצריכי' לשומן כדי שלא יתרחק השרסי' על טס הקלוי שאצל ועל גבו של אש כידוע שדבר שמן מעכב החירוך וכמו ומעשה אופה שעשי' הנשים על הנוסים מ"ש בעקלי' שע"י טיחת שמן וכיו"ב אינ' מתרחך והנה אין אני ברצוני ללמוד איזה היתר ממה שגבלו הרבנים הגאוני' ולא באתי רק ללמוד תורה אני צריך: דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ