לבושי מרדכי על אורח חיים קכ

או בלעקסיקאן בזה"ז אם כי אינו ידוע אצל הרופאים שלא קבלו דבר זה בתוך מדעתן כידוע, ומ"ש ע"ד בדברי המקנה אני לא באתי רק ליישב דבריו ועל הקושי' מהגמר' הלא רמזתי לו דברי שעה"מ ומהרמשי"ק סי' ר"ח שהקשה בפשיטות בלא דברי המקנה ע"ד תוס' בחולין דס"ל דערלה בשריפה א"כ אמאי רבינ' שייף לברתי' בגוהרקאי דערלה משום דעביד שלכה"נ הא מ"מ מבטל מ"ע דשריפה אך ורק מ"ש ע"ד האיך איכא למימר דאיירי בחמץ דרבנן וכי מצוה לשורפו, תמהני עליו ה"ה דברי מג"א ריש סי' תמ"ב בהשיגו ע"ד הטור דס"ל אי נוקשה דרבנן מותר להשהותו והא משנה מפורשת שיאור ישרוף אלמא צריך לבערו ובשריפה וכמ"ש בתוס' ריש מס' פסחים משום לא פלוג עיי"ש, ומ"ש כת"ר ע"ד המקנה דס"ס אמאי אינו מקודשת הא עכ"פ יכולים להנות שלכה"נ עד זמן שנשרף ועי"י באה"ע סי' כ"ח בח"מ ס"ק ל"ב וב"ש ס"ק מ"ח דכל כהגוו"נ צריך לומר בשעת קדושין שמקדשו בהנאת שמוש ולא בגוף הדבר וכמו בטבעת שאול ופשיטא דבר שצריך לבערו ורק עד זמן ההוא יכול להנות ממנו שצריך לקדשו בהנאה זו וז"פ, ומ"ש כת"ר ע"ד מדברי תוס' פסחים דף כ"ט שאין ראיי' לדברי מג"א בסי' תס"ו והנה חזר ושנה דברי' הראשונים, ומ"ש עפי' דברי מקו"ח עד"ז לא השיב כלום. ומ"ש כת"ר במה שאמרתי לחלק בין נ"ד למה שחידש בתשו' נוע שורק דניחש דילמא נתערב בפיללען הנ"ל שפריט דרך מרקחת אכתי לענ"ד לא שייך דבר זה רק בדבר שהוא בעינ' כמו נידון תשובה הנ"ל אבל אם נתערב בו דבר שאינו מאכל כלב דודאי דבר מאכלו כגון לחם ובשר יאכל אפי' אם יש בתוכו טעם שפריט כידוע ומ"ש דילמא הסמני' אינו מ"כ הנה אם הסמני' כול' מרים כלענה האיך אפשר לומר כן וכי נאמר במ"ש הרמב"ם בדבר שלכ"ה כגון אם נתערב בו דברים המרים כלענה וכי נימא דאין אדם אוכל לענה, ואם דעת כת"ר לומר דאינו אוכל שום צומח ז"א דהא חזינן דאוכל מכל דברים הצמחי' אם מבושלי' ואפי' חיי' יש מהם שאוכל כן נלענ"ד. ובימי חה"פ כאשר הרהבתי בדברי תשובה הלזו אתי' לדעתי דבר חדש בלא"ה היתר לבלוע הפיללען שהם ער"פ מדרבנן אסורי' ובשע"ת הביא מחמיר לאכול שלא בסכנ' ונ"מ לענ"ד למען קיים מ"ע דערב תאכל מצות מותר עפי' מ"ש מהרמשי"ק או"ח סי' רס"א לתרץ קושי' הר"ן במ"ש במס' ר"ה בשופר של ר"ה דאין מפקחין עליו את הגל ולא מעבירי' עלי' התחומי' וקאמר בגמ' משום דיו"ט עול"ת והקשה הר"ן ז"ל תיפוק לי' דהוה שלא בעידנא ותירץ המהרמשי"ק דלענין אסורי דרבנן הוה בעידנא דהא דכל גזירת דרבנן משום הרחקה דלא לית' לעבור אסורי תורה וא"כ ה"נ מצוה מדרבנן להשתדל ולעשות פעולות למען קיים מ"ע דאוריית' וא"כ בעידנא דעוסק לעבור אסור דרבנן בהשופר למען לקיים אח"כ מצוה עשה דאוריית' עכ"פ בעידנא דעסיק ביה מקיים עכ"פ מ"ע דרבנן ג"כ בזה השתדלו' והתפעלו' א"כ שוב הוה בעידנא ע"כ צ"ל משום דיו"ט הוה עשה ול"ת ואפי' בדרבנן לא דחי כמ"ש הר"ן דתקון דרבנן כעין דאורייתא וכ"ז לענין יו"ט אבל באסור חמץ לא מצינו רק ל"ת ועשה דתשביתו והכא כיון דאינו עובר עליו ואי"צ לבערו ואפי' לכתחילה יכול להשהותו מה שנפסל מאכילת כלב א"כ חזינן דלא תקנו בזה כעין דאורייתא וא"כ הוה בעידנא דאכיל סמי רפואה הנ"ל שאסור מדרבנן מקיים מ"ע אכילת מצה ומרור ואם תאמר הא בלא רפואה הנ"ל יכול לקיים המ"ע דהא ליכא סכנה באכילת מצה בעת חוני המיגרען הנ"ל מ"מ גם זה לא תבר' לפי' מ"ש המהרמשי"ק בסי' ר"ס אהא דקיי"ל בסי' תע"ב סעי' י' דאפי' אם היין מזיקו ידחוק עצמו לקיים מצות ד' כוסות ובודאי גם באכילת מצה ומרור הדין כך והקשה הוא ז"ל דהא קיי"ל באכילת תרומה כי יאכל פרט למזיק ואכילה גסה פטור מן החומש וכן קיי"ל בגמ' מס' יבמות דף מ' לענין אכילת מנחות אלמא דאכילה מזיק אין שמה אכילה לענין מ"ע וא"כ קשה כנ"ל דהא לא מקיים מצות שתיי' ד"כ ואכילת מצה ומחלק דדוקא באכילה גסה שמזיק בשעת אכילה לא מקרי אכילה אבל הש"ע איירי רק במי שמזיקו לאח"ז ובשעת שתיי' ואכילה נהנה שפיר מקרי אכילה (וכן מצינו לענין ברכות עי"י ריש כ"מ) וא"כ בהני חולי מיגרען אשר ידוע כי בשעת אכילה ממש מזיקו וכל אוכל תתעב נפשו וכל אכילה כ"ש מקרי לגבם אכילה גסה וא"כ לפי"ז הי' עלה בידינו דלא יוצאים כלל לידי מ"ע דאכילת מצה ממה שדוחקים עצמם לאכול בע"כ וא"כ שוב א"א לקיים שניהם ושוב הדרינן לסברא הנ"ל דהוה שפיר בעידנא וזה לענ"ד דבר נכון בעהי"ת. וע"ד השאלה במ"ש על הוולדות שיהי' לקרבן פסח גם אני נשאלתי ע"ז והוריתי בפשיטות לעשות כמ"ש בת' חת"ס סי' קל"ט (ועיי' בסי' צ') ומ"ש כת"ר משום דהוה שלבל"ע בח"מ סי' ר"ט פסק כן המחבר דאפי' במעוברת הוה דבר שלבל"ע אבל בס' בני יעקב וכן בקצו"ח ונ"מ הביאו חבילות ראיות דלענין הקדש וגם לענין מכירה לא הוה דבר שלבל"ע ומהני ובפרט בקדושת הגוף פסק הב"י סי' רל"ב דמהני אפי' בדבר שלבל"ע וכן לא ידעתי מקום להקל בזה. ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד. ב"ה יום א' ח' ניסן עת"ר לפ"ק מאד יצ"ו לכבוד הרבני המופלג בתורה חו"ב יראת ד' אוצרו מו"ה עקיבא בלוי ני', והנה ע"ד השאלה כי שק חיטים שמורים נפל לארץ ממקומו ונמצא אצלו מצואת תרנגולים ובשק לא נמצא שום רושם וריעותא מזה ומע"כ דעתו להתיר מטעם ס"ס בפרט שלא נמצא ריעותא מהשק גם הרמ"א בסי' תס"ז יודה דמותר וכן דעתי נסמכת הלא