לבושי מרדכי על אורח חיים יד

ותלו בעלי תריסין דינין עי' בחיד"א ובמעל' לשלמה ובהגהת יפ"ת הם הם בזכרוני. ולאחרים לא שמתי עיוני. כי מעט הזמן אשר לפני לא נתנני. ואכתוב גם ענ"ד אשר ה' חנני. עפי' דברי מהרש"א שכ' נמנו וגמרו טוב שלא נברא היינו שמנו הלאוין והעשין והלאוין יותר וא"כ קרוב להפסד ורחוק משכר אבל באו"ח פסחים רפ"ד מצא תקנה ע"י הלימוד כיון שתלמוד גדול כמבואר בקידושין עיי"ש והוא עפי"ד רש"י שם תלמוד גדול וכו' נמצא שניהם בידו והוי בידו כפל מרמ"ח וקרוב לשכר אבל נראה דר"ע דסובר תלמוד גדול לא מטעם שמביא לידי מעשה דא"כ הו"ל לפרש כמו שמפרש אח"כ אלא נראה דר"ע הלימוד מצ"ע אפי' אם יאנס ולא יבוא לידי מעשה חשוב לי' יותר מעשה בלא לימוד רק דאח"כ הכריעו כדעת ר"ע מסברא זו. וכן נראה דאם הלימוד אין לו חשיבות רק מצד המעשה איך אפשר לחשוב הלימוד והמעשה לשנים כל החשיבות לא הוי רק מצד המעשה אלא ע"כ הלימוד מצ"ע חשוב. וכעושה מעשה יש בידו שתים. ומרש"י בב"ק נראה דס"ל ר"ט ור"ע נחלקו אי תלמוד בלא מעשה. ומעשה בלא תלמוד איזה עדיף. מ"ט ס"ל מעשה גדול ור"ע סובר תלמוד גדול והמכריעין ע"כ לא ס"ל כר"ע דא"כ למה להוא למימר משום דמביא לידי מעשה שיש בידו שתים אפי' אם לא יהי' בידו רק אחד מ"מ זה הא' היא חשוב מהא' של המעשה ואם נאמר דבתלמוד בנא מעשה ומעשה בלא תלמוד ספק הוי א"כ הוי דעת שלישי ואין דעת שלישי מכרעת ומדמקשי' מיני' בב"ק ש"מ דהילכת' הוא אע"כ כר"ט ס"ל ומעשה עדיף רק דאהני לן סברת ר"ע דבלא ר"ע היינו אומרים דהלימוד אינו חשוב מצד עצמו רק ע"י המעשה וא"כ אין לחושבו בשתיים אבל מהני סברת ר"ע דבזה אפשר גם ר"ט מודה דהלימוד מצ"ע חשוב אפי' בלא מעשה ממילא במעשה יש שתים בידו ומיושב שיטת רש"י בב"ק. ונראה דיש לן סברא וראי' דהלימוד אף בלא מעשה חשוב דאל"כ איך המלאכים נתאוו' לה הא מעשה אין להם ורק הלימוד בישיבה של מעלה ומ"מ נתאוו' ע"כ הלימוד מצ"ע חשוב וממילא יש לחשבו עם מעשה בשנים והוי יותר מלאוין וקרוב לשכר: ומעתה מבואר המדרש לכאור' ל"ש לברך דע"י התורה נתרבו הלאוין עד שקרוב לעבור עליהם והמצות מעטים להבין ולא עשה ה' זה לאומת זה ע"ז אומר לא לרעתכם וכו' שהרי יש לכם לימוד התורה ותחשוב לכם בכפלים. וא"ת מנ"ל דהלימוד חשיב בפ"ע ע"ז אמר שהרי מה"ש נתאוו' לה וע"כ לא הוי אצלם רק לימוד ותנוח דעתבם.. עוד י"ל דעפי' סברא ודאי אינו מצוו' ועושה עדיף ממצוו' ועושה וכמו שכ' גם באבודרהם וא"כ תמה יקראו למה לאבות לא צוה ד' ולא נתן להם התורה. ויבחר בזרעם אחריהם ליתן להם התורה אלא ע"כ משום דבאמת אינו מצוו' עדיף והאבות יודע ד' ימי תמימים שיקיימו כל התורה אף שלא ניתנה וטוב שלא יצטוו' אבל עכשיו להיותם גרועים ופחותים מאבותיהם ואם לא יהי' מצוו' לא יקיימו התורה הוצרך לצוות אותם. אבל באמת יש ראיי' דגדול מצווה ועושה דהמלאכים ביקשו ונתאוו' לתורה וכי מי ימחה בידם ללמוד ולקיים המצוות שאפשר להם לקיים ומה להם אם ינתן התורה לישראל מ"מ יוכלו לקיים כאינו מצווה ועושה אעכ"ח דמצווה ועושה עדיף וא"כ גם לישראל כדי שיזכו למדרגה מעולה זכו לתורה. וז"ש וא"ת לרעתכם היינו בשביל שאתם רעים וגרועים יותר מאבותיכם הוצרכתי ליתן התורה דאל"כ לא תקיימו התורה וממילא אין לברך עליה דבלא התורה הי' יכולים לה להיות אינו מצו' ועושה דעדיף ע"ז אמר ז"א דוודאי לטובתכם הוי דהרי מלאכי השרת נתאוו' לה ולמה לא קיימוהו אע"כ דמצוו' ועושה עדיף. ומזה הי' נראה ראי' נגד תוס' דמצוו' ועושה עדיף היינו משום שמצער ומפחד פן לא יקיים עיי"ש בקידושין ובמלאכים ל"ש זה. אבל באבודרהם כ' ב' טעמים אחרים ועפי"ז א"ש ומ"מ כדי לישב גם סברת תוס' דוודאי מדרש זה במלאכים רצו התורה לכו"ע היא וכמו שמוכח בשבת ואין בזה חולק ונראה דעל כל אינ' מצוו' ועושה יש להקשות הא פטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט וממילא בנשים במעשהז"ג או סומא וכדומה הא הוי הדיוט. וברמב"ן בקידושין האריך בזה עי"ש וכ' דדוקא אם הוי פטור לכו"ע ואין בו שום צד חיוב כגון נצטער בסוכה אז נקרא הדיוט אבל דבר שרא' הוי חיוב אז אפי' מי שאינו מחויב א"א לומר שאין בו שום סרך מצוה והוי עכ"פ מצוו' ועושה. ומעתה הא דהאבות היו אינו מצווים ועושים זה לפי שבניהם אחריהם יקבלו התורה וא"כ יבא עת וזמן שיהי' חיוב וע"כ אפי' הם לפני זמן זה מ"מ הי' יכולים לקיים המצוה וכ"ז אם יקבלו בניהם אחריהם התורה אבל אם יאמרו הבנים גם אנו נהי' אינם מצווי' ועושים זה א"א דאז בטל הדבר לגמרי והוי הדיוטי ממילא המלאכים כיון דבשום פעם לא יקבלו התורה ופטורים לגמרי וגם אינם בערך וסוג בנ"א לומר כיון שלא' הוי חיוב האחר יוכל להיות אינו מצוו' ועושה ע"כ בקשו לקבל התורה וממילא א"ש דשפיר השיב דטובתנו הוי קבלת התורה דאל"כ אפי' אינם מצווי' ועושים לא נוכל להיות ויש ראי' ממלאכים ומיושב שיטת תוס' ובזה נראה לבאר מדרש שצר קלסתר פניו של משה כאברהם והלא. זה שאכלתם אצלו ובמדרש אחר שאכלתם אצלו בשר בחלב. ונראה לבאר דהא בתוס' עה"ת כתבו באמת דנזהר בעירוב תבשילין לערב תבשיל בשר בחלב וכן נראה מרש"י קמא קמא דמטי אתי' לקמייהו ולא כפעם א' ונראה דהיינו אפי' דקאמר אפי' עירוב תבשילין היינו להעלו' על השלחן ולא הוי רק הרחקה יתירה אפי' הרחקות ג"כ קיים ועי' בח"ס יור"ד סי' ע"ג. ועכ"פ קיים א"א במעמד המלאכי שרת מצות בב"ח כאינו מצוו' ועושה ואם לבסוף לא יקיימו ויקבלו ישראל התורה הוי זה מעשה הדיוט וראוי' הי' להם לערער בשעתו ומדשתקו ש"מ ניחא להו וסברו וקבלו דיקיים התורה כאינ' מצוו' וממילא דיקבלו ישראל התורה ואין להם שום טענה. זה מבואר