לבושי מרדכי על אורח חיים קיט

לגמרי שלכדה"נ כלומר דבהגוונ' מותר לגמרי ולא זכיתי להבין דשם קאי שפיר לתרץ אם שלכדה"נ לגמרי מותר ומותר בערלה ג"כ ודאי זה מספיק לתרץ הקושיא ג"כ עד הרב המגיד מגמר' הנ"ל אבל לענין שריפה ובעור מה מועיל דנהנה שלכדה"נ לגמרי ס"ס מבטל בזה המצוה כהנ"ל: והנה לדינא מ"ש כ"ת דחם על עדות הרופאים אין להאמין כש"כ אפאטעקער ויש לחלק עפימ"ש בחת"ס יו"ד בטעמי' דהרופאים אין להם דבר ברור רק על הכלל כלומר לחול' זו רפואה זו ולא על הפרטי כי אין להם בזה רק השערה ודמיון שאין ברור אבל במעשה מרקחת שהוא מעשה רוקח ובלי ספק שכבר נכתב ונדפס בס' (הפארמאצענטען) האיך נעשה רפואה זו הוה כמו מילתא דעבידא לאגלוי ונהירנ' כי שאלתי פ"א רופא א' שהי' קצת בן תורה על מעשה מרקחת מאפטעקען מפני חשש קמח וחמץ והייתי כמעט לשחוק בעיניו באומר שאין בכל אפאטעקען מעשה רוקח ע"י איזה קמח. ועיקר מ"ש מע"כ בזה אם כי שהוא שלכדה"נ דנתערב בו דבר מר מאוד כידוע לפי"ד הפר"ח בסי' תס"ו וכן במג"א דמ"מ עובר בב"י ג"כ גם שלכדה"נ ועיין בפרמ"ג שמצדד להתיר' כיון שמערב בו דבר מר הוי ממילא חמץ נוקשה וקיי"ל דבנוקשה ליכא ב"י וה"נ בהני פיללען פשיטא דאין החשש שערבו בו חמץ אפוי' כמו לחם אך ורק קמח עם מים דבמי פירות הא אין מחמיצין ואי משום סולת דלדעת תה"ד הוי ודאי משום רחיצת החיטין ידוע כי בזה"ז אין רוחצין החיטין בהדאמפמיהלען. עיין בתשו' צ"צ שמתיר בשהיי' ואין לחוש רק כי בדרך המרקחת שמערבי' קמח בתערובות מים ולדבוק בעלמא או כיו"ב א"כ כבר הוה נוקשה ע"י תערובות הדברים המרים לדעת הפרמ"ג. ועיין בפרמ"ג סי' תמ"ב נראה דדעתו עיקר לדעת הרא"ה והרמב"ם בדבר שאינ' ראוי' למאכל אדם אינו מחייב לבער מן התורה רק מדרבנן וחולקין ע"ד הר"ן שהביא המג"א עיי"ש. ומ"ש כ"ת ע"ד מג"א סי' תס"ו סק"ב שהביא דברי תוס' פסחי' ד' כ"ט דבאכילת חמץ של נכרי קנאו הישראל דאין ראיי' מתוס' פסחים הנ"ל דשם אכלו וקנאו באכילה משא"כ בנתנו על מכתו מ"מ דברי תוס' משמע דמטעם אחריות אתינן עלה. ולענין עיקר קושיות כר"ר עיי"ש במקו"ח סי' תנ"ד גבי מצה גזולה בשם הרא"ש שהקש' קושי' זו מה שייך גזל גבי מצה דקנאו באכילה כמ"ש בכתובות דף ל' ולא דמי למצת מעשר שני דלא שייך קנין וגם בבלע המצה לא שייך דלאחר שנמאס במעיו קנאו ועיקר יציאת חובת מצה בהנאת מעיו דבקיום מצוה צריך הנאת מעיו וא"כ לענין איסור אכילת חמץ דתלי' בהנאת גרונו שפיר יש לאוקמא כה"ג דבלע בלא לעיסה ודברי תוס' ומג"א נכונים: ומ"ש כ"ת להתיר משום ס"ס ודאי יש צד קולא זו דלא גרע מהני מלילות וחריסות ומיני קטניות שהביא בתה"ד סי' קי"ט ומהרי"ל בתשו' סי' כ"ה דהי' בזמן ההוא חשש גמור אפילו בצוקקער פשוש ומ"מ הח"י סי' תס"ב סק"כ מיקל בתערובות משום ס"ס ספק נתערב ואת"ל נתערב דילמא ע"י מי פירות ואפי' בסולת דילמא לא נתחמץ ודברי ט"ז ריש סי' תס"ז ידועין שמיקל בס"ס גם באכילה ובמהרי"ל גופ' בתשובה מתיר בצוקקער לצורך רפואה אם כי אמר דהרוכלים מערבים בו כמה מינים. עיין בנוב"י וא"כ הני מיגרען פיללען ודאי דלא גרע מינייהו: ומ"ש כת"ר בשם נטע שורק גבי דענאטוריר- טען שפירטוס דלא שייך נפסל מאכילת כלב כיון דהכלב אין אוכל שפירטוס כלל וע"ז יצא לדון בנ"ד. ולענ"ד לא דמי כלל דודאי שפירטוס עצמה שהוא דבר חדש מזיעת התבואה וזה אינ' מאכל כלב אבל בנ"ד דדנין דילמא נתערב בו קמח א"כ פשיטא האיך דעירב בו דבר מר מאוד עד כי אין הכלב אכלו א"כ כבר נפסל הקמח החמץ והא לא דנינין על סמים המרים שאין בו חמץ כלל כי אם על קמח חמץ. ולא אדע מה עלה על דעת כ"ת לדמות זל"ז. ועוד נראה לענ"ד לצדד להתיר ממ"ש השבו"י סימן ע' ח"ב ביו"ד בבאקס דם משום דהוה שלכה"נ ונעשה כעץ בלא לחלוחית ועוד חולי איברים הפנימ' הוה כמכה של חלל דמחללין עליו השבת עיי"ש והכא כולא איתנהו בי'. ולענין מכירת הפיללען על ימי פסח פשיטא דאין להחמיר יותר מצוקקער בקנין מתנה סגי': ידידוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן פ"ז שנית להרב הנ"ל. ראיתי כמה תשובות מ"ש כת"ר ע"ד הקדומים ולפי מסת הפנאי אבוא בקצרה ולתרץ מ"ש לענ"ד, מיש מדברי הר"ן מס' ע"ז ויו"ד סי' קי"ד דאומן נאמן אפי' בלא עבידי' לאגלוי והביא ג"כ דברי מג"א סי' כ') תמהני ע"ז הלא הוא ראיי' כנגדו דהא מסקנת מג"א לחלק דדוקא בדבר ששייך זיוף לכל אדם איכא למימר לא מרעי נפשי' משא"כ לעלין או"ה וכי נאמן הקצב נכרי אומן על בשר כשר ומחלק דוקא בציצית משום דאין דרך לגוי לעשות ציצית ודאי מישראל הם ובת ח"ד סי' כ"ט מחלק בענין אחר דדוקא בהא שכל עצמו של ישראל הקונה זה לקנות ציצית למצוה ובל"ז אינו שוה לו כלום משא"כ בבשר וכי"ב וע"ז צריך מילתא דעבידי לאגלוי כמו בסי' צ"ח וע"כ בהני פיללען שרפואתן כמו שהן ואם צריך דוקא לדבר חמץ והא אדרבה כיון שקונה אך ורק לרפואה א"כ לא מרע נפשי' כלל בתערובות החמץ ולרפואה זו אדרבה הי' מגרע גרע בלא חמץ וז"פ מ"ש דעביד' לגלוי' וגם דהא חזינן דעבידי לאגלוי ע"י אפאטעקער ושעשה כן בפני מודעו צורבא מדרבנן, וגם נודע כי כמעט כל הרפואות המתחדשי' נמצא כתובים בספר פארמאצענטען