לבושי מרדכי על אורח חיים קכח

במס' ביצה מקרא דלכם לכל צרכיכם וא"כ פשוט' ופשוט' דאין זה בפירוש רק מרבוי' דלכם ואדרבה ממקום שבא וממעט מלכם ולא לגבוה מרב' התיר' דמכשירין והשת' אפי' אי אמרינן מתוך לגבי הבערה מ"מ האיך דממעט מלכם כגון כשהעיקר לצורך גבוה כמו הבערה דש"ש שפיר אמרינן אהדרי' לאסור' קמא דהתיר' דמכשירי' לא בא בפי' כהנ"ל ודברי הריב' ותוס' הקדישים על מכונ' וזה דבר חדש בס"ד. דברי ידי' דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד סימן צ"ו. ב"ה אור ליום ג' א' דר"ח כסליו תרס"ז לפ"ק מאד יצ"ו שוכ"ט על ראש ידי"נ חמדת לבבי חתני כבני ה"ה כבוד הרב הגאון החריף ובקי המפורסים כקש"ת מהו' יוסף צבי שליט"א אב"ד ור"מ ק"ק באלאנטא יצ"ו ולזוגתו בתי תחי' ברכת החיים והשלום. ראיתי כבוד הה"ג צלל במים אדירים ודברים מאירים ורק על האחרון אני בא, מ"ש לענין עשון טאבאק ביו"ט שנהג כת"ר לאסור עד זה"ז ופעמים שמרגיש שצריך לאותו דבר אם יש פתח להתיר והביא דברי מהרמשי"ק או"ח סי' רמ"ט אשר שלא רצה להתיר מנהג זה לא' שבא להתיר מפני דברי האוסרים שנהג כמות' ע"ע וכמ"ש המג"א בה' ת"ב סי' תקנ"א וגם אני בעניי' עובד' ידענא בעודני בק"ק ב' הוניאד אשר בן תורה א' התחרט מאוד ג"כ על מנהגו להחמיר בזה כי הי' לו בטול עונג יו"ט ודבר אתי ג"כ עד"ז ובאנו להגאב"ד זצ"ל בהציע הדבר לפניו למען התיר וגם כן לא מלא רצונו והי' בעיני' כדבר פשוט שאין להתיר ולא שמעתי איזה טעם לדבר וחשבתי ג"כ אחרי כן כי הוא מטעם דברי מג"א הנ"ל. והדר"ג השיב ע"ד מהרמשי"ק אשר הוסיף להחמיר ביחיד שנוהג להחמיר ולדברי כת"ר איפכ' מסתבר דדוק' בדברי מג"א דמיירי ממקומות שנהגו ומאבותיהם קבלו להורות כן וכמ"ש בפסחי' בבני ביישן ומשום אל תטוש. אבל ביחיד שנהג להחמיר אפי' אם דעתו כאותו פוסקים שמחמירי' וכי אין בידו לחזור והרי מצינו במ' עדיות דעקבי' בן מהכלא' צוה לבנו לחזור מהחומר' שהורי נגד דעת רוב חכמים משום שהוא שמע מפי מרובי' והוא שמע רק מפי יחיד אלמא דיכול לחזור דהא שם ג"כ להחמיר דהא טמא דם ירוק דלכך נשנו דברי היחיד וכו'. והנה לענ"ד אם בודאי בידו לחזור מפני טעמים ונמוקי' ולהכריע כדברי המקילי' ודאי נתן לאמור כן ולא בשמים הוא ונתנו לבני אדם, והלא כ"פ מצינו גם בגדולי' שנהגו מאז להחמיר כדברי זה ות"ח כ"ז שמזקינין דעתן נתיישב' חוזרו להורות כך וכך וכמ"ש במס' נדה דף י"ד דר"ח כל ימיו הי' מטמא בבדק' בעד שאינ' בדוק והניחתו בקופס' ולמחר מצא עליו דם ולעת זקנתו טהר ושם אבעי' אי לגמר' טהר או עכ"פ טמא משום כתם. והא תלי' שם בפלוגת' דר"מ ור"י ובילדות' סבר כר"מ ובזקנותו חזר להכריע כר"י וכן בדף ט' ודף י' שם דרבי פסק כר"א ולאחר שנזכר אמר כדי ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק, ואם נדון משום נדר הי' צ"ל דבזה לא קבלו ולא נהגו כר"מ בשעה"ד וידוע שזה מחלוקת אחרונים ומעתה אם בבנו של עקבי' בן מהללאל כיון שאמר לו טעם ברור לחזור ששמע מפי' של יחיד וגם אפשר עוד סברו' הי' בידו להכריע אבל מי שלא בא להכריע רק לשנות מנהגו מקדם שנהג אפשר דהוה ג"כ כמו נדר עכ"פ וכמ"ש הפרמ"ג ג"כ בסי' תס"ח ע"ד הרא"ש הביאו ג"כ במהרמשי"ק הנ"ל דס"ל להרא"ש דאל ישנה אדם מפני המחלוקת אפי' להקל ממה שנהג שרי והקשה עליו בפרמ"ג דהא מנהג הוא משום נדר ותי' דאדעת' דהכ' לא נדר א"כ משמע ודאי אפי' ביחיד כך הוא, ובודאי ביד הדר"ג ברוב חילו ימצא לו לברר הלכה ועפ"י חו"ד דעת תורה להכריע בראיות וסברות, והנה אני נוהג כעת להחמיר מטעמים ידועי' כי הרגל העשון גורם שאפי' באין צורך ופעמים גם להיפך הבריאות מעלה עשן ובזה ודאי יש לחוש אבל אם יש צורך בדבר ובידו לשום מחסום נגד היותר מדי ויש לחוש גם להיפך מפני בטול עונג יו"ט וכמ"ש היעב"ץ גם בשם אביו מאו"ה תשו' ח"צ כידוע להתיר ביום ב' ועיי' במג"א תס"ח ס"ק י"ב מ"ש בשם המרדכי: וראיתי לכת"ר מ"ש במי שנהג שלא לאכול מן המעוך הסרכות לענין היתר למנהגו וכן ראיתי בס' ד"ת בשם שו"מ סי' ק' אשר נשאל לפניו א' כמ"כ כי בשעת הדחק לצורך שבת ויו"ט יכול להתיר לו ושוב כיון שהותר מקצתו הותר כולו, ותמהתי מאז מדברי המג"א הנ"ל דהא יש פוסקים גדולים ראשונים שאוסרים מהלכה, אלא ודאי דאייר' בההוא אי שקבל עליו רק משום חומר' לא מפני שהלכה כן כאותן שיטות וכן ראיתי לחלק בת' דברי חיים ח"ב סי' נ"ל באחי' המפוטמות כי אם הית' קבלתו משום דעת האוסרים אין מקום להתיר ובקבלתו רק להחמיר יציע לפני גדולים למען התיר', והנני לסיים בכל חתמי ברכות חותנו אוה"נ כבנו. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן צ"ז בהי"ת יום ב' פרשת וירא תרס"א לפ"ק ברעזאווא יצ"ו: שפעת רב שלומים על ראש כבוד הרב החריף ובקי טובא יו"ש בנש"ק כש"ת מהו' יוסף כ"ץ נ"י בק"ק באניהאד יע"א בעהמ"ל קונטרס וילקט יוסף: ע"ד אשר בדק לן כת"ר בענין הדלקת נ"ת ביו"ט אם יש לדמות להדלק' נר יאהר"צ