לבושי מרדכי על אורח חיים קלא

כרגיל בהתחלה להביא דברים וחפצים כידוע ע"כ אין אתי עצה בענינו של דבר זה וכאשר יורה הגאב"ד ני' כן יקום: וע"ד סעודת חנוך בית הנהוג לענ"ד דודאי אסור דהוה בכלל ממעטי' בשמחה ולא עדיף מסעודת ארוסי' דאסור אם כי דהוה קצת מצוה כמ"ש בפ"ג מ' פסחים משא"כ חנוך בית לא מצינו בי' לעשות סעודה רק בס' אחרוני' נמצא איז' סמך לזה ואפשר לפימ"ש בשלה"ק פ' ויגש במקר' ואת יהוד' שלח לפני' להורו' ופיר' חכז"ל לתקן ביהמ"ד דמכאן יש ללמוד בכל דבר אשר יכין אדם למענו וכגון בית דירה ראשית כל דבר להיות מקום קבוע לתלמיד תורה וכל ב"י יעשה כן בבנין ב"ח וא"כ הוה כגמר מצוה ועושי' סעודה כמו בכל גמר מצוה וכמו סיום מסכת' וכמ"ש במג"א סי' תקנ"א ס"ק ל"ג בשם מהרמ"מ ועיי"ש ביד אפרים דסעודת בר מצוה שלא בזמנ' אין לעשות בימים אלו משום בשר תאוה ונראה דדוקא משום אכילת בשר אסור ובנדון זה דליכא מצוה לענ"ד גם הסעודה בלא בשר אין לעשות אם לא בגמר בנין ביהמ"ד. דהעולם עושי' להיפך טפל לעיקר דאין נזהרים לקבוע ביהמ"ד בבית חדש וסעודה עושי'. ע"כ לענ"ד להמתין בסעודה עד אחר ימים הנ"ל וכש"כ לפימ"ש לעיל משום ברכת שהחיינו: ולענין שכירת בית שנגמר בימים הנ"ל לענ"ד אין בו משום מו"מ של שמחה. וגם כי בכל מו"מ שלנו אין נזהרים בזה"ז כמ"ש בט"ז ובאחרונים עיין בח"א כלל קל"ג סי' י' וג"כ לפ"ד יש בזה הפסד רב פשיטא לענ"ד דמותר. דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן ק"ב בהי"ת יום ב' פ' נצבים תרס"ט לפ"ק מאד יצ"ו. כתקוע שופר לחיים טובים ומתוקים יכתב ויחתם לאלתר בספרן ש"צ ה"ב חו"ב יו"ש מהו' משה נחום בלום נ"י בק"ק ב' אויפאלו יצ"ו: הנני בזה ע"ד שאלתו ע"ד תפילה לפני התיבה ביומ' דסליחות עת יאהרצייט מר אביו הגאון בעה"מ שו"ת בית שערים זצ"ל ומעל' הביא דברי מג"א סי' תקפ"א בשם מ"צ שכתב אפי' מעריב ונחלקו בזה האחרונים איזה מעריב אי מעריב שלפניו כמ"ש בהדי' בכלבו או אמעריב שלאחריו ואתרווייהו קשי' דעל מעריב שלפניו מה גמור שייך דזה המתחיל ועל מעריב שלאחריו הא שייך ליומא אחרינ' דהיום הולך אחר הלילה. והנה לפי פשטות הדברים ודאי נראה דקאי על מעריב שלפניו דהא דינ' הכי בכל ימי הסליחות ואי קאמר ערבית שלפניו וגם שלאחריו כמ"ש בשם מטה אפרים קשה א"כ ע"כ צריך להתפלל כל ימי סליחות מה"ט דמי יתחיל ומי יגמור זולתו. וכן ראיתי בגליל העליון אשר שם מדקדקי' מאוד במנהג זה שכל מעריב שלפניו מתפלל בעל תפלת סליחות וחוזר חלילה כמו כן בר"ה ומעל' הביא בשם אביו הגה"צ זצ"ל דבר הגון ומתקבל דכן פירוש' דעכ"ח המתפלל סליחות מתפלל מעריב שלפניו ויגמור המצוה בת' סליחות דאם אחר יתפלל נימא לי' גמור ולא יכול להתפלל סליחות מי שבירר הקהל ודפח"ח. ועכ"פ אנו רואים במנהגי' הנ"ל רק כדברי הטכרבו וד"מ ולא כמ"ש החת"ס בהגה' דקאי אמעריב שלאחריו וכש"כ שאין לומר כמ"ש במטה אפרים דקאי אתרווייהו שאי אפשר להולוו' בלא קושי' שדי חמד דהוה סתרי אהדדי כמ"ש לעיל דהא קאי אכל תפילות סליחות שלפני ר"ה ועשיית ואם נקיים בראשון המתחיל במצוה במעריב שלפניו ולגמור במעריב שלאחריו תו לא יתקיים כלל בשאר ימי סליחות לא התחלה ולגמור. ועכ"ח א"א להתקיים או במעריב שלפניו או במעריב שלאחריו. וכבר זכרתי כי המנהג כמ"ש בכלבו וד"מ ובמעריב שלפניו זכ' בע"ת סליחות: והנה בטעם הדבר שיקרא המתחיל במצוה ואומרי' לו גמור נלענ"ד דהא יש להקשות מה נשתנה ליל' זה מכל הלילות מכל השנה ולא אמרינן מי שמתפלל ערבית יתפלל ג"כ שחרית ומנחה וע"כ נ"ל דס"ל כמ"ש הר"מ בפ"ז מה' ברכות בפי' הראב"ד ותר"י אהך מתניתן והוא מברך על המוגמר אעפ"י שאין מביאי' המוגמר עד לאח' בהמ"ז וא"כ לא הוה שייך לומר המתחיל במצוה דכבר פסקה מעלתו כמ"ש בתוס' שם כיון שנפסק בבהמ"ז אלא כיון שהביא' עתה המוגמר בתוך הסעודה אמרינן מי שיברך על היין ויוציא אחרים הוא יברך ג"כ על המוגמר דהזמנת הבאה מילת' הוא ופועל על העתיד עיי' במג"א ומחה"ש סי' קע"ד וא"כ בנדון זה הכא כאשר נודע לי במנהג של ישראל מקדמת דנא ישבו אקרו"ט בשבת שלפני הסליחות וסדרו ובררו המתפללים סליחות ור"ה ושמש הקהל אחר גמר מועצות הקהל סביב בעיר לכל המכובדים לאמור להם כי נתברר' לתפיל' זו או זו והי' הדבר נמשך עד סמוך ללילה ממש וע"כ לענ"ד הוה זו הבאת המוגמר לפני גמר הסעודה המתחיל על העתיד אם כי נפסק ממעלת הגמר עכ"ז הבאה והזמנה מחברן יחדיו הה"ד הכי יען כי נתכבד זה בתפלת סליחות סמוך ממש לתפילת ערבית חשוב כהבאה אבל בלא"ה לא שייך גמור דאם בהמ"ז הוה הפסק כש"כ שינת לילה דהוה הפסק לענין אכילת פסחים ולענין תענית ולכמה דברים כידוע אלא כיון שכיבד' אקרו"ט למתפלל סמוך למעריב הוה כמו הבאת מוגמר לפני מזון ע"כ ה"נ מחבר' המעריב ותפילת סליחות יחדיו וכמ"ש מר אביו הגאון זצ"ל דהי' ראוי' לזה להתפלל גם סליחות וכנ"ל: והנה לענין הלכת' כתב מעל' דבמעריב שלפניו אפי' לדעת מג"א לא איבד זכות' דהוא עדיף עכ"פ במעריב שלפניו רק במעריב שלאחריו ומשום אומרי' לו גמור משא"כ במעריב שלפניו ואי משום שלא יכול