לבושי מרדכי על אורח חיים קלג

לאסור בשבת במקום מצוה ולהתיר במקדש, וע"ד סמך י"ל דהא בגמר' פ' במה טומני' אשכח מ' פעמים מלאכה בתורה כנגד מלאכות שבת, אלא דחד מלאכה סמי מהם משום דהמלאכה היתה דים אינו בכלל אלא דשלים עבדתי' או לעשות מלאכתו שאינו בכלל, וסד"א דשניהם בכלל והוה מ' מלאכות והא בהשלמת מלאכת המשכן כתיב ויעבירו קול במחנה ולשון העברה בגמר' דידן קול תקיע' משמע בסוף מס' ר"ה, וא"כ ניהו דאינו בכלל שאר מלאכות דחייבי' עלי' קרבן מ"מ לענין אסור מלאכה י"ל דבמקומ' עומדת לאסור ואינו ממועט רק לענין חיוב: ובזה מתיישב במה דקאמר בגמרא מתנא דברי"ש דכל מלאכת עבודה בא למעט שאינו מלאכה משמע דבלא"ה הו"א דהוא מלאכה איזה שם מלאכה נתן לתק"ש וכי היא אב או תולדה ולא מצינו בל"ט מלאכות דוגמ' לה לומר שהוא תולדה לאב מלאכה זו ולהנ"ל מיושב כמובן. ידידו ומוקירו המצפה בקרוב להיות קרובו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן ק"ד בהי"ת אול"י ו' עש"ק פ' תבא עת"ר לפ"ק מאד יצ"ו. ברכת כוח"ט לכבוד התורני היקר הקצין המפואר מהו' דוד מארקאוויטש ני' בק"ק ב' אויפאלו יצ"ו. ע"ד המנהג מקדמ' דנא לשטוח עשבים בביהכ"נ ליוהכ"פ ע"ג הרצפה מפני הכריעו' והשתחוי' בעת עבודה שהוא אסור בלא הפסק וכמ"ש בש"ע או"ח סי' קל"א וסי' תרכ"א. ועתה אקרו"ט דשם רוצים לבטל דבר זה מפני העפר ואבק העולה על ידן וברצונם להציע יריעות ע"ג רצפה (מ"ש טועפיכע) וכ"ת רוצה לקיים מנהג ישן ועתה נגמר הדבר לשאול מעוט ערך כמוני. והנה בסי' קל"א ממ"ש הרמ"א לשטוח העשבים וכתב עליו במג"א ס"ק כ"א דאז הוה הפסק בינו לקרקע אבל בלא הפסק עשבי' אסור אפי' ברצפה שאינ' של אבנים משום דשמא למטה עד התהום ישנם אבן ואבנים ועובר משום אבן משכית וגו' וקרקע לא הוי הפסק שארצו של בית הוה כמוהו ע' התהום והביא ראיי' ממתני' דפ' ט"ו אהלות מ' ה' חצצו מארצו וכו' ופי' הרע"ב דחציצה היינו כגון שכסו הקרקע בנסרים או יריעות. והנה ע"ז סיים שארצו של בית כמוה' עד התהום והנה לפי"ז לא מהני אפי' חציצת יריעות ונסרים ולכאור' קשי' מ"ש עשבי' מנסרים ויריעות וראיתי במחה"ש שפי' דלדברי מג"א צ"ל דשם במתני' איירו שקבעו הנסרים או היריעות ביתדות, אלא שמדברי הברטונור' לא משמע כן דבקבועות ע"י יתדות ל"ש לשון כסוי אלא לשון רצפה וכיו"ב א"כ משמע דכל כסוי לא מהני, ושוב קשי' מ"ש ועשבי וברמב"ם ה' ע"א פ"ו כתב ג"כ שנוהגי' לפרוס מחלצאות ועשבי' בבתי כנסיות וא"כ משמע דאין חילוק. וע"כ נלענ"ד ללמוד דברי הללו ממה דאמרי' בפ"ק דמ' סוכה גבי סוכה שהוא גבוה למעלה מעשרים אמ' שם ד' ד' דאם בא למעט' בכרים וכסתות לא מהני אע"ג דבטלנהו בטלי דעת' אצל כל אדם ובצרורו' ותבן מהני ביטול וא"כ י"ל ה"נ כן הוא דמתני' דאהלות הנ"ל בנסרים ויריעות שצרכן להיות נחים ע"ג קרקע הבית ויריעות דומי' דנסרים שצריך להם להיות עשוי' לקרקע הבית כמ"ש ברינוטערן ע"כ הוה בטול ולקרקע יחשב אבל עשבי' הא אין דרך לבטלן על הקרקע משו"ה חשוב שפיר הפסק וכן הרמב"ם דנקט מחלצאות הוא כמו שנראה מכ"מ בש"ס דהם מה שקורין טאגען שג"כ אין דרך לבטלן ע"ג קרקע ע"כ ג"כ הוי הפסק, אבל הני יריעות שקורין טעפיכען ידוע כי בבתי החשובי' כמעט הם תמיד שטוחי' ע"ג קרקע הבית ולתכלית זה נעשים ואין בהם צורך אח' ודאי נראה כבטול לגבי קרקע וא"כ לענ"ד ל"מ טעפיכען לענין הפסק בה השתחוי' שלא לעבור משום אסור השתחוי' ע"כ היטב נשמר הש"ע בסי' קל"א וסי' תרכ"א שצוה לשטוח עשבי' דוק' ובעטרת זקנים ובאה"ט אית' היכ' דליכ' עשבי' להפסיק בטליתו דזה וודאי לא יבטל לקרקע תבנ' לדינ' דל"מ רק עשבי' או טאגען ועשבי' וודאי משובחים כמנהג הקדמוני' ומשום היזק עפר' ע"ז נאמר שומר מצוה לא ידע ד"ר ובפרט שדרך לקבוע הטעפיכען ג"כ ביתדות בחדרי' גדולים כידוע למען לא יכשל' במדרס עליה' בהליכתן א"כ לכ"ע אסור גם לס' מחה"ש ובענין השתחוי' ע"ג רצפה ידוע כמה גזירות גזר' כמ"ש הב"ח סי' קל"א עיי"ש ושפיר יש לגזור שאינ' קבוע אטו קבוע משא"כ בעשבי' ל"ש קביעות ועי' בפרמ"ג סי' קל"א דהטעם בשטיחת עשבים משום הכיר' שידעו העולם שצריך הפסק ומטעם זה וודאי אי ל"מ טעפיכען דמה הכיר' יש בזה הא בכל חדרי' גדולים ישנם שטוחי' בזה"ז כנלענ"ד. ואסיים בד"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן ק"ה בהי"ת יום א' פ' וישב תרע"א לפ"ק מאד יצ"ו. שוי"ר לכבוד הרבני החו"ב מו' דוב וויינשטיין נ"י מהעלמעץ יצ"ו. מעכ"ת הק' ע"ד הרע"ב במתני' דרחסג"ה ממ"ש ע"ד ר"ע דלא נמנעו הכהנים לשרוף ולהדליק שמן שנפסל בט"י בנר וכו' ופי' דאיירי בנר ש"מ והוה אבה"ט דחרב בכלל חלל אם אב אב ואם ראשון ראשון. וקשה טובא הא אין אדם וכלים מקבלים טו' מראשון רק מאה"ט והנה ראיתי בהג"ה מהרי"פ על המשניות דצצ"ל אם אבי אבות וכו' ודאי כוונתו מפני קושי' הנ"ל. ואפשר לי עוד לומר דהא הוא ממתניתן מ' פרה פ"ח מ"ה דאמ"ק ט' רק מאה"ט וע"י משקי' טמאי' מק"ט. והנה הוא מגזירת י"ח דבר כמ"ש במ' שבת פ"ק כידוע דמשקים הבאים מחמת שרץ