לבושי מרדכי על אורח חיים קכה

ודאי לא פליג ומעולם הלא מצוה מפורשת בלשון עשה ושמחתם בחגיכם והנה דחיית המלאכה לא מצינו רק באכילה כמ"ש אך אשר יאכל לכל נפש לזה ס"ל לר"א דזה רשות אבל תוס' שמחתינו ביין ישן ונשים בבגדי צבעונין ופשתן בזה לא שייך מלאכה כמובן וכן בשתיי' יין ישן הא אמרינן במלאכת או"נ שאינו רק משעת שמיר' ואילך כמ"ש התוס' ריש מס' ביצה, ומעתה מה שנתמעט יו"ט בליל' ממצות שמחה היינו שלמי שמחה ומה שבמקומ' בזה הזמן שתיי' יין וכדומה אבל מאוכל נפש כלומר שמחה באכילה מה שהוא היפך תענית דהיינו רק כמו שמחה ועונג לא נתמעט דודאי אסור להתענות אפי' תענית שעה כמ"ש הפוסקי': ובזה יתורץ כל הקושי' דמ"ש לפימ"ש רבא רפ"ב מס' ביצה בטעמי' דע"ת כדי שיברור מנה יפה לשבת ומנה יפה ליו"ט, י"ט של ר"ה שחל בשבת מה איכ' למימר אם אינו מחויב בשמחה עיי' בשאג"א סי' ק"ב הנ"ל ולפי הנ"ל אתי שפיר דבר"ה ודאי ליכא מ"ע דושמחתם דהיינו שלמי שמחה ובזה"ז שתיית יין וכיו"ב אבל אכילה שהוא השמחה היפך התענית ודאי חייב לדידן דקיי"ל כר"י דשיו"ט מצוה. ובחוה"מ הוא להיפך דנוהג שמחה ונשמחתם דשלמי שמחה ובמקומ' שמחות שבזה"ז אבל אינו שמחה דמצוה שהוא אכילה דדרשינן מלכם דכתיב בעצרת ושם לית' חוה"מ כן נלענ"ד ליישב ג"כ קושי' השאג"א שם שהקשה מה השיב ר"א לר"י מה זה רשות למצוה והא ר"א ס"ל בסוכה דף כ"ז די"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה וא"כ לית בה משום רשות אלא מצוה ומ"מ לא התיר' משום שבות וכן איכא מצות אכילת מצה שהותר משום מלאכה ולא משום שבות עיי"ש בפלפול עצום, ולפימ"ש א"ש דאכילת מצוה וחובה בראשם אכילת מצה, ובליל א' דסוכות ואכילת סעודה בסוכה דילפינן מחה"מ שהוא רק משום לתא דחוב כמ"ש בט"ז הנ"ל. וזהו מ"ש ר"א די"ד סעודות חייב לאכול בסוכה דיליף מתשבו כעין תדירו וכלפי מ"ש חכמים דרק סעודה א' ס"ל דיד"ס והם אינ' משום שמחה אלא חוב' והיכן מצינו שהתור' התירה משום מלאכה דאורייתא דודאי אסור לעשות מלאכה משום מצות אכילת מצה דרק משום אכילת יו"ט התיר' התורה ולא משום מצוה זו שאין בו שום ענין מפני עונג ושמחה וכגון מי שאכל כל שובעו ביו"ט לעת צהרים ואין צריך לו עוד ולר"א דחייב עוד סעודה זו דודאי דלא הותר בו מלאכה משום מצוה זו כגון היאך דליכא למימר הואיל ומקלעי' לי' אורחים כמ"ש התוס' מס' שבת דף צ"ח לר"א דמחייב ברודה חלות דבש ביו"ט כגון סמוך לחשכה דליכא הואיל ומקלעי לאורחים, ומ"מ אפשר לו בזמן ההוא שרודה כביצה או כזית וכיון שאכילה זו אין משום שמחה ולא משום הנאת אכילה ורק משום מצוה לא הותר' בזה מלאכה ומשו"ה לא התיר' התורה ג"כ משום שבות ודו"ק היטב: וראיתי עוד כמה הערות בדברי כ"ת במ"ש דליל יו"ט ראשון עכ"פ הוה כטפל לשמחת יו"ט, עיי' רש"י בסוכה ד' מ"ח דס"ל דליל יו"ט אחרון הוה טפל לשאר ימים וילפינן בק"ו ליום והא שם ממעט ליל יו"ט ראשון א"כ גם מטפל ממעט לי', דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ, סימן צ"ד בהי"ת י' ה' ט"ל למב"י עת"ר לפ"ק מאד יצ"ו שוי"ר לכבוד חביבי הבחו' החו"ב יו"ש מו"ה קלונימוס הונכונ' קלונן שארף נ"י: במ"ש לתרץ קושי' הגאון מהו' אברהם ברודא זצ"ל והובא בקונטרס אחרון על הטורי אבן מ' חגיגה והכי אית' התם ר' אלעזר אר' אושיע יליף דעצרת י"ל תשלומי' מהקישא דחג דשבועו' לחה"מ. ובבריית' שהביא רבה יליף כונו במ' ר"ה לת"ק ור"ש מ"ש שם אמר' תורה מנה ימים וקדש החדש מנה ימים וקדש עצרת מה חדש למנוי' אף עצרת למנוי' וחג השבועות אקרי ומצוה לממני יומי ושבועי וי"ל תשלומי' כל ז' וראב"י יליף מדסמיך בקרא ובקוצרך וגו' למקרא וקראתם בעצם דחה"ש אימתי אי ביו"ט קצור' מי שרי אלא בתשלומי' ומצריך שם בגמ' ר"א אר"א דיליף מהקישא לחה"מ וראב"י דיליף מוקוצרך דאי מדר"א אר"א הוה אמינ' ומה חה"מ אסור בעשיית מלאכה הה"ד בתשלומי' דחה"ש קמשמ"ל דראב"י ואי מדראב"י לא ידעינן תשלומי' כמה קמשמ"ל דר"א אר"א ואית' שם בתוס' דהא דמצריך דראב"י להתיר מלאכה היינו ליום ז' דבחה"מ אסור אבל משום חוה"מ או משום דבירושלמי אית' דאינ' מותר ב' הקרב' חגיגה רק לצורך עיסה הצריך לו הוא אינ' רק מדרבנן ושם בתוס' שהקשו למה לא מצריך גם הבריית' שהביא רבה אדר"א אר"א ותי' דהך מנה ימים וקדש וכו' צריך להוציא מדעת הצדוקי' כמ"ש במ' מנחות כלומר דתלי' בקדוש החדש ואינ' לאח' שבת בראשית אלא ממחרת השבת היינו יו"ט. והקשה הוא ז"ל דהא ממילא מוכח מדראב"י להוציא מדעת הצדוקי' דהא כיון אי הוה כמ"ש הצדוקי' א"כ כיון לדדהו עצרת אח' השבת א"כ יום ז' הוא בשבת א"כ ל"ל בקוצרך להתיר מלאכה ביום ז' דהא ביום ז' אם יחול בשבת א"כ בלא"ה אסור משום שבת ול"ל בקוצרך להתיר בשבת מי שרי. והוא קשה כברזל: וראיתי דבריך והוא עפ"י דברי הורה גבר במ' הוריות במ"ש הורה ב"ד שאין שבת בשביעית ודרשי בחריש וקציר וכו' בזמן דאיכ' חרישה איכ' שבת בזמן דליכ' חריש' בשביעי' ליכ' שבת ופי' הוא ז"ל במ"ש ליישב דברי התוס' דמשמע דאין אדוקי' מודי' בהך דרשא ואמאי דהוא כפשוט' דקרא ופי' הוא ז"ל דבחריש וקציר דמיותר עכ"ח דרשינן במ' ר"ה לתוס' שביעי' ובזה ודאי אינ' מודי' ולדרשה דר"י דמה חריש רשות אף קציר רשות ולומר דקציר' עומר דוח' ודאי לית להו דהא לדדהו שס"ל דמחרת השבת כפשטא שבת בראשית לעולם לא יכול