לבושי מרדכי על אורח חיים קכז

זה כריתות או ע"מ שלא תנשאי לפלוני לעולם הא קאמר בגמ' דאינ' גט ולא אמרינן דהוה תנאי ומעשה בד"א משום דאין כאן סתיר' רק בדינ' והלכה וזה לא ילפינן מתנאי בני גד וב"ר ששם התנאי ומעשה בענין תנאי שבין אדם לחברי וא"כ ה"נ הא דמתנה עמ"ל וש"וו הוא לענין הלכה ודינ'. שאינ' שלו ואינ' יוצא בו לא שייך בי' משום תנאי ומעשה בד"א ועיי' בקרבן נתנאל שם בסוגי' עייש"ה: או"נ דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן צ"ה שוכ"ט על ראש כבוד הרבני החו"ב מהו' עקיבא לינדענפעלד נ"י ונטי' דאב יצ"ו. ראיתי מ"ש כ"ת ע"ד מרן חת"ס סי' ק"ן באו"ח מ"ש לפרש פי' ג' ע"ד השואל בדברי תוס' קדושין ל"ד מ"ש לראיי' כי במקום עול"ת גם הלאו אלים שלא לדחות מפני העשה דאל"כ למה לא ידליקו נשים בש"ש ופי' מעכ"ת כי הכי קמקשי ע"ד תוס' הנ"ל לפימ"ש הריב"א מס' שבת ד' כ"ד כי יש ש"ש אם כי מותר להנות בשעת הבערתן מ"מ כיון דעיקר הבערה מפני המצוה ורק בשעת שריפה מותר להנות הוה כמו נו"נ דאין קריבין ותי' בחת"ס בפי' א' דהכי קקשי' לי' כיון דרק משום לכם והוה ב' עשיין שבת שבתון ולכם ושניה' זמן גרמא. ומעכ"ת פי' דקקשי' לי' הכי דהא פי' בתוס' ביצה ד' י"ב דלב"ה אינו רק באסור' דלכם ולא לגבוה אבל לא אהדר' לאסור' קמא ומשו"ה אין לוקין לב"ה וא"כ בל"ז קשי' אמאי לא ידליקו נשים בש"ש דכיון דלא אהדרי' אפי' עשה דשבת שבתון ליכ' ורק משום לכם איכ'. והנה דעת החת"ס ודאי פשיט' לי' דדוקא לאסור לענין מלקות דצריך אזהרה לזה לא אהדרי' אבל לענין איסור עשה דל"צ אזהר' ושוי' ללאו הבא מכלל עשה כזה ל"צ אהדרי' והיא בכלל לכם שממועט והלא לדעת מהר"מ שהביא הרא"ש מס' יומא דאוכל נפש מטעם הודח' כלומר דמ"ע של שמחת יו"ט דוחה לתו"ע של יו"ט בלא"ה י"ל דאי לאו דאיכ' עול"ת לא הוה צריך לגלוי' קרא דאשר יאכל לכל נפש דהוה ממילא נדחה דגם העשה שהוא בשוא"ת נדחה ולא אמרינן לענין זה מאי אילמ' כמ"ש בשמ"ק מס' כתובות פ"ג וכן איתא באחרונים כידוע. וא"כ כשהתיר הכתוב או"נ לא הי' צריך להתיר רק הלאו והעשה ממילא נדחה ולא הותר מעולם ומשו"ה אינ' רק הודח' ודו"ק זה הנלע"ד. לבד מזה הקשה מעכ"ת על גוף דברי ר"א לשיטת הריב"א איך אפשר לומר יו"ט עול"ת, וכבר הקשה כן במגן אבות בפשיטות אמאי לא נימא מתוך לדעת הריב"א דפשיט' דהוה צורך קצת במה שנהנה בשעת הבערתן ותי' דכאן אזלינן למ"ד דלית לי' מתוך דפלוגת' דתנאי היא דהא אביי ממעט לי' מעולת שבת בשבתו וזהו דרשא דר"ע בשבת דף קי"ד דס"ל נו"נ אין קרבין ולית לי' כמ"כ סברת מתוך ומ"ש בתוס' דנשים ידליקו ומאי קושי' לדידן בלא"ה הא אית לן מתוך י"ל כמ"ש הפנ"י שם דסתם הדלקה במצות נשים והאיך קתני במתניתן אין מדליקין בש"ש וע"ז בא הפי' בגמר' משום דחזקי' רבא אביי ור"א שמתרץ יו"ט עול"ת ע"ז הקשו דהא נשים ידליקו. והנה לענ"ד ממ"ש בחת"ס בדעת השואל וכן נטי' דברי כ"ת דכל עצמו של אסור להדליק' בש"ש היא משום אסור' דלכם דכתיב בנו"נ לדעת הריב' אין אתי יודע עד מה למה לא תירצ' בגמ' בקצור דלכם כתיב ולא לגבוה: ע"כ לענ"ד דמה שהוא משום מצוה לא שייך לומר בי' ולא לגבוה ולא הוה צריך למעט מטעם לכם דאו"נ התיר' תורה ולא מצוה והראיי' דבפסחים ד' מ"ו שהקש' רבה לר' חסדא דלית לי' הואיל וצרכי שבת נעשים ביו"ט משתי לחם דאינ' דוחה יו"ט ואי צרכי שבת נעשים ביו"ט לדחי' ותי' משום לכם ולא לגבוה כלומר אבל צרכי שבת דליכא לגבוה נעשי' ביו"ט ורבה לדידי' ס"ל דס"ד דאפי' בלא מעוט' דלכם אסורי' ועכ"ח דאפי' מטעם מתוך לית לן להתיר והטעם י"ל לחלק ביניהם דלגבוה בקרבנות ע"ג מזבח איכ' ק"ו כמ"ש בגמר' ביצה ד' כ' שאמר ב"ה לב"ש מה במקום שאסור להדיוט מותר לגבוה אלמא דס"ד דלשתרי טפי לגבוה ולהדיוט ורק דגילתה תורה גבי נו"נ דאינ' כן אבל במצוה חוץ ממילה לא שמענו להתיר' כלל ולהכי פירשיז"ל בשבת כ"ד מנה"מ דנימא עשה דוחה ל"ת ולא מטעמ' אחריני וא"כ שפיר י"ל דהיכ' דאיכ' עיקר מלאכה לצורך מצוה אע"ג דאיכ' נמי צורך הדיוט כגון ש"ש גרע מנו"נ לענין זה, ומ"ש הריב' דומי' כמו נו"נ אינ' רק לדוגמא לילף מניה עיקר סבר' דבטל צורך הדיוט גבי גבוה אבל לענין אסור' לא מטעם לכם נפקא כמ"ש מגמר' דפסחים הנ"ל להדי' דגבי שתי לחם דנאכלים ואיכ' נמי צורך הדיוט אי לאו משום לכם דממעט מטעם לצורך גבוה לא הוה אסור לדידי' אלמא דלא ילפינן מהדדי א"כ כמ"כ לדידן דצרכי שבת אין נעשי' ביו"ט ולא שרינן משום מצו' או"נ מטעם לכם כנלע"ד ובדרך חדוד אמרתי לתרץ קושי' השואל בחת"ס עפימ"ש בגנת וורדים כלל נ"ח להסביר דברי התוס' במ"ש לחלק בין אסור' דגוזז פסולי' מקדשים דלוקי' משום. דאהדרי' ולא בנונ"נ דשם לא הותר' בפי' גיזה ועבודה רק מהיקש דצבי ואיל שהוקשו להם פסהמ"ק ע"כ בא הקרא דתזבח ומוציא מהקישא וממילא אהדרי' לאסור' קמא משא"כ אוכל נפש דבפירוש הותר' בקרא אין לך בו אלא מה שנאמר בתורה לאסור דלכם. והנה ידוע דבו הרה"מ בפי' א' מה' יו"ט דהעבר' אינ' רק כמכשיר' או"נ דאינ' באו"נ גופ' וע"כ צריכ' קרא דביום השבת דגם לענין הבערה אמרינן מתוך. והנה התיר' דמכשירי' או"נ יליף ר"י