לבושי מרדכי על אורח חיים קלד

אם כי אינ' רק א' לנו מא' דמשקים מטמאי' קלים גזיר' אטו משקים הבאי' מזב וא"כ י"ל דגזירה כעין דאורי' דאפי' משקים אם באי' מחמת טומאת מת אם כי אינ' ג"כ רק ראשון כמ"ש בכמה דוכת' מ"מ כיון. דעכ"פ חכמים גזרו שיהי' מטמאי' עשהו כעין דאורי' שיהי' כמוהו וכש"כ לפימ"ש התוס' בסוגי' דף י"ז ד"ה רביעי דאע"ג דקיי"ל בעירובין דף ק"ד כל שאין לו טהרה במקוה אינ' נעשה אה"ט היינו לענין שלא יטמא אדם וכלים אבל למנות ראשון ושני נעשה כמו אה"ט וא"כ השתא דגזרו חכמים שיהי' מטעם כלים ראוי' וראוי' שיהי' עכ"פ דין זה דהיינו שיהי' כמוהו. כ"ז אמרתי מסברא. אבל אח"כ ראיתי ומצאתי בת"כ פ' שמיני פ' ט' פלוגת' דתנ' דר"י ס"ל דמשקי' מטמאי' כלים ור' יוסי וריב"ק חולקי' עליו ולבסוף נאמר דברי ר"ע דס"ל דשרץ מטמא משקי' ומשקי' כלים וכלים משקי' עי"ש וראיתי בקרבן אהרן שהגיה משקי' אוכלי' משום דש"ס דילן מס' פסחים בסוגי' דר' חסג"ה קאמר דליכא תנא דס"ל משק' מטמא כלים וא"כ הגי' בת"כ על מכונו וצ"ל דפליגי אש"ס דילן. ותמוה בעיני כי התוס' דף י"ז הנ"ל והק"א לא הביא' דברי הירושלמי דשם ודאי א"א להגיה דהא מוקי לי' בפלוגתא דר"ע ור"י דלר"ע משקי' מאמת שרץ ג"כ מטמא כלי והא שם דר"י מודה לו בבאי' מחמת מת וא"כ לפי"ז י"ל דהש"ס דילן ג"כ לא קאמר דלא אשכחן תנא דיסבר משקי' מטמאי' כלים אלא במה דאיירו שם בענינ' דקרא אשר יפול וגו' דאייר' בשרץ אבל במשקי' הבאי' מ"מ איכא למימר דגם הש"ס ס"ל הכי וא"כ דברי הרע"ב בפירוש ראשון ראשון כמ"ש על מכונו והא דקרי לי' ראשון משום לענין לטמא אדם הוה ראשון כנלענ"ד: עוד הק' כת"ה על פיה"מ להרמב"ם. מ"ש במתני' ד' י"ט במ' יומא הפג אחת על הרצפה כלומר עמד על הרצפה שעה א' שהצינ' מפיג השינ' ובפסקי' ה' עבודת יוה"כ פי' מעט עי' בתוי"ט וכ"פ בב"ט ולא כמ"ש רשיז"ל הפיג שחוק ובגמ' אר"י על חד"ת א"כ משמע כפירשיז"ל ולמה לא מפרש הר"מ והרע"ב כמ"ש בגמ'. והנה עיינתי בהריטב"א על מ' יומא כי מ"ש ר"י בגמר' אינ' פי' של הפג אלא שהוא אמר להוסיף כי עוד אחת עשה דהיינ' אחוי קידה וזה רמז התנ' במלת אחת אם כן לשון הפג הוה כמ"ש הרמב"ם לכ"ע וכמו שדייק בלה"ק וז"ל ומשתמשי' בו במתני' כמה פעמים אשר בזה שולל הפיר' ברשיז"ל בפירושו והוא לדעת הערוך שפי' כי הפג הוא לשון יוני' טיול כמי שחוק. ולהרמב"ם לא ניח' לי' בזה לומר כי אינ' בלה"ק ומביא ראיי' מהשמוש בלשון זה במשניות לרוב א"כ ר"י דאמר על חדית ס"ל כמ"ש הריטב"א להוסיף בא והא דהרמב"ם לא הביא הך דר"י צ"ל דהוא בכלל מ"ש וממתעסקים עמו דג"כ לא פי' כלום במ"ש בגמ' דבשיר בפה הי' משוררי' לפני' אלא דס"ל דזה לאו דוקא רק כל התכלית הנרצ' להסיר השינ' בכל מה שבידם וכן סתים הרא"ש להסיר השינ' ע"י טיולים עי"ש: וע"ד קושי' לפימ"ש התוס' מ' כתובות ר"פ הכותב דנשים ע"י סכנת לידה מית' שכיח בה א"כ הא דאמר' לי' חכמים לר"י דאמר אף אשה אחרת מתקינים לו שמא תמות אשתו א"כ אין לדבר סוף דהא י"ל דאשתו מכבר שפיר חיישי' דמסתמ' ילדה כ"פ ושוב לא חלקי' משא"כ אשה שנושא עתה היה בתולה. והנה ראיתי בס' יד דוד שהביא קו' זו בשם מקום שמואל שכן הקשה הגאון מהר"א ברודא ז"ל (ומצאתי אח"כ שעמד בזה גם בס' אשכל הכפר עמ"ס יומא ותי' ע"פ סבר' שימ"ק דאין דעת התוס' לומר דמשו"ה שכיח דהא חזי' דרוב' אינ' מסתכן אלא כלפי מ"ש שם דלמא הוא ימו' תחילה בזה אמרי' כיון בדידה מסתכנת בליד' שכיח יותר מבאיש אבל פשיט' דלא מקרי עי"ז שכיח סתמ' ורובם חיים. דו"ש: ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן ק"ו שוי"ר להבח' החו"ב יו"ש מו"ה מנחם גאלדשטיין ני' מפ' דיארמאטה. מ"ש ע"ד מנ"ח דאית לי' בפשיטות דבערבה לית בי' ש"פ, וכבר עמד ע"ז בשע"ת או"ח לשיטת רשיז"ל בסוכ' השותפי' שאינ' מגיע לכל א' ש"פ דלא מקרי לכם, דצ"ל בערבה דהמצוה אחשבי' ועד"ז קשי' כך ממתני' דערבה גזולה שאינ' שו"פ ולפי"ד השעה"מ דמטעם השבה הוה מהבב"ע שהביא דברי הירושלמי מוציא מצה בשבת ויצא בו לא הוה מהבב"ע דגבר' עביד אסור' וכן במרדכי לענין קורע בשבת דיצא מה"ט א"כ בגזל אתרוג עכ"ח צ"כ מפני דצריך לקיים באתרוג זה השבה דהעבר' על החפץ משו"ה הוה מהבב"ע והא בפחות מש"פ ליכא השבה. והנה לפמ"ש במס' ב"ק דף ק"ה בגזל ב' אגודות ושניהם ש"פ והשיב אחת מסיק בגמר' אם כי גזל אין כאן מ"מ השבה לא קיים ומשמע דכן הוא מה"ת דבעי השבה מעליית' א"כ הא משכחת לה דגזל ערבות הרבה דודאי יש בהן ש"פ ואפי' הסיב כולם חוץ מהשנים שיוצא בהם עכ"ז יש בו משום השבה כנ"ל ושפיר הוה מהבב"ע, ועוד נלע"ד לפמ"ש בסנהדרין בטעמ' בפחות מש"פ גבי ישראל דבני מחילה ננהו וא"כ י"ל באין לבעלי' ערבות לצאת בו דל"ש מחילה לכ"ע הוה גזל כמובן כנלענ"ד, דו"ש, ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד סימן ק"ז בהי"ת יום ה' ת"א תרס"ט לפ"ק פה מאד ששון ושמחה על ראש כבוד הרב הגאון מו"ה פנחס הלוי ביליצער ני' אב"ד ק"ק סערענטש יצ"ו. אשר הציע לפני קושי' עצומה ע"ד מ"ש בסוף מס' מגילה דדרשינן מקרא