לבושי מרדכי על אורח חיים קלט

וכתובים שהם שבח והודי' אבל קדיש הוא לומר על המזמורים שנאמר' מקדם והא קמן דאפי' על מזמור א' אומרים קדיש ובי יאמרו קדיש על הקדיש שזה תקון על מה שכבר אמור והוא בכלל דבר שבקדושה כמ"ש המג"א סימן נ"ד עיי"ש ועיי' משש סימן נ"ה ובט"ז שם ושוב ראיתי בבאה"ט סימן כ"ג ס"ק ג' בשם ת' פנ"י ובאר' יותר בשע"ת סימן כ"א ס"ק ג' בחבורת תהלים שלא הי' להם ענין ולא אמרו קדיש אחריה ובתוך פסד"ז באו י' אין לומר קדיש אפי' בס' פסד"ז קודם ויברך דוד ולא דמי לעניית קדיש וקדושה דהכא כבר עבר' חיובא א"כ משמע דהכי מחלק דבאומן מותר להפסיק דחיובא עתה רמי' עליו משא"כ קדיש על תהלים שאמרו בלא י' ושוב הוה הפסק דכתב לשון אסור ולדבריך אין זה כלל משום הפסק דהוה כמזמורים ועכ"ח כנ"ל ועיי' בסימן נ"ה נ"ו וסימן ס"ו ובמג"א סימן קכ"ד. אלא דלפי דברי תשוב' פנ"י הנ"ל הי' מקום לומר דלאח' עלנו אם אין כאן מי שיאמר קדיש רק מי שהוא בתוך אמיר' פסד"ז דחיוב' רמי' כמו אמן. וכמ"ש ברמ"א סימן קל"ב דאפי' ליכא יתום יאמרו קדיש אלא דזה לא שכיח' שלא יהי' בתוך יו"ד שהתפללו עד אחר עלינו שלא יהי' מי שיאמר קדיש דהא הש"ץ במקומו ועוד אפשר דאפי' בל"ז אין להפסיק ונראה הדברים ק"ו דהא בסימן ס"ה פסק המחבר בבא לביהכ"נ וכבר אמר ק"ש עכ"ז יאמר פסוק' ראשון לקבל עול מלכות שמים עם הצבור ומ"מ אם הוא באמצע פסד"ז לא יפסוק והא זה ודאי גדול מן השבחים עכ"ז מקרי הפסק ואינ' רשאי להפסיק ובפרמ"ג סי' נ"א הקשה שמדברי מג"א משמע דלכן עניית אמן מפסיק בתוך פסד"ז אפי' בתפילת צרכי' דזה ג"כ שבח ואין כאן הפסק וא"כ למה לא יפסיק לפסוק ראשון של שומע. ותי' ג"כ דעניית אמן חיוב' יותר כלומר שצריך לענות מה שמשבח המברך לקיים ולאמן משא"כ עניי' מעצמ' א"כ לומר קדיש מי יימר דהוה כמו עניית אמן על ברכה או קדיש ששומע מפי אחרים שעכ"ח צריך לשמוע ולקיים ולאמן משא"כ לענות מפי עצמ' ודאי לא עדיף ממאמיר' פסוק ראשון של ק"ש שהוא קבלת עול מלכות שמים עם הצבור ואפי' לדעת הב"ח והט"ז בסימן ס"ה שפסקו של"כ המחבר ובט"ז דעכ"פ בפסד"ז יפסיק לומר שמע עם הצבור היינו משום קבלת עול שמים עם הצבור שגדול מאוד שלא יהי' נראה ח"ו וכו' אבל לומר קדיש ודאי מודה. כנלענ"ד אם יסכים אתי עוד גדול המורים בפרט שבעיני העולם הוא כתמיה' וידוע שאין לעשות ולשנות בדבר כנ"ל ושוא"ת עדיף ובפרט שיש לתקן להרהר כמ"ש בא"א ומהר"ם שיק בתשוב' דכל דבר המסופק הוה כאונס ויוצאים בהרהור כידוע: או"נ דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן קי"ג בהי"ת יום ב' ג' צ"ג בעת"ר לפ"ק מאד יצ"ו בין כס' לעשור. החתימה לטובה יגמור. להרבני החריף ובקי טובא מהו' דובער וויינשטיין נ"י מהעלמעץ יצ"ו עתה באתי ע"ד מג"א בסי' קכ"ט ממ"ש דבתענית עד חצות נושאי' כפים ובסימן קפ"א לא כ"כ גבי תעניתי' של סליחות ועשיית וכן הק' בבאה"ט. ומעלתו שכל את ידיו לתרצו בטו"ט דהמג"א קאי אדברי המחבר והאיך דהיה באמת ת"צ וכמ"ש בסי' תקע"ה דאם ירד' הגשמים ק"ח לא ישלימ' לאחר חצות ישלימ' והא צריך שיעור' של די' הגשמים כמ"ש ואמיר' שקודם חצות עוד לא הוה שיעור' וכא"ח הי' די' שיעורי' דהוה באמת ת"צ. אלא דלפי"ז צ"ל לדברי כ"ת דאם התחלה הי' ק"ח ולא הי' די' שיעור' ואחר חצות הי' דים פוסקי' תענית'. אבל מדברי הגמ' מס' תענית דף כ"ה לא משמע כן דקאמר ע"מ ירד' וכו' והי' ציבור פוסק' תעניתן ופירשיז"ל שם דלא יגזר' עוד וא"כ לפי"ז אפשר דלענין פסיק' באמצע נמי חד דינ' אית לי' והוה כאל' התחיל לירד אח"צ דקיי"ל דישלימו. וצל"ע: והנה בפרמ"ג סימן קכ"ט ראיתי ומתרץ דכל זה תלי' בידוע כמו מנחה ביוה"כ וה"נ כל תענית שנקב' כך וידוע כי עד אח"צ לא יאכלו ול"י תו לא גזרי' משום שכרו' בנ"כ וברכת או"א משא"כ תענית עי"ת דכל או"א אוכל אימתי שירצה לא מקרי זה ידוע ואפשר דבקהילות שנקבע כך מקדמ' דנא שיש מנין לתענית זה וגם הולכי' לביהכ"נ להתפלל כמי בשאר ימים זה הוה כידוע. וכמדומה כי שכן הי' נוהגי' בגלילות העליון וכגון בק"ק ווערבוי יצ"ו וראיתי מ"ש לענין קדיש שלם לאחר יוכ"ק אם מתפללי' מיד קדיש שלם של אחר תפילת מנחה עולה לכאן ולכאן ונלע"ד דתלי' במה שהביא המג"א סימן תרצ"ג ושם נראה שאינ' מכריע: ומ"שכ"ת בענין קדוש' דסדר' ודאי יש להזהר לאמור עם הצבור וכמ"ש ג"כ בסדור יעב"ץ רק שאז עפ"י רוב הצבור אצים לגמור התפלה כידוע ולענין הלכה הא פסק הרמ"א בסימן נ"ט דנאמר' ביחיד. ודאי מהראוי' לומר עכ"פ בנגונים וטעמים: ידידו"ש. הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן קי"ד בהי"ת יום ד' דסליחות תרעא"ל מאד יצ"ו לכבוד הרבני מו"ה יוסף ווייס נ"י מאונג' בראד יצ"ו. ע"ד הנשאל לפי מנהג מקומ' שאין אומרים עלינו אחר תפילת מנחה ועי"כ מפסידים