לבושי מרדכי על אורח חיים קמב

החששות אלא דכל הנ"ל לענין אסור כתיצ' ולענין להוציא לחולין אבל אין אתי יודע עד מה יעשה לענין תקון ביה"כ הנ"ל הלא צריכי' לחומ' לווין ע"כ לעלות על השליבות ולהשען גג ביה"כ וכי עי"כ יתבטל תפילו' הנשים או ישאר הריסת הגג של ביה"כ לזה אינ' יודע שום היתר דפשיטא דצריכי' לבנות דהא בהדי' נאמר בסעי' ו' דאין מוכרי' ביה"כ רק להספקת תלמודי' ולהשיא יתומים או לפדיון שבוים וכן ע"מ לבנות אחרת האיך דלא שייך פשיע' וכיו"ב ובט"ז ס"ק ה' אפי' להספקות תלמידי' אינ' מותר רק ביש להם ביה"כ אחרת: ומ"ש מע"כ דלצורך מקוה נמי יש בו משום פ"ו וכוונתו דהוה כמו להשיא יתומי' אבל לענ"ד אין זה דמיון דטבילות מקוה הוא רק כמו הכשר וגורם וכי ס"ד דמותר למכור ביה"כ ולעשות חנות ומסחר שעי"כ יהי' לו פרנסה ויהי' בידו ללמוד או לעשות חנות ומסחר ליתומים שעי"כ יזדמן להם שדוכי' זה ודאי אינ' עולה על הדעת. ודאי באין כאן לא ביהכ"נ ולא מקוה ראיתי בתשוב' האחרונים שדנין מזה איזה קודם. אבל בנד"ז לבטל ביה"כ דהיינו ע"נ וביהכ"נ ישאר מבלי חומה משען הגג הוה כמו מכיר' ואפשר דגרע מני' פשיט' לי' דאין היתר רק אם ישתדלו מיד לתקן ולבנות מה שתסרו עי"כ והרי כל זה מבואר בדברי הרמ"א סעי' ז' ובמג"א ס"ק ט"ז והחמיר עוד יותר מהט"ז. ואם כי בנד"ז קיל כמ"ש דאפי' כפאליש אפשר אינ' דומה מ"מ לא מלאני להקל בזה בפרט אם הנשים יתבטלו עי"כ מתפילה בע"נ שלהם א"כ מה בין זה ממ"ש לא לסתור ביהכ"נ ישנ' לבנות חדשה או משום פשיעות' או אונס' כידוע כש"כ לבטל להדי' ואפשר ביש להם דרך לבנות באופן שלא יעלה סך כנ"ל. ומ"מ יהי' הכל מתוקן באופן טוב בזה מע"כ בפנים. ידידו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ ב"ה אוליי ה' פרשת משפטים תרע"ב לפ"ק מאד יצ"ו. לכבוד הרב החריף ובקי מו"ה אברהם דוד נ"י בק' מישקאלץ יצ"ו. ראיתי מע"כ במ"ש בת' מהר"ם שיק סימן כ"ט ע"ד הרשיז"ל מ' ברכות דף ט"ו ברכה דרבנן ופי' דאמרו רבנן כל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן וכבר עמדו עד"ז באחרונים ועיי' ת' כת"ס סי' כ"א באורך. ולענ"ד מקורן לדברי רשיז"ל ממ' מעשר שני פ' ה' שם בכיצד מתודה לא עברתי ממצותיך שלא הפרשתי ממין על שאי"מ ולא מן הפטור על החיוב ולא שכחתי מלברך ולהזכיר וגו' ועיי' במ' ברכות ד' מ' ע"ב וברשיז"ל בחומש פ' תבא בפי' הפסוק פי' כן כמ"ש במתניתן ועמדו בזה הרא"ם וגור ארי' דהא ברכה דרבנן ועיי' בתוס' יו"ט מ' מע"ש במתניתן הנ"ל שהביא דבריה' ותמיה' על תמיהתן דדברי רשיז"ל משנה הוא ומסיק שם דהוה אסמכתא. והנה במ"ש במתניתן לא עברתי ממצותיך הוא הפרשה ממין על שאי"מ ומחיוב על הפטור והלא בזה אפי' בדיעבד לא עשה ולא כלום כמפורש במ' תרומות דמין על שאי"מ אין תרומתן תרומה וכן מחיוב על הפטור א"כ לא עשה ולא כלום ופשיטא דמעכב הודוי אם אינ' מתקן העות או אם אי אפשר לתקן כגון שאכל או שנאבדה השיריי' ומעתה למה לא נאמר הה"ד ג"כ לענין לא שכחתי מלברך נקשינהו לאהדדי דכמו לא עברתי איירי בעביד דלא מועיל כלום הה"ד לא שכחתי דאם לא ברך ברכת' לא מהני הפרשת תרומת' ומעשרו אם הי' הברכה מה"ת ממקרא זה אלא דא"כ אם הפירות בעולם מה עכוב ודוי שייך בזה בשלמא בהפרשת מין על שאי"מ י"ל שהצורך לתיאבון לו תבואה זו ומפריש מתבואה שאי"נ שאי"צ לו כ"כ כדרך בע"ב ובתאוות' הוא עובר כמ"ש בעוה"ר שהנביא הוכיח' על גזל מתנות המעשר והתרומה קובעי' אבל הברכה מה מעכב לו שלא לברך וכי בשופטני להכעיס איירי ולמה מתודה וע"כ דייק הקרא ולא שכחתי שרק מכח שכחה לא ברך ומעתה אם נאמר דהברכה מעכב אפי' בדיעבד וההפרשה אינ' כלום ודומי' דהנך כמ"ש דהפרשה אינ' הפרשה א"כ הא עתה זכור הוא בשעת ודוי יברך בזמן הזה ואי משום דבעי עובר לעשייתן כיון דלא יצא בהפרשתה גם עתה הוה עובר לעשייתן כיון דמעכב המצוה ואינ' כלום וא"כ בגוונא זו דהפירות קיימי' לא שייך ודוי זו ולמה מעכב אלא ודאי דרבנן הוא ואסמכוה' אקרא וממילא ליכא הקיש' ולא מעכב ושפיר שייך ודוי זו. ובירושלמי משמע דכל עבר' מצוה מעכב ודוי זו וזה שאמר רשיז"ל דרבנן דאמרו רבנן כל המצית מברך עליהם עובר לעשייתן דממתניתן הנ"ל גופא מוכח כן דאם מה"ת הי' מעכב לא שייך מאמרם ז"ל מברך עליהם דמשמע שהם הזהיר' על זה ואם מדאורייתא מה אזהרה דבכל זמן הוה עובר לעשייתן כיון דלא יצא ידי מצוה וגם במתניתן דתני לי' גבי' ודוי מוכח כן וכמ"ש וא"כ ממקום שבאת לומר שהוא מה"ת מוכח מני' ובי' שהוא דרבנן זה נלע"ד ע"נ בעהי"ת: וראיתי מ"ש מע"כ בדברי טורי אבן מ' מגילה במ"ש התוס' לחלק בין חד דרבנן ותרי דרבנן דתרי רבנן קיל ואינ' מוציא חד דרבנן דחמור. והט"א הביא ראיי' מסוגי' דרחסגה"כ מדפריך בגמ' לכ"ע מ"ש דנקט שמן שנטמא בנר דהוה באב הט' ג"כ הוה דרבנן דט' משקים דרבנן והקשה הוא ז"ל לסברא התוס' הא הוה רבותא יותר דבמנשקים שנטמא בכלי להיות תחיל' הוה דרבנן וט' משקים ג"כ הוה דרבנן והוה תרי דרבנן. ומע"כ דעתו להשיב שנעלם ש"ס מ' שבת ד' ט"ו דבכלי זכוכות דמק"ט מדרבנן לא גזר' טומאה ישנה אלמ' דלא גזר' בתרי דרבנן. ועמדתי כמשתומם בדבריו שאין להם הבנה וכי עדיין לא ידענו דגזרה לגזרה לא גזרינן ה"ה בריש מ' ביצה בריש מ' שבת בריש פ' במה מדליקין בריש פ' כ"ה ובכ"מ ופעמים