לבושי מרדכי על אורח חיים קלח

בפרהסי' אין מצטרפי' דכמומר לע"ז הוה דינא ועיי' בפתיחה כוללת בחלק ד' וכדומ' לי שראיתי בספר הביא כן בשם ת' הרדב"ז וכעת לא מצאתי. ומ"ש מעל' בענין מחלוק' הפר"ח באסורי שבת דרבנן דלא מקרי מומר לכה"ת וקשי' לי' להרמב"ם דס"ל דבכל אסור' דרבנן יש בו משום לאו דלא תסור והוא מה"ת ולענ"ד י"ל כמ"ש הזוהר הרקיע לענין ספיקא דמתחילה כך תקנו החכמים הה"ד לענין זה לא החמיר' חכמים לעשותו כגוי משום דרבנן הקילו וכ"כ האחרונים לענין שאר דברים ועיי' בחת"ס אה"ע ח"א סימן ב' ובמהר"ם שיק בכמ' תשובו' ועוד בלא"ה לק"מ דהא לאו זה כולל כל אסורי ואינ' דוקא לענין שב' רק בכללי נאמר לא תעבור אדרבנן א"כ הוה כמו עבריי' לשאר אסורים שבתורה שאינה כמומר לכה"ת וז"ב בס"ד: ומ"ש מעל' לענין אם מותר לקבל ס"ת ממומר לחלל שבתות ועשה סחורה עם ד"א והביא דברי מג"א סימן קנ"ד בשם ס"ח ודייק מעל' דוק' מעות לכתוב ס"ת אבל לא ס"ת עצמ' והסביר בטו"ט משום דדמי לקרבן כמ"ש בחיד"א ועוד הביא דברי הש"ך סי' רנ"ד בשם המבי"ט דלפי דברי מעל' ג"כ כהגוו"נ איירי כלומר דוקא מעות ולא ס"ת דלא יהי' סותרים אהדדי דבס"ח בסי' תתקל"ח ס"ל דאין מקבלי' ממנו. והנה עיינתי במבי"ט סימן רי"ד שם לא איירי מס"ת רק בנותן בית' לביהכ"נ ומתיר להדי' דאינ' דומ' לקרבן וכיון דהמג"א כחדא נקטינהו א"כ הה"ד לענין ס"ת עצמ'. ולענ"ד ק"ו הוא דהא שעות ונרות אי"מ דהוה דומ' לקרבן טפי משום דלשמוש ולהאיר בביהכ"נ ועכ"ז ביהכ"נ עצמ' מקבלי' כש"כ ס"ת דמעיקר' למען תלמוד' הוא בא כמ"ש הרא"ש בה' ס"ת ועיי' ש"ע יו"ד סימן ע"ר וגם בביהכ"נ לקה"ת עקר' נתקן שלא להיות ג' ימים בלא תורה כמ"ש במ' ברכות ולא דמי לקרבן כ"כ ובחיד' רק קאמר דמצוי זו בעתו ובזמנו הוה כמנחה חדשה: והנה בס"ח אשר לפני דפוס פ"פ נראי' כסותרי' דבסימן תרפ"ז ה"ה כדברי מג"א ולא לגמרי דשם כתב דלא יקבלו ממנו דילמא לאח"ז יאמר החזיר' לי וגם יש בו משום פגם משפח' ואם בשותפי' ורוב ישראל ויכולי' לסלקו במעות יש לקבל ממנו וגם פעמים יש כבוד משפח' אם לבו לשמים ועכ"ח צריך לחלק בין הנושאי' כמו שסיים דאם הומר רק מאונס או שאר תיאבון אבל לבו נאנח ונעצב שיקר' לו כן יש לקבל ממנו או כמ"ש המפרש דאם לבו לשמים לא יתבע להחזיר לו ובסי' תתקל"ח מיירי בהיפך כמ"ש שם. ודומה לזה כתב בת' כת"ס יו"ד סימן קל"ג בשאלה במומר שאוכל מאכלי כשר ובימים נוראי' מתפלל בביהכ"נ ורצה שיכתוב ס"ת ע"ש אם רשאי לעשות כן הסופר או למכור לו ועיי' שם בטעמים נכונים שאוסר משום שלא ינהג בס"ת בקדושה כדבעי למהוי וגם כי בדורות הבאי' יכול לבא לידי גניזה והביא דברי מג"א הנ"ל שמתיר ומחלק חלוק נכון דבמג"א שרוצה לתן במתנה עולמית לצבור ויסלק עצמ' ונדו"ד אבל בלעצמ' אסור לכתוב וכמ"כ אסור למכור לו והוא כעין דברי ס"ח סימן תרפ"ז וכסברות המפרש וא"כ בנ"ז כמ"כ בק"ו במומר לחלל שבתות אשר בזה"ז בין עמא דבר לשאר ישראל נחשב שע"ע יחשב שאין יודעי' חומר אסור ח"ש ושיהא דמומר לכה"ת ורק בין ת"ח ידוע וכמומ' יחשב לענין הדברים הנאמרי' בפוסקי' א"כ פשיטא אם יתן וימסור לצבור יפה יפה ושלא יתבע אות' לעולם ודאי מותר לקבל ממנו כנלענ"ד בפשיטות: ומ"ש מעל' דברי ת' מהרי"א סי' נ' וכ"כ בתשו' אבני צדק. והנה לענ"ד דברי מרן חת"ס ח"ו סימן פ"ג נגד סברתו דשם ביאר דהא דאמרינן מומר לע"ז ולחלל שבת הוה מומר לכה"ת אינ' משום שנחשד לכה"ת כמו אחא' ששרטו לו ועשה שאר מצות אלא מ"מ אינו נאמן שאין בן ברית ואינו בכלל עדות ורק אם ונטמע בין הנכרי' כמשומדי' זה נחשד ממש א"כ לפי"ז העיקר שאינו ב"ב וכגוי בעצמות'. ולפי"ז יש להבין שפיר ממ"ש באחרונים דאפי' אינ' בפרהסי' ממש רק ידוע שיתפרסם ול"צ שום עדות בב"ד כמו פסולי עדות בח"מ ה"ע אבל לסברת מהרי"א הוה להיפך שהוא נחשד אבל לפסלו בגופ' לענין עדות ושבוע' כמ"ש ג"כ בסימן כ"ו בעי עדות בפניי וכן להיות מגעו כמגע נכרי הוה פסול גוף וא"כ ברק ידוע לרבי' ולא בפניהם ממש וכמ"ש בש"ך סימן קנ"ז סק"ז היאך משכחת לה מי יעיד עליו אם לא ראו ממש וכן לפי"מ שמסתפק בפ"ת סי' ב' וסימן קנ"ז אם לפני עשרה נשים ג"כ הוה בפרהסי' והא נשים לאו בני עדות ננהו. והנה גם הוא ז"ל לא כתב רק בקול בעלמא שנתפשט אבל בפרהסי' ממש נראה דל"צ לעדות כמו בזמנינו בעוה"ר שפתחו פתוח לעיני כל בזה ודאי נימ' דלא תהא שמיעה גדולה מראיי'. וכיו"ב כתב בחת"ס בח"מ סי' קס"ב בסוף התשובה: ומ"ש ע"ד הכו"פ סימן י"א. והנה אין קושי' אם הרמב"ם ס"ל כדעת המרדכי ולא ס"ל לילף בפרהסי' דמחלל שב' מבפרהסי' דיהרג ואל יעבור דילמא מסברא ס"ל כן והא לענין עירובין בלא"ה מחלקינן בכמ' חלוקי' אלמ' דאינ' שוה לגמרי: דו"ש. הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן קי"ב בהי"ת אוליי ד' פרשת בשלח תער"ב לפ"ק מאד יצ"ו. ינחמהו ה' בכפליים. ויראה בנחמות ציון וירושלים. כבוד הרב הגדול מהו' אברהם ליב שפרייער נ"י. ע"ד אשר בדעתך באמירת קדיש תוך פסוקי דזמר' שאין בו משום הפסק וכמ"ש המג"א בסי' תכ"ב לענין אמירת הלל עם הצבור בתוך פסד"ז דבלא"ה מוסיפים בש"ק מזמורים וה"נ לא גרע ממזמורים. ולענ"ד אין לנו אלא מ"ש הקדמונים פסוקים ומזמורים מה"ת נביאים