לבושי מרדכי על אורח חיים קמד

כמו ציר שאר אסורים ממה דהקשה בחי' ר"ן במתניתן ס"פ כ"ה חומר בחלב אמאי לא אמר חלב חמור דחייב במבושל משא"כ בדם ש"מ דדם שבשלו לוקין עליו. ולהנ"ל לתני חומר בחלב לענין היוצא ממנו ש"מ. דהיוצא מה"ד ג"כ אסור. והא לתשוב' הרא"ש נהפוך הוא דהא דם מז' משקים והיוצא פשיטא דאסור דאפי' זיעת' כמוהו משא"כ בחלב צריך למוד ולהנ"ל י"ל להיפך כסברת המחמירים דעיקר כסוגי' בחולין דף ק"כ ולא כמקילים משום דבפסחים אמרינן דזיע' בעלמ' הוא הציר דאל"כ ליתני חומר בדם מבחלב לענין ציר. ועוד הערותי כ"ד שכוונתי לדברי כת"ה מה שהקש' כת"ה קושי' קשה כברזל דברי הרמב"ם מה' מ"א אה' נדרים אהדדי דבהל' מ"א פ"י פסק במשקי' היוצאי' מהקדשו' אסורי' ואין לוקין ובה' נדרי' פ"ה ה' י"ג פסק. באומר פירות אלו קרבן אסורי' המשקי' היוצאי' ואפי' לענין מלקות כדמוכח שם והנה בחת"ס יו"ד סי' קי"ד שם באמצע תשובה ע"ד מהר"ם שיק מחלק בין קדשי ב"ה לדקשי מזבח דבקדשי מזבח היוצא ממנו כמוה' אפי' לענין מלקות והא הרמב"ם נקט כקרבן כנ"ל: בסוגי' דיומ' מ"ש רבא ד' ג' גדול כבוד הבריות. ופי' הר"ן דהיינו ל"ת כבו' ברכות ומגילה ג"כ כמוה' והקש' דהא מ"מ חמו' מעבודה. ולענ"ד דהא י"ל מ"ט נקט בד"מ גדול כבוד הבריות שדוח' ל"ת שבתור' מ"ש משאר אסורי דרבנן דאמרו במקום פסידא ומצוה וכדומה דשרי רבנן. ונ"ל משום דמצינו כמה פעמים להיפך דהעמידו דבריהם אפי' במקום מצוה דאורייתא כמ"ש שופר ולולב והזאה ואיזמל ופירש' דעשאו כדאורייתא לענין שלא בעידנא ולענין דלהוה כעשה ול"ת דל"נ בדאורייתא והכא בכל אתר ואתר באופן שהי' התיר' כמ"ש במנחות בטלית בכרמלית דרבנן וא"כ כל אסורי דרבנן התיר' לכן עי"כ כול' אלאו דל"ת דקאי בכלל והוה כל אסורי דרבנן כול' ונאסר' וזה גדול כ"ה משא"כ מגילה דהא גזרו שלא לקרות מגילה בשבת. חותנו אוה"נ כבנו: ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן קי"ט בהי"ת ה' פרשת וישב תער"ב לפ"ק מאד יצ"ו. לכבוד ידידי הרב הגאון מהו' נח ברוך נ"י אבדק"ק עפעריעס יצ"ו. ע"ד עובדא בא' שעשה שלוס עם אח' ליקח חלב יום יום ואם לא יקבל גם ביוש"ק לא יתן לו גם שארית הימים אם יש מקום להתיר איז' דרך למען פרנסתו וכבוד מכ"ת צלל במים אדירי' וסיים באסור' משום קנין בשב' וגם משום מסייע ידי ע"ע. והנה כבר הארכתי בתשו' בענין כזה וגם נו"נ בענין קנין דבר שלב"ע וע"י סתומט' אי מהני והבאתי דברי מרן חת"ס שנדפס אצל מהרימג"ש עיי"ש (עיין לעיל סי' מ"א): וע"ד מ"ש מעכ"ת מ"מ מתיר הרמ"א בס"ס ש"ז לקבל תבואו' מן הגוים ולא חיישינן משום מ"ע ולענ"ד הלא הדבר מפורש במג"א בדין שלאח"כ בענין עשיית הגבינות שמותר להיות הישראל יושב ומשמר ופי' המג"א שאינ' דומ' למ"ש לאסור בסי' רמ"ד גבי מכס להיות יושב ומשמר דשם שם ישראל נקרא עליו משא"כ בעשיית הגבינות עוד לא נקנה לישראל וזה הוא גם כן התיר' דהבאת תבואו' כמ"ש הרמ"א שם בשם אגודה דהנכרי' במלאכת עצמן עוסקי' ותרווייה' משמי' נאמרי' וכן ראיתי בהי' אדם כלל ס' שמשוה ב' דיני' כחדא לענין היתר הנ"ל והא בס' רנ"ב במכיר' לנכרי שדעת הרמ"א נוטה להתיר אפי' ביחוד לו מקום מע"ש ולא חיישינן למ"ע וגם שם במג"א שהחמיר במכיר' מיקל בשאלה ולא חיישינן בזה משום חשדא דאחר' החקיר' יודע שהוא בשאלה ולא קיימ"ל כדעת הרמב"ם דחייש מ"מ שיאמר למכרו לו ביום השב' כמ"ש בב"י ועיי' במחה"ש סי' רנ"ב הנ"ל. ולענ"ד אינ' דומ' כלל למ"ש בסי' רמ"ג וסי' רמ"ד לחוש למ"ע דשם המלאכה נעשית רק דנין מה יאמרו הבריות אם נעשה בהיתר או באסור כלומר אי בהיתר אריסות וקבלנות וכיו"ב או בפעולת יום אבל בנדון זה דנין אם נעשה מעשה האסור כלל ודאי יש לומר דיחפשו לדונ' לכף זכות מה"ת יחשדו לישראל שעשה אסור בלא רגליים לדבר כנלענ"ד ועיי' בסי' שכ"ה ובמג"א שם: והנה בנדון זה מ"ש משום קנין ע"י שלום שקנה משום אוסתומט' ומדינ' דמלכות' ועיי' בת' מהר"ם שיק סי' רכ"ה דאם אינ' דבר מיוחד כלומר שרשאי לתן לו מאות' מין אפי' ממקום אח' אין כאן קנין וא"כ ה"נ אפשר שעפ"י דינ' דמלכות' אינ' מוכרח לתן לו דוק' מהחליב' של בהמותי' דוק' ואינ' רק דרך פרעון חוב שאסור בשב' כמ"ש בסי' ש"ז ובסי' שכ"ה לענין הוצאות המשכון ושיכיח המעות עיי"ש וגבי עשיית הגבינות בסי' ש"ז עיי' בבאר היטב משמע דוק' משום הפסד מתירי' שלא יפסיד החוב שאצל הגוי וזה לא שייך בנדון ועיי' במג"א סי' ש"ז לענין נתינת משכון דדוק' לצורך מצוה מותר. ועיקר לא ידענ' את המוכר ישראל והוא עבריי' היאך נאמן על החלב דילמ' ע"י גוי נחלב בלא שמירת ישראל וע"כ לענ"ד אין להתיר בפרט בזה"ז כמ"ש מעכ"ת: ובמכתב שניי' ראיתי מ"ש הרבני המופל' המפואר מהו' ישעי' שארמאן נ"י בג דא' ביצה ד' ז' בעובדא דר"א ביצ' דפחי' למאן וכו' עד פשיט' מ"פ הא דינ' קאמר ר"א כבר הוא שאילת הראשונים בחדושי הרשב"א והביא' בשמ"ק עיי"ש שהאריך. ידידו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ק"פ. ב"ה יום ה' ו' תשרי תרנ"ט לפ"ק ברעזאווא יצ"ו. לחתני כבני הגנ"י. באתי רק ברמיזה באיזה דברים ממ"ש לחלק