לבושי מרדכי על אורח חיים קמג

גזרו וכמ"ש בתוס' פ' כ"ה ד"ה מנא תימרא וגם מצינו פלוגת' אביי ורבא בכרמלית במ' שבת וערובי' ושם פלוגת' אביי ור' יוסף ועיי' במג"א סי' ש"ו ובענין קבלת טומאה אמרינן בגמ' מ' ביצה ד' ז' אפושי ט' לא אפשינן עיי"ש בפירשיז"ל. ועתה למה הביא ממרחק' אלא דבזה ראיי' הט"א עוד חזק' יותר דהכא חזינן דגזרה בתרי דרבנן יותר משאר מקומות א"כ כש"כ דהוה רבותא יותר דלא שמעינן אפי' באב וחד דרבנן לסברת התוס' אלא ודאי אחר שכבר גזרו בתרי דרבנן שוב אין חומר וקיל שייך בהם ועיי' בפיה"מ להרמב"ם מ' שבת פ' במה טומנין. ובאמ' הכ' בנדון הוה תרי דרבנן שכל או"א הוה בפני עצמ' ומזדמני אהדדי וכמו לענין נוקש' דרבנן לענין משהו הביא' המג"א סי' תמ"ז ובש"ס לרוב דלא פליג רבנן ודברי הט"א במתניתן הנ"ל עם דברי התוס' דמי לאהדדי וכמה דברים שהבאתי כמ"כ דוק ותשכח: דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן קי"ח ב"ה אול"י תליסר ת"א תרנ"ז לפ"ק ברעזאווא יע"א. ששון ושמחה ישיגי לראש חתני כבני הרב הגאון מהו' יוסף צבי דושינסקיא שליט"א אב"ד ק"ק גאלאנטא יע"א. ולבתי הוא זוגתו מ' שינדל תחי' שלום. ראיתי דבריו בתשובת' באורך ורוחב (אודות ברכת הקאניאק שכ' בתשובה לעיל סי' ל"ג) צלל במים אדירים משדד עמקים ועו"ה. ולא באתי רק מ"ש לענ"ד ג"כ ע"ד מהרמ"ש והביא כת"ה כמ"כ מעוללות אפרים דמה נשתנה יין מבושל דהא על היין גרוע ג"כ מברכי'. ותמהתי הלא תומי וכרתי משום דנשתנה ע"י בשול לגריעותא ברכתן שהכל וכי אינ' תומי וכרתי חיין שהם טובים וגרועי' והא בתוס' כתבו להדיא דהיינו טעמי' דיין מבושל דלא נשתנ' לגריעות' והא כמ"כ קמח' דשער' וחיט' לר"נ וקיימ"ל כוותי' דמברכי' שהכל מה"ט וכלל גדול הוא בכ"ד שנשתנ' עיין בתוס' בב"ב דף צ"ו ע"ב ד"ה אחד וד"ה ואחד עיי"ש האי סברא גבי דבש תמרים. ועוד לא זכיתי להבין מ"ש דגבי תומי וכרתי משו"ה מברכי' שהכל דזה על דבר שנבלע בהם שלא נשתנה לגרועיתא מהו הדבר שנבלע וכי על המים מברכי' בלא צמאו ולא כתבו כן רק בנתבשל בבשר ושאר תבלי אם כי בנשתנ' למעליותא מברכי' שהכל כמו על בשרם מ"ש כת"ה בסברא על דברי תשב"ץ עפ"י סברת הרא"ש ע"ד הר"א ממיץ דבר נכון הוא. אלא דבגמ' אמרינן משום דמסעד סעיד ומשמח חשבו לברכה תשוב' מיוחדת ואפשר דעי"כ גם אם נתבשל נשאר טבע ההיא ואי משום דנשתנה כיון שכבר חל עליו שם פרי לא יעשה זיע' בעלמא משו"ה. וע"ד פרמ"ג הערותי ג"כ מד' ח"י וח"צ והייתי מחלק בין זיע' לזיע' דאם הוא הכלי שמבשלין בו פתוח לאויר העלם עינינו רואות דנחלש הדבר שנתבשל דהבשול מוציא טעמו וחזקו ומתפשט באויר. אבל אם הוא סתום ומסוגר אדרבה כח המים שבו נאכל ונשרף ע"י כח האש וטעמו וחזקו נשאר בו כמ"ש גבי הטמנה דאמר' ריח' מילתא הוא משום טעם זה כי הקדר' טוח' וסתומ' לכן במלאכת יין שרוף ידוע כי כן מלאכתו כי האויר סגור בעדו מכל צד ורק ע"י עצירת פי הקנים עולה הזיע' עם טעמו וחריפות' והנשאר הוא רק כווני' בעלמא לכן חשבו כטעמו כעיקר וממשו. אבל זיע' שדן עליו הרא"ש הוא בקדרה פתוח' ולאויר וכזיעת בית המרחץ שהביא ממ' מכשירין שם ודאי נחלש הכל בתכלי' החולש' א"כ צדקו דברי פרמ"ג לחלק בין משק' למאכל. ולולא מסתפינא הייתי אומר דזה שאמרו דיין מבושל נעשה חזק ואנשים בקיאים ספרו לנו שהוא להיפך. ולפי הנ"ל י"ל דהוא על אופן הנ"ל דבזמן הש"ס הי' בשולן בזה הענין כמ"ש מ' שבת בקדר' טוח' וסתומ' דקשה לי' זיקי ולא מגל' והם הי' בקיאים מאוד ויין כזה ודאי נשתנה טעמי' לגמרי וכיין שרוף חשיב כמו שראינו בקאניאק זה. ואם כי בגמרא סתמא אמרו וגם לא חלקו רק בין ע"י אש ובין ע"י שמש י"ל דלא פלוג גם לענין ברכה כמ"ש הרא"ש גבי מי' דסלקא וירק' דמברכי' על מימיהם כמותן דרוב בשולן לצורך עצמן וכן גבי שתיתא איתא כעין סברא זו ברשב"א: ומ"ש על דברי עוללות אפרים מ"ש ע"ד רש"י במנחות לענין ענבים רעי' כמו סופי ענבים. וכת"ה הביא ראיו' להיפך משקרים, י"ל כנ"ל ועיין ברשב"א בחדושיו שהקשה למה יחשב כזיע' בעלמא דהא אדרב' דרך היוצא ממנו לאכול כמ"ש בנדרים ד' נ"ג ותירץ משום גריעותן חשבו כזיע' בעלמא וגם יש לעיין לפימ"ש לעיל דמשום מסעד סעיד קבעו ברכ' לעצמ'. בהני סופי ענבים מי יודע אם טבעם כך וכי ע"י בשול מחזיר להיות מסעד סעיד: מ"ש ע"ד החת"ס ודברי ריב"ש סימן רצ"ה שאוסר יין שרוף שעושי' מיי"נ והובא דבריו סס"י קכ"ג במחבר ורמ"א דנימא סבר' רי"ו דנשתנה ובתר השת' ניזל כמ"ש הרר"י בשר נבלה שנכבש בדבש דנתהפך לדבש ומותר דבתר השתא אזלינן ועיי' בחת"ס סי' ע' שם הסביר דכל ציר היוצא הי' מעיקרא באוכל עצמ' ומצרפי' לכזית ללקות עליו ורק ע"י שנבדל מן המאכל צריך למוד לאסור משא"כ באידך עובדא שאינ' רק ע"י איזה תהבול' מלאכה נתהוה. ואפשר כיון שכחו הי' מעיקרא בו לא חשיב נשתנה משא"כ לענין טבע הדבש שבתוכ' בשר נבלה שבזה איירי רבינו יונה הוא גורם השנוי. אבל הבשר או הקמח שהביא' הרא"ש והובא בסי' תס"ז בט"ז עיי"ש. ודאי לא הי' בו מעיקרא כח דבש לכן חשב שנוי והפיך לד"א ושם בחת"ס סי' ע' ראיתי במ"ש ע"ד אצללת ודדו' ונ' חולין פ"ז שהביא ראיי' לאסור