לבושי מרדכי על אורח חיים קכא

הלכה פסוקה והוא בסי' תס"ז ס' ג' בשם בה"ג בחיטים הבאים בספינה שאין מחזיקים ריעותא אם לא נשתני וגם כי הא דעת הפר"ח סי' תס"ז כדעת הא"ר דצואת התרנגולים הוה כמי פירות ומפרש דברי הטור בשם הר"א מוורמייזי דלהכי בעי רקוד ועכ"פ רקוד מהני ואם כי הכא בחיטים קמיירי ולא שייך בי' רקוד משום חשש הנ"ל עכ"פ ברירה ודאי מהני ואם תאמר דצואת הנ"ל אינו ניכרת בחיטים שהם בתוך השק שמפסיק עכ"פ בדיקת השק הא ודאי יועיל לענין זה כללו של דבר לענין אכילה בפסח לית דין צריך בושש להתיר: ושוב חקר כ"ת לענין לצאת ידי חובת מצה עפ"י מ"ש במהרמשי"ק סי' קכ"ה וסי' רי"ז וביותר ביאור בסי' רל"ד והיא מדברי שו"מ ח"ג סי' פ"ז שמביא כמה ראיות דהיכא דכתיב שמירה לא מהני חזקות ואומדנא וכמ"ש הרמב"ן וריטב"א פ"ק דחולין ד' ב' לענין תרומה תלוי' דגם ספיקא בר"ה לא מהני בי' אלא דלענ"ד דזה דוקא אם יש חששא לענין חמוץ בדברים שיש ספק אם מחמיצים אבל הכא בנידון זה הא לכו"ע צואת התרנגולים אינו רק מי פירות ואין מחמיצים והא לא אמרי תורה רק לשמור מחומץ והא אינו מחמיץ ואם כי המג"א העלה בסי' תע"א דגם מעט מ"פ עם מים אינו יוצא היא לאו משום חמוץ היא אלא משום מצה עשירה והא לענין זה לא נאמר שמור' בתו"ה רק שמירה מחימוץ וא"כ הוה לענין זה כשאר מצות דמהני ס"ס וחזקה (וידוע מ"ש בשם מוצל מאש לענין מצוה לצאת לא מהני ס"ס מ"מ חזקה ורובה מהני כמ"ש בה' ציצית כמובן) והכא נוסף דאיכא חזקה דלא מחזקנין ריעותא ועוד הא מסיק במג"א סי' תע"א ס"ק ה' דמיעוטא דמיעוטא מי פירות כמו גבי חלת תודה גם לענין מצות של חובה אינה מפסיד משום מצה עשירה והכא ודאי בנידון זה ודאי ליתא רק מיעוטא דמ' אם אפי' הי' נבלע בחיטים דרך שק ועוד בחיטים ודאי אין לחוש במעט מ"פ היאך דנתייבשו ולא גרע מאכילת עכברי' דלא חשש הטור והש"ע סי' תנ"ג ועי' במג"א סי' תס"ב דנראה דעתו דבמעט מי פירות אין לחוש גם לחמוץ. ומה שהובא במוסגר בת' מהרמשי"ק ס"ק כ"ה דבמ"פ ומים יש לחוש דממהר להחמיץ לענ"ד אונו מן השם זה לענין שמירה דלא נסמוך אחזק' ורוב וס"ס דעכ"פ אפשר לשמור בשעת לישה דיאפה מיד כמ"ש בסי' תס"ב ועכ"פ לא שייך לענין שמירה דעכ"פ איכא שמיר' מחמוץ כשאר חיטין כן נלענ"ד אם יסכים הגאב"ד לדברינו ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן פ"ט בהי"ת פה מאד יצ"ו בשנת תרס"א לפ"ק לכבוד הרב הגאון מו"ה פנחס הלוי בילליצער אב"ד ק"ק סערענטש יצ"ו אתיתי בזה להשיבו ע"ד מ"ש בס"ד ע"ד מקו"ח וחת"ס לענין אפרן ופחמין של חמץ שאינ' ראוי' אפי' לכלב ומה טעם איסורן. והעליתי ב"ה עפ"י דברי הרשב"א מ"ש במתניתן דהמקדש בערלה וכ"כ משו"ה אי"מ באפרן דמותר דהוה דשלבל"ע ולא מהני מ"ש בידו דנשתנה לגמרי וד"א הוה ולא מהני מה שהיא בידו ועפי' דעת הרא"ש פ"ק דחולין בחותך בשר בסכין של ע"ז דהבשר בדיעבד מותר ואינ' דומה לפת ותנור חדש שנאסרים מפני שגמרן ע"י אסוה"נ משא"כ בשר דהיא כמו שהי' ורק מתקן בעלמא הוה וא"כ ה"נ באפר ופחמין דפשיט' שראוין להנות מהם בכביס' ושאר מלאכות שנעשה מהם וכיון דלדעת הרשב"א הם כד"א וא"כ להוה כגמרן ע"י אסוה"נ ודומה לפת ותנור שאסורי' ולא משום שיש בהם איז' לחלוחית של חמץ ואסוה"נ אלא שבאו לעולם להנות מהם ע"י. וכ"ת השיב ע"ז דלמה יגרע מהך דהרר"י במוסק משום דנשתנה בתר השתא אזלינן והיתר הוא ולחלק בין אסוה"נ ואסורי אכילה הלא בט"ז סי' תס"ז הביא מת' הרא"ש לענין דבש שמהפך הסולת כהיתר' ולענ"ד דיש לחלק דשם איירי בנתהפך קודם הפסח דעוד הי' היתר ולא שייך לומר דאסוה"נ גרם לדבר הנולד משא"כ בפחמי' ואפר לאחר שנאסר כמובן, אח"כ נזכרתי כי מרן חת"ס עמד ע"ז בחדושי' ותי' כיון דגלי רחמנא גבי חמץ נפש לרבות את השותה אע"ג דנשתנה הה"ד לכיו"ב וא"כ לפי"ז נפל התיר' בביר' וי"ל דרוב התשוב' באחרונים דילפינן מניה לכל אסורי' ובחת"ס שם לא ניח' לי' לחלק בין אסורי אכילה לאסוה"נ וי"ל בזה דהא בתוס' חולין דף ק"כ אהא דמרבה בחמץ לרבות את השותה אע"ג דאסוה"נ הוא מ"מ בהנאה ליכא כרת אלמא דפשיטא להו דכל הבא מאסורי הנאה אסור כמוהו אע"ג דנשתנה ול"צ לרבוי מקרא רק לענין דלחייבי' כרת כאוכל ממשו. וגם יש לחלק בעיקר סברת' דשם בשותה עכ"פ טועם טעמו כעיקר משא"כ באפרן ועיי' בתוס' פסחים דהקשו אהך דזיע' בעלמא דמכל מקום נימא טכ"ע. דהוה דאורייתא: והנה ראיתי מ"ש כ"ת לענין מכירת חמץ ישנו מקומות בין רשעי גוים שאינם רוצים לקנות החמץ בידען דרוצין בזה לקיים מצות תוה"ק ויש למצא לדעתו הרמה למכור לקטן דבדעת אחרי' מקנה קונה ופשיטא לי' דחמצו של קטן שאינו עובר בב"י מותר לאחה"פ והנה בודאי דעתו להקנות במתנה דבדרך מקח וממכר הא קנינו אינו רק מדרבנן מזמן פעוטות כידוע ממתניתן דמ' גיטין מפני תקון העולם, אלא בעיקר הדברים הלא כתב הח"י סי' תל"ד דאפוטרופס של יתומים מחויב לבערו כתקון חכמים ואפי' במקום שנותני' עליו שכר. ועיי' בסי' תמ"א שם בשם דברי ריבות והביא ראיי' ממה דקיי"ל בחו"מ ר"צ סעיף י"ד דאפוטרופס תורם ומעשר תבוא' יתומים והא טעמא קאמרינן שם משום דאסור להאכילם בידים וה"נ דכוותי' אי"ל מאכיל גדול בזה למכור להם לכתחילה. ולענין חמצן של קטן לאח"פ שאינו אסור בהנאה אמת כי כן כתב בפרמ"ג סי' תל"ד ע"ד ח"י הנ"ל ועצתו כי