לבושי מרדכי על אורח חיים קמה

בין שבת לשאר מצות משום דחמיר' צריך עוד קרא לפקו"נ שדח' שבת. גם אני הרהרתי לכוונ' זו מ"מ לפי מ"ד דשבת הותר' ושאר אסורי' הודחה א"כ לפי המסקנא להקל אלא שראיתי בחת"ס באו"ח בה' שבת דלמ"ד דיליף מושמרו גם שאר אסורים הותר' ומ"ש דהסברא לחיי שעה ג"כ מפקחי' דגם בשעה זו מקיים המצוה בשוא"ת כמ"ש היושב לו מן האסורים וגם מקיים מצות עשה דשבת זה ודאי דבר נכון מאוד מ"מ לענין שבת צ"ע אם סמוך למו"ש ועד שיפקחו כבר יעבור זמנו וכי אימ"פ וצ"ל דממנפ"ש בין השמשות הוה ס' וגם ס' דוחה שבת ואפשר דמכאן מוכח דגם ס' פ"נ דוח' שבת וממ"ש ומרמז לס' מיל' דאידיש והנה כת"ה אתי' עלה דהוא נמי מטעם הותר' ונשמר מזה שלא לחלק בין פק"נ להנ"ל דמקרא דוחי בהם לא נשמע רק דמותר בעצמ' לעבור משום פק"נ ומנ"ל לאחרים ועיי' בתוס' שם דדרשה דערלת' ודאי ולא ס' אינ' רק אסמכתא ולהנ"ל י"ל דצריכ' כמובן ועוד י"ל דשם ממנפ"ש לדעת הסוברים סדא"ל וא"כ אי הותר' בפק"נ שפיר מקילים לפקח דאינ' מטעם עדל"ת אלא שרחמנא חס' על נפשו' ישראל אבל במיל' דהטעם משום חומר המצוה על גוף האדם וא"כ אי נימא לקולא גם ס' מילה להקל מה"ת ואם כי לס' חו"ד במ"ע הוה לחומרא מ"מ לא שייך עונש כר' בספיקא ותו לא דחי כמ"ש בגמ' בכמה דוכתי דשאני מילה כנלענ"ד: הנה ראיתי במ"ש כת"ה בד' ת' שבו"י סי' י"ג ח"א ובאמת במה שהשיב ע"ד בית יעקב דס"ל דאין מחללי' שבת דרוב גוססי' וכו' וחולק ע"ד תוס' מ' נדה דף מ"ב ומ' ערוכין דרוב כהגוו"נ הולכי' אחה"ר דבמ' יומא דף פ"ד מסקינן דבכרים כולה' איו מפקחי' עיי"ש משני מתוס' נדה וערובי' מגמ' מ' יומא דלחיי שעה ג"כ מפקחי' קשה בלא"ה דלמ' טעמי' דתוס' דאין הולכי' אח' הרוב בפק"נ ותיפוק לן דלחיי שעה מפקחי' ודאי זה שנמצא תחת המפולת ונתרוצץ כמ"ש הרמב"ם א"כ הוא גוסס ול"ל טעם רוב' והדר"ג השיב' בזה דזה ג"כ רק רוב'. ולענ"ד י"ל דהדיוק במתניתן מצאהו חי משמע דכבר התחיל' לפקח במלאכה וא"כ כבר דחת' שבת וכמ"ש בפלוגת' דרבי וראבר"ש במנחות הביא' החת"ס ג"כ בתשוב' לאו"ח סי' ע"ט אבל התוס' צריכ' לטעמי' דרוב' דלא אזלינן בתרי' בפ"ק היינו בתחיל' הפקוח כדמשמע להדי' שם: מ"ש הדר"ג דבר חדש ע"ד תוס' יוה"כ דמוחי בהם אין למוד רק בעצמי מותר ואחרים מנ"ל דמותרי' לחלל עליו שבת. ממ' סנהדרין ד' ע"ג דיש מצוה משום לא תעמוד ומ"ע והשבות דבר גדול דבר וראוי' לפרסם ועיי' במהר"ם שיק סי' קמ"ג או"ח. ומ"ש לחלק בענין אם זה נקרא אחיך ורעך ויל"ע בת' חת"ס ח"ו סי' ס"ז ובמהר"ם שיק באו"ח שם מסי' ק"מ עד סי' קמ"ג פלפול גדול בין הגאון בעל מחנה חיים: חותנו אוה"נ כבנו ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן קכ"א ב"ה אול"י ו' עש"ק פרשת נח תרס"ד לפ"ק מאד יצ"ו. לחתני הה"ג הנ"ל נ"י. ראיתי מ"ש הדר"ג ע"ד הרא"ש שמחלק בדברי הערוך דס"ל דפס"ר דלא ניח' לי' מותר בשבת ומחלק הרא"ש פ' י"ז מ' שבת דזה דוקא לענין אסורי שבת אבל בשאר אסורים דליכא משום מלאכת מחשבת גם פס"ר דל"נ כמי אסור ומביא ראיי' ממ' זבחים דף צ"א דקאמר שמואל המתנדב יין מזלפו לאיסי' ופריך בגמ' והא מכבה אש המזבח דהוה בלאו דל"ת. ומה פריך הא אינ' מכוון ואי דהוה פס"ר הא לא ניח' לי' אלא ש"מ דבשאר אסורים גם פס"ר דל"נ אסור והקשה בבה"ז הביא' המג"א סי' ש"כ ס"ק כ' מה ראיי' מהמקשן הא באמת מסיק שם בגמ' דשמואל כר"ש ס"ל דדבר שאינ' מתכוון מותר עיי"ש בגמ'. ותי' כת"ה בסברו' מוצא דעת וקרוב לדבר מ"ש הש"ג ע"ד הרשב"א במ"ש בפ' הבונה אמתניתן למה הדבר דומה לנועל את בית' לשמרו ונמצא צבי שמור בתוכ' דבמתכוון לדבר שני ענינים אפי' בפ"ר וגם מתכוון לדבר זה מותר וכמ"ש הר"ן דבריו: ובעתו וזמנו הי' נלענ"ד ליישב עפ"י מ"ש בחדושי הר"ן סנהדרין בשם התוס' דבשאר אסורי' רק אסור לאו מותר דבר שא"מ כיון דלא מצינו שחייב בשוגג שום כפרת קרבן א"כ אפשר דליכא שום עונש משמים עד"ז וא"כ מותר למחית נפשו לספיקא ולא באסור מיתה אבל בשבת דרק מלאכת מחשבת אסר' תור' אפי' בזה מותר. והר"ן חולק דאין חלוק בין שאר אסורים לשבת ואמרתי מסברא דודאי אי בשאר אסורי' בדבר שא"מ מותר ילפינן ג"כ משבת כמ"ש בנגינת שלמה ר"פ כיר' אמרינן דון מינה כמו גבי שבת דמותר פ"ר דלא ניח' לי' הה"ד בשאר אסורי' דק"ו הוא וכמ"ש הפנ"י אם כי בשאר אסורים לא שייך מלאכת מחשבת לעומת זה שבת חמור אבל אם יש למוד אח' לשאר אסורין כמ"ש הפנ"י מריש יבמות עפ"י פירשיז"ל דגבי כלאים דרשינן ב' קראי דמשו"ה כתיב לא תלבש למעט מוכרי כסות ולא ילפינן משב' א"כ ודאי שייך לחלק כמ"ש הרא"ש: והנה לדידן דקיימ"ל כר"ש גם במלאכ' שאצ"ל לבד מדעת הרמב"ם והא איתא בתוס' יומא ד' ל"ד וסנהדרין פ"ד דכל דבר שא"מ איכא ג"כ מלאכה שאצ"ל וא"כ כ"ד שא"מ הוה לענין היתר במילי דרבנן והאיך שייך למילף משבת ועכ"ח נלמוד מפסוק אחר כמ"ש הפנ"י אבל למ"ד מלשאצ"ל חייב א"כ מלאכת מחשבת לדבר שא"מ בדאורייתא שפיר איכא למילף משבת לשאר אסורים וא"כ שמואל דס"ל במלאכה שאצ"ל כר"י וע"מ לענין דבר שא"מ פסק כר"ש ושפיר יליף משבת ודיו לבא מה"ד כמו בשבת פ"ר דלא ניח' מותר הה"ד בשאר אסורי' ועכ"ח ס"ל בטעמי' כמ"ש הרא"ש פ' הבונה בטעמי' דערוך דכל פ"ר משום אנן סהדי דמכוון