לבושי מרדכי על אורח חיים יג

דעיני בשר לנו וחומר העכור סוכך בעדנו לראות באספקלרי' המאירה לקרב אל אושר הנפש ואור עליון ואצלינו עושר וכבוד יש בה ברכה ויש שהמה להם מכשירי נפש עושרם שמור להם להחזיק תורה ולרומם קרנה וכבוד להעמיד הדת וה' ברחמיו יודע מחסרי בנ"א ולא מצאוהו שגיא כח ע"כ אמר אבא אליך שיצמצם ה' ברכתו אשר היא לאין תכלית וחקר בדברים הסמוים מן העין אבל מי שחס על כבוד קונו לברכו על התורה אבא אליך לפי השגתך וברכתיך מה שיהי' ברכה אצלך. ד"א רבנן אמרו אמר הקב"ה אם ברכת את התורה לעצמך את מברך מנין שנאמר כי בי וכו'. יש לדקדק מאי הוסיפו רבנן והביאו האי קרא כי בי ירבו וכו' וגם מקשים הא האי קרא בתורה משתעי ולא בברכה. ונלפענ"ד דהא בירושלמי יליף ברכה לאחריה מק"ו מבהמ"ז וכן הוא בש"ס דידן רק דבדף כ"א מקשה על הק"ו מה לבהמ"ז שכן נהנה אבל שם בדף מ"ח ע"ב יליף לה ולא פריך. והי' נראה עפ"י דברי הפנ"י שהקשה כיון דהפירכא הוי רק סברא נכניס הפירכא בק"ו ונאמר ומה בהמ"ז אף שנהנה מ"מ אינו טעון רק לאחריו ולא לפניו ע"כ משום דלאחריו אלימא לברך וא"כ ק"ו בתורה עי"ש שתי' שכן נהנה לא הוי סברא רק בלאחריו ולא לפניו. ולכאורה לפי מה שהבאנו בשם הפלא"ה באמת באכילה אחר שאכל נתמעט ההנאה והתאוו' וא"כ עדיין נכניס הפירכא בק"ו וגם הלא סברא הוא באמת דאסור ליהנות מעוה"ז בלא ברכה. אבל נראה דריו"ח ע"כ ל"ל האי סברא כיון דאיהו באמת רוצה לילף גם ברכה על ברהמ"ז לפניה ל"ל לילף זאת מק"ו מתורה לילף מלאחרי' בק"ו כשהוא שבע מברך וכו' אע"כ דל"ל האי סברא וא"כ שכבר נהנה ל"ש רק אחר אכילה וא"כ לא נוכל להכניס הפירכא בק"ו. אבל אנן לדידן דמותבינן אריו"ח ממתני' דמברך לאחריו ולא לפניו וא"כ נוכל להכניס הפירכא בק"ו ונאמר דהא חזינן דלאחריו חמיר שסברת שכן נהנה לא מהני רק לאחריו ע"כ משום דלאחריו חמירא וא"כ ק"ו בתורה משום שחיי עולם מברכין לפניו ק"ו לאחריו אמנם לפי המדרש שלפנינו נראה דבאמת האי פירכא שכן נהנה צריך להבין הרי גם התורה גורמת ברכות בעוה"ז ובבא. והנה הריטב"א הקשה בהא דאמרינן מצוה לל"נ הא יש כאן גרם הנאה הנאת עוה"ז ועוה"ב [ולישנא דנקט עוה"ז לאו דוקא דשכר מצוה בה"ע ליכא רק בתנאים מיוחדים] ותי' דבאיסור גרם הגורם הנאה אינו אסור. והרבה יש לדקדק ע"ז ונ"מ אפי' לפי דבריו מנ"ל גבי מצוה לחלק. ובאמת אם אין כאן רק גרם הנאת עוה"ב אין קושי' דדילמא עדיפא לברך על הנאת הגוף כמו שמצינו בשהחיינו אבל כיון דבאמת גם עושר וכבוד איכא א"כ ודאי נהנה ונראה טעם אף דבכל מצות ליכא שכר עוה"ז ובתורה איכא משום דכבר כתב' על אמונה יש שכר בעוה"ז משום דמפי גבורה שמענו ויש בו משום ל"ת וכבר הביא רש"י על למען יראו את הלחם וכו' דבימי ירמי' לא רצו לעסוק בתורה דמהיכן יתפרנסו וזה מחסרין אמונה דמאן דיהיב חיי יהיב מזוני ומזונותיו של אדם קצובין. ויושב חן ומשביע לכל חי רצון והעוסק ולומד בתורה מראה על אמונתו ואף דבא חבקוק והעמידו על אחת. מ"מ אנן לדידן במצוה זאת עין בעין נראה כי תלוי' באמונה ותולדות אמונה ובטחון היא הן לימוד עצמו הן לימוד בניו ע"כ זוכה לעושר וכבוד וא"כ שפיר נהנה. אבל מי יימר דיבא לכלל הנאה הלא חרוצים ימי אנוש ואנוש אנוש הוא ואין זה דומה לבהמ"ז שכבר הנאתו בידו אבל הנאת העושר אפי' אם בא יבא ולא יכזב מ"מ עדיין האי גברא בפחרא יתיב אם יוכל להנות מעשרו אבל ע"ז הלא ג"כ הובטח כי בי ירבו ימיך ויוסיפו וכו' וע"כ בעוה"ז דלעוה"ב ל"ש להוסיף שנות חיים וא"כ בא יבא ברכה לברך הברכה. ובפי' הקרא נראה כי בי ירבו ימיך כי רוב מצות הם ביום וכמו שמפורש במנחות וראיתם וזכרתם ועיי"ש ברש"י ממילא רק היום יש לו חשיבות אבל בתורה גם לילה כיום יאיר ויומם יצוה ה' חסדו על מי שיגע ועמל ומשים לילות כימים ונוסף הלילה גם הוא על היום ואפי' מה ששובת וינוח על משכבו כיון שהוא רק הכנה לגמר מלאכתו ביום הבא גם הוא ללימוד יחשב ומרומז בפסוק לך יום אף לך לילה כל הלילה אפשר דיהי' מיוחד לשם אף דלא קרא שם ללילה כמבואר דלא נאמר רק קרא לילה מ"מ אף לך לילה אתה הכינותה ונחור ושמש אם הוא לתכלית זה שנברא הלילה לעשות הכנות ליום מחרת לתת ליעף כח אז גם הלילה. וז"ש כי בי ירבו ימיך נעשה היום גדול וזה שנאמר למען ירבו ימיכם קאי על ולימדתם וכו' ע"י לימוד התורה ירבו ימיכם וכו' כימי השמים וכו' ששם שרי נהורא וכולי יום היא כמו כן יהי' נחשב אצלכם ע"י לימוד התורה. ויוסיפו לך שנות חיים היינו שנא' יהי' שנים אשר יאמר אין לי בהם חפץ רק חיים ממולאים כל טוב והיא שפי' רש"י במשלי ברכה ועושר דאל"כ מאי הברכה דיוסיפו לך שנים אם יאמר הגיעו הימים אשר אין חפץ ועי' בידי משה. ולהנ"ל א"ש ולפי שעה העלים עין מרש"י. ויש לומר עוד דאם מוסיפין לו ע"כ הם שנים שנחסרו ונא' כמבואר בחגיגה כי יש נספה ויש חסרים מצדיקים והוא יזכה שיוסיפו שנות חיים שנותיהן של צדיקים שקורין חיים. ויש לרמז עוד עפי"מ שכ' בחת"ס דמה שנאמר בצדיקים כולך שוים לטובה לא על רגל אחד ומעמד אחד דודאי צדיקים כל יום מתיישב דעתן עליהו יותר ומתקנים מעשיהם תיקון אחר תיקון חדשים לבקרים רק דכולן שוים לטוב וא"כ הברכה דתתרבה דעתם ותתרחב בינתם בעבודת השם שיוכלו לשנות מעשיהם לטוב ויוסיפו לו שנות שיוכל לשנות חיים שלו. וא"ת לדעתכם נתתי לכם את התורה לא נתתי אותה לכם אלא לטובתכם שמה"ש נתאוה כה וכו' כאן הבן שואל איך אפשר שתהי' התורה לרעה כי אפשר וס"ד לומר כן