לבושי מרדכי על אורח חיים קכד

להתיר סחורה בנזדמן דהא אם ל"ת אינ' במשמע אה"נ ממילא סחורה מותר אפי' בלא נזדמן וא"כ ממנ"פ הכל מוכח ונילפות' הנ"ל כמובן. דברי ידידוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד. סימן צ"ג ב"ה אול"י ו' עש"ק צו תרס"ב לפ"ק מאד יצ"ו רב ברכות על ראש כבוד הרבנו החריף ובקי מהו' מאיר סג"ל לאנדוי ני' הנה להלכה ולמעשה אם שכח יעלה ויבא בליל חג השבועות ודאי כי צריך לחזור ולברך כמ"ש המג"א סי' קפ"ח כי המחבר ס"ל כדעת הר"ן כי בכל יו"ט צריך פת, ואדרבה הא מקש' ל"ל דאמרה תורה בערב תאכלו מצות ול"ל הקישא דחג הסוכת לחג המצות דחייב לאכול לילה ח' בסוכה תיפוק ליה דבלא"ה צריך פת, ועיי"ש בתוס' וכיון שסתם המחבר בסי' הנ"ל בכל יו"ט אם שכח יעלה ויבא בבהמ"ז צריך לחזור א"כ חג השבועות בכלל דמ"ש זה מזה, והנה ודאי משמעות הרא"ש בברכות דף מ"ט דמסוגי' הגמר' משמע דהא דצריך לחזור ביו"ט ושבת היא דומיא דר"ח דהיינו ביום דבלילה גם בתפילה אין צריך לחזור בר"ח, א"כ ודאי איכא לפלפל מה דעתו אם שכח בליל יו"ט חה"ש דהא רק בחג המצות וחה"ס לילה א' חייב לאכול פת מבערב תאכלו וחה"ס מהקיש', והם באנו לדון לפ"ד הרא"ש דפת משום שמחה וליל ראשון נתמעט ממצות שמחה כמ"ש בשאג"א סי' ס"ח, דהעלה דלילה לא נתמעט מ"מ משמחה של שאר שמחות חוץ משלמי שמחה למ"ד דאיכ' שמחה בלא זביחה בשעת שמחה אלא דאיכא למרמי בי' דהא האי קרא בחה"ס כתיב, והאיך אפשר למעט משמח' אכילת פת דהא לכ"ע איקש לחהמ"צ. וראיתי שוב כי כ"ת הוכיח זה מגמר' דפסחים דף ס"ה ע"ב, דא"ל ר"י לר"א יו"ט יוכיח ואם ליל יו"ט נתמעט משמחה האיך הותר מלאכת אוכל נפש בלילה, ועיי' בשאג"א סי' הנ"ל שעמד ע"ז, ולענ"ד נראה בפשיטות לתרץ דהאיך מצינו למימר הכי דליכ' מידי דמקצתו אסור ומקצתו מותר כמ"ש בשבת ד' קי"א וביצה י"ח גבי החושש בשניו, דפריך אמתניתן דתנן החושש בשניו לא יגמע בהן את החומץ מברייתא דתני' מגמע ובולע, ותי' רבא כאן לפני טבול דאסור דמחזי כרפואה וכאן לאחר טבול דמחזי כשתיי' וע"ז השיב בגמר' דנימ' הואיל דלאחר טבול מותר לפני טבול נמי מותר ופירשיז"ל דאין לך שאסור למקצת שבת ומקצתו מותר, וא"כ ה"נ כיון דביום מותר מלאכת או"נ היאך נאסר בלילה דהוא מקצת של יו"ט, ועיין שאג"א סי' ק"ג דס"ל ג"כ הך סבר' לענין תק"ש בר"ה ובסוף דברי מע"כ ראיתי חזר ושנה לומר כי אכילת פת ביו"ט הוא כמו שבת ולא משום שמחה דאל"כ בחוה"מ נמי יהי' חוזר אם שכח יעלה ויבא, ועיין בב"י בשם התשב"ץ דס"ל באמת דגם בחוה"מ מחזירי' אם שכח יעלה ויבא, והנה מכבר אמרתי דכל מ"ש המפרשים בענין אכילת פת ביו"ט היינו לשאר אמוראי' אבל אנן דקיימ"ל כרבה דאית לי' הכנה דאוריית' כמ"ש הרמב"ם פ"א מה' יו"ט ואו"ח סי' תקי"ג, והא רבה יליף לה מהכינו את אשר יביאו והקשה רשיז"ל א"כ יהי' ביצה הנגמר' בשבת אסור' ביום א' ותי' שם סעודת שבת ויו"ט דסעודתן חשובה צריך הכנה ועיי' בתוס' שם דביו"ט ג"כ לא ירד מן א"כ חשבה תורה סעודת יו"ט כשבת לענין הכנה וא"כ כמו דילפינן פת לענין סעודת שבת מהכינו דמן שהי' במקום פת כדאמרינן במס' שבת פ' כ"כ הה"ד ביו"ט דה"נ היינו הכנה כמו בשבת ומ"ש זמ"ז ולענ"ד זהו דעת הר"ן הנ"ל דפשיט' לי' דצריך פת להלכה גם בליל יו"ט דהוא כמו שבת ושם לר"א דס"ל ולשיטתי' ג"כ דיו"ט בעי הכנה כמ"ש במס' עירובין דף ל"ח וחכמים ל"פ עלי' רק לענין י"ד סעודות, זה כלענ"ד: ובענין מ"ש הרא"ש פ' שלשה שאכלו דאכילת פת ביו"ט משום שמחת יו"ט וס"ל למע"כ בסבר' הכי גבי חה"ש דליכא משום שיו"ט אינו חייב באכילת פת, ולענ"ד דשם דייק הרא"ש משום חצי' לה' וחצי' לכם א"כ נראה בעליל דלא בא לומר דפת משום שמחה לבד וכמ"ש במעדני יו"ט שם דהא פת אינו בשמחה כמ"ש בגמר' ע"כ נלענ"ד לחלק בין הפרקים דהא יש להקשות דלר"א דס"ל דשמחת יו"ט רשות אלא או כול' לה' או כול' לכם כי לית לי' ממתניתן דההלל והשמחה שמונה וזה עכ"ח באכילה ושתיי' ולא בד"ת כי בפ' בתרא דפסחים קאמר בזמן שביהמ"ק קיים אין שמחה אלא בבשר שלמי שמחה ובזה"ז יין ישן אנשים בראוי' להם ונשים בראוי' להם וכיון דבזמן שביהמ"ק קיים אית' שלמי שמחה מהחג כל שמנה בזה"ז אשר בעוה"ר בטל עכ"ח צריך לקיים ושמחתם כמ"ש הנ"ל מה"ת, ע"כ נלענ"ד דיש לנו ג' מיני אכילת מצוה בראשם אכילת מצה בליל חהמ"צ ואכילת פת בליל א' בסוכה דאכילה זו אינו כלל משום עונג ושמחה אך ורק לשם חובה ושניי' לה אכילה של אכילת מצוה של ש"ק שהוא משום עונג ועיין בט"ז או"ח סי' רע"ג סק"ג וכ"כ במג"א סי' קס"ז ס"ק מ"א במה שמחלק בין אכילת מצה שהוא רק משום חובה לכן מוציא אחרים אעפי' שאינו נהנה משא"כ אכילת שבת אם שהוא חובה מ"מ חובו בזו אינו רק משום הנאה ועונג וע"כ אם מתענג בתעניתו אי"צ לאכול, שלישית הוא אכילת פת ביו"ט אשר סברת הרא"ש בזה משום שמחה לענ"ד כמ"ש שאין בא לומר דזה גופא לשמחה אלא ששייך לשמחת או"נ ואכילה זו הוא רק היפך התענית שאינו רשאי להתענות ביו"ט כמו שרשאי בשבת דשמחה הוא היפך התענית ונוסף על אכילה זו מצוות השמחה בשלמי שמחה בבשר בזמן שביהמ"ק קיים ובזה"ז ביין ישן ודאי כי השמחה מתעלה באכילת פת שהיא עיקר אכילה כמ"ש הרא"ש ועוד נוסף השמחה בתוס' השתיי' עד כי ישמח לבו לשיר ולנגן כמ"ש הרמב"ם, והנה ר"א לא פליג רק על שמחה במעלת אכילה שהוא חשוב אבל בשמחת שתיי' יין ישן שהוא במקום שלמי שמחה