לבושי מרדכי על אורח חיים קכב

האפטרופס יסלק האחריות מעליו למען שלא לעבור אב"י אבל מהיכי תיתי למכור להם לכתחילה ועיי' במג"א סי' שמ"ג לכן אין זה תקון כלל מטעמי' דהוה כמאכיל בידיים והנני דו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן צ' ב"ה שוכ"ט לחתני כבני כבוד הרב הגאון ומו"ה יוסף צבי נ"י אבדק"ק גאלאנטא יע"א. אחדש"ה. הנני ע"ד העובד' בהך אתת' שאמרה בעת לידת שני גדיי' א' מהם נשחט לק"פ. והנה בס' שו"ת בית שלמה עמד בכל מה שאמרנו בס"ד כי האשה אעפי' שנו"נ בתוך הבית אין בידה להקדיש גם לדעת הראב"ן בב"ק הביא' היש"ש והש"ך ח"מ סי' צו' פסק כמוה' לענין שבוע' היינו כל מה שיש תועלת לנכסים אבל לענין שאר דברים כגון לנתינת צדקה ושכר מלומד' אין לה רשות כמ"ד בש"ע יו"ד סי' רמ"ח והיא מת' הרא"ש וכן אית' להדי' בת' מהר"מ אלשיך דצדקה וכיו"ב אינו בכלל תועלת לנכסים. ועתה ראיתי דברי כ"ת במ"ש מרן חת"ס או"ח סי' קל"ט במ"ש אי נאמן שלא אמר רק להחול. וכ"ת הביא דברי מהרי"ט דכמ"ש ביבמות שנאמן על הקדשות וקונמו' משום דבידו למיתשל עליה' והנה כמ"כ י"ל כאן וראי' מדברי תוס' שבועות דף כ' ד"ה לישנ' דיש להאמינו בכגון זה ואדם נאמן ע"ע. וע"ד הב"ח שהביא ראיי' דבאמירה אפי' בדיעבד אסור דאל"כ מה פריך בגמר' פסחים דף כ"ג מתודות שהנהיג בלילי פסחים לאכול גדי מקולס ודייק מקולס אין שאי"מ לא ומ"פ הא דיעבד ורב שאסר לומר בשר זה לפסח היינו לכתחילה אלא ש"מ דבאמר ג"כ בדיעבד אסור. והמג"א סי' תס"ט הביאו ושזו ראיי' שאין עלי' תשובה. ולולא דמסתפינ' הייתי אומר דתורף מו"מ של הסוגי' כך הוא דהא י"ל מה קארי לה דקארי לה ומה שייכו' דרב הכא דאיירי באמירה לאכילה גדי מקולס הא כדאית' והא כדאית' והתירו' שבגמר' הלא מבואר בתחיל' המאמר אלא שהקושי' הגמר' אינו על עיקר אסור' אלא במ"ש ששלחו לי' החכמים אלמלא תודות אתה גוזרני וכו' ומשמע דדוקא משום אכיל' המקולס והא מסתמא לא ימלט לאמור א' מן המתעסקי' בגדי מקולס הלזה שלא יאמר זה לפסח (וכן משמע מתירו' הגמר' מקולס בין אמר ובין ל"א) משמע דפשיט' לי' ולהמקשן דהית' אמירה קודם לו ולמה לא חששו על האמירה שקדמה וכי אינה ראוי' לגזור ע"ז משום לתא דמראית עין אלא ש"מ דמשום אמירה לחוד ליכא חששא וקשי' כרב וע"ז תור' הגמר' דמקולס בין אמר ובין לא אמר שאפי' נשמר באמירה כמו לרב דאסור מ"מ נאסר משום אכילת מקולס ומעתה אם הי' מתרץ הא דיעבד הא לכתחילה אכתי לא הוה מתרץ כלום דמ"מ יקש' למה לא שלחו לו דראוי' לגזור גם על אמירה בלבד דעכ"פ לכתחילה אסור זכלענ"ד בפשיטות: וע"ד מרן חת"ס שהשיב ע"ד בכור שור בפסחים והקשה על דברי תוס' במ"ש בפירוש הסוגי' לר"ש אין כאן חשש שלא התנדב כדרך המתנדבי' והקש' הוא ז"ל דהא מקריבי' אע"פ שאין בית ומה שלא כדרך המתנדבי' איכא. ולענ"ד דדברי התוס' מדויקי' ולא לחנם הביאו ראיי' מהתוספת' דהמתנדבי' להקרי' בב"ח אינ' קדוש משו"ה לר"ש דכל עצם סברתי משום דאכלו מקולס ומשום דאמרו בשר זה לפסח הוכיח סופו על תחילתו דיאמרו כן מחיים ויקדישי' ולענין זה אין לנו להוכיח רק ממה שנראה מהוכחת מעשיו ודברי' שאכלו מקולס בחוץ לירושלים וכבר שחטו ואפי' קודם ער"פ וכש"כ באמירה בשר זה לפסח וכבר קדם ושחטו ואפי' כמה ימים קודם הפסח האיך נאמר שיוכיח כי תחילת הקדשו הי' ע"מ להקריב' בזה"ז אעפ"י שאין בית למה יטעו העולם כ"כ ודאי הסבר' נותנו' שטעה בדבר הנראה שהקדיש' ע"מ לעשות הכל בחוץ וטעה שמותר מה שאסור ולזה יש המראית עין בהוכח'. והנה בנדון בחקיר' בעת התרת נדרה נתברר שלא אמרה רק דרך שאלה נשחט א' מהם לק"פ ובזה ודאי די להתיר' ע"י התר' נדרה ובצרוף שאינ' שלה כדברי בית שלמה. ושלום מחותנו אוה"נ: ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד. סימן צא ב"ה יום ו' עש"ק מ"ג למב"י תרס"ח לפ"ק לכבוד ידידי הרב הגדול בנש"ק מו"ה יוסף כ"ץ נ"י. ע"ד מעמד גיסו הרב נ"י משמים יחזקהו ויאמצהו לתו"ע, ואשר שאלה נפשו היפה של"ה באפשר לו לספור ספה"ע בחליו אם רשאי לברך על הספירה. ועי' מ"ש בפי' אוצר החיים מהגה"ק מקאמארנא זי"ע בפ' אמור מצוה ש"ז) לענ"ד פשיטא ופשיטא דלא יספור בברכה דהו' כמו שכח דהא בנוב"י מהדו"ק סי' כ"ז וכת"ס יו"ד סי' קפ"א טרי ושקלי גבי אונן אפי' ספר אי מהני לספור בשאר ימים כיון דפטור ממצות הו' כלא ספר כלל, אלא דדנו משום ס"ס דלמא כמ"ד דיכול אונן להחמיר ע"ע לקיים המצוה ודלמא משום הפסד שאר ימים אינ' פטור התם לספור בשאר ימים, ובקטן שהגדיל בתוך ימי הספירה ג"כ בתשו' כת"ס או"ח סי' צ"ט ובמהר"ם שיק סי' רס"ט דנו מהאי טעמא אי הספיר' מהני מ"ש בימי קטנות'. וא"כ בנד"ז אשר בחולי' לא ידע בנפשי'. א"כ ודאי דפטור ולא עדיף מעתים חלים ועתים שוטה דפטור בהאי שעתי' וכש"כ שלה ספר כלל, ובכיוצא בזה רגיל אני להורות כי יבקש מש"ץ או מאדם אח' כי יוציאנו בברכתו וכמ"ש הרשב"א דבברכה יכול להוציא' הש"ץ. ועי' באו"ח סי' תפ"ט, כנלע"ד. אוה"נ דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד.