לבושי מרדכי על אורח חיים קלב

לגמור אונס הוא ורחמנ' פטרי' ודומה לזה ממ"ש הרמב"ן בהאי ינוקא דאשתפיך חווימ' דעכ"פ מהילנן ואי דיצטרך לחלל שבת עי"כ לחמם המים אין לך אלא ממה שלפנינו בשעתי' וה"נ צריך לעשות המצות תפיל' שלפניו ואח"כ לאונס יחשב והנהו ודאי מילתא בטעמי' ושפיר קאמר. אלא דלענ"ד הכי עדיף דשם ע"י מעשה מצוה זו יבא לידי כך וכן מ"ש באשל אברה' שע"י צום צ"ג לא יתענה באונס ביה"ק א"כ זה הוא הגורם ולדעת הבעה"מ דפליג בזה עם הרמב"ן לא אמרינן הכי אלא שאינו רשאי לגרום לבא לידי כך משא"כ הכא מה זו גרמא שלא יוכל להתפלל שאר תפלות הוא ענין בפני עצמו אלא הכי בפשיטות כמו דאמרינן בעלמ' אי לא עביד כול' ליעבד עכ"פ פלג' דמצוה כמ"ד במס' שבת ד' קל"ג וכמ"ד במס' מכות דף י' דדרש ר' סימאי אז יבדיל משה ג' ערים אע"ג דאינ' קולטות עד שנבחרו בא"י אמר מרע"ה מצוה הבא לידי אקיימנו וכן הי' עוסק בעצמות יוסף וכבר האריך השלהה"ק בזה בה' תשובה דגם בא"א לגמור מ"מ צריך לזכות במצוה שלפניו ואינ' בעונש ח"ו בא"א לגמור. והנה לפימ"ש לעיל וכאשר נודע לי במנהגי'. אין המנהג בערבי' שלאחריו רק בערבית שלפניו וכש"כ שאינה בשתיהם ותימא בעיני כי הפוסקי' אחרוני' שעמדו בהלכה זו לא הזכירו ממנהגי' הנ"ל: והנה לענין יאהרצייט כבר פסק בא"ר וכן במטה אפרים העיד שאין המנהג כדברי מג"א אפי' בתוך י"ב חודש לבד בעשי"ת במקום שנוהגי' שאין מתפללים כמו בר"ה ויה"כ שלא כדברי דגו"מ וגם ק"ק פה לא ראיתי להיות נדחים המחויבים ומנהג ישראל תורה וא"כ יש ידיים ורגליים לעשות כמ"ש לזכות בתפילות כמו שאר ימים אם לא שיש לחוש למחלוקה חלילה דאז טוב לעשות מנין בפני עצמו דגדול השלום אבל ברצון הקהל פשיטא ופשיטא לעשות כמנהג שהעיד במטה אפרים ומי לנו גדול לסמוך בסמיכה רבה עליו כמוה' ופשיטא דברוב עם הדרת מלך עדיף: דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד סימן ק"ג בהי"ת אול יב' ה' תשרי תר"ן לפ"ק ברעזאווא יצ"ו בין כסה לעשור, לחיים טובים יוחק בספר, בכלילת שפר, ה"ה ידידי וחביבי הרבני הגדול בתורה ויראת ד' טהורה צו"נ כש"ת מו"ה מתתי' דושינסקי נ"י. בדבר אשר שלח לנו חורפא מסוגי' דיו"ט של ר"ה וכו' ואמאי לא הביא בגמרא הדרש' של ת"כ מבעשור שהביא רש"י בחומש בפ' בהר וז"ל שם, ממשמע שנאמר ביום הכפורי' אינו יודע שהוא בעשור לחודש א"כ למה נאמר בעשור לחודש. אלא לומר לך תקיע' בעשור לחדש דוח' שבת בכל ארצכם ואין תקיע' ר"ה דוחה שבת בכל ארצכם אלא בב"ד בלבד ע"כ, ולפי דבריו לא יקשה קושי' הגמר' ממקדש, ועוד שהוא קרא מיותר וע"כ דדרשא גמור'. והנה ברמב"ן על החומש באמת השיג על פירשיז"ל בהביא' הך דת"כ כאלו הוא דרשא גמור' והוא גופ' אינה אלא אסמכת' מטעם שמא יעבירנה והא אין חלוק בין יוה"כ לשבת לענין זה דכל מה שאסור בשבת אסור ביוה"כ כמסקנ' דגמ' בכריתו' בסוגי' דיש אוכל וכו'. וכן ראיתי בפי' עשירית האיפה על הת"כ דאינ' אלא אסמכת' והך בעשור דריש לי' שם בשם ס' משכיל לדוד לדרשא אחריתא, והנה בגמר' דידן מסקנא דרבא דמשום יעבירנה אבל באמת בירושלמי ר"י ור"ל ור"כ ור"ל וכן רשב"י דרשו עוד מפסוקים אחרים לחלק בין ר"ה שחל בשבת לחול וכן בין מקדש לגבולין והוא מדכתב בא' לחודש דוק' במקום שהוא מבורר שהוא בא' לחודש והוא בב"ד ולא בגבולין שיש ספק והיא כסבר' הר"ן בסוגי' ורשב"י דריש מהקרבתם במקום שמקריבי' דוקא והוא במקדש ולא בגבולין אעפי' שיודעי', ובמפרש שם דהירושלמי ע"כ ס"ל דדרש' גמור' הוא (וחדוש שלא הביאו את הרמב"ן ז"ל) וגם במדרש רבה פ' אמור ראיתי כול' דרשא דירושלמי כמו שהוא לפנינו ובס' שלום ירושלים הביא נמי הך דת"כ ומקהה למה לן תרי קראי נמעט תק"ש בגבולין ומצרכו אהדדי לפי סוגי' הירושלמי ותירוצי' דאי מבעשור סד"א דוק' למעט במקום שאין ב"ד אבל לא מקדש דוקא כמו שהקשה בירושלמי לכן צריך הך דרשא וכמו שמסיק בשם רשב"י דדרשינן וסמיכו' דהקרבת' במקום קרבן וא"כ גם בסוגי' יש לומר כן דלא סגי' לי' להביא הך דת"כ דיוקשה להיפך אמאי דוקא במקדש אלא דלא סיימו' בגמר' דידן משום קושי' רבא מתנא דברי"ש, והא דמשמע מכל הלין דהירושלמי ות"כ וכן המדרש שהבאתי דתק"ש חשיב מלאכה הסביר בשלום ירושלים דהוא כעין סברת רש"י ז"ל במס' ביצה לענין ביעור קדשים דכל ביעור אפי' אינו בשריפ' חשוב מלאכה דתורה אחשבי' לבעורי' משום דמצוה הוא והמצוה אחשבי'. ובזה מיישב שם קושי' ט"א עיי"ש, וצריך סברא לסברתו דא"כ כל דבר שעושין בשבת משום מצוה נאמר דאחשבי' למלאכה אתמהה, וביעור קדשים שאני כמ"ש הפנ"י בפסחים דדוקא התם דכתיבה שריפה לביעורו והוא גופ' מלאכה א"כ כל הבעורים הם במקום שריפה וחשיב' כמוה' שהוא במקומ' ושפיר חשובה מלאכה כמו שריפה עצמו אבל הכ' דאינו במקום שום מלאכה היאך נאמר משום מצוה תהי' מלאכה ותמיה' בעיני דעתו הרמה: ואפשר לומר לענ"ד עפי' מ"ש המפורשים וכן ברה"מ דכל שבותי' הם דאורייתא דהתורה אמרה תשבות סתם אלה שמסרו לחכמים לומר מהו אסור משום סרך מלאכה וא"כ י"ל ניהו דתק"ש חכמה ואינה מלאכה מ"מ בכלל מצות עשה דתשבות הוא ושבות הוא וא"כ אם עוד נצרף לומר שהוא משום מצוה לחשבה למלאכה לכן צריך שפיר הכתובים