לבושי מרדכי על אורח חיים קיח

בס' דעת תורה. בעצמו מסיק כן להלכה ולמעשה. וכש"כ שיש בנדון זה משום גדר וסיג ומציאת בקעי. וכמ"ש המג"א סי' תנ"ט סק"ו וכש"כ במאשין שחוזרי' שיורי עיסה כמה פעמים כמ"ש בת' מהרי"א הנ"ל וגם לדעתי עוד חששות במ"ש המחבר סעיף ו' שם שלא יוסיף קמח וידוע כי בזה"ז במצות הנ"ל עיקר הלישה ע"י המאשין והוא מ"ש פאר קכעטומאשין. ואדם הלש אינו לש כדרך שלשין לוואלקערהאלצער כידוע שאין מעשה לישה בזה רק להעמיד יחדיו הקמח עם המים ואין ידיו שולטת בכל צדדי עיסה מפני שסומכים על הקנעטמאשין ויש לחוש שנשאר פירורי קמח בלא תערובת מים כלל כי פעולת המאשין אינו פועל רק בצד החצון ולא בפנימיות העיסה וכבר נתיבש וע"כ כ"פ רואין רושם לבן במאשין מצות. ועוד ראיתי בגליל עליון כמה חששות בעת האפיי' כי ע"י רבות המצות מתחת המאשין אין חום התנור שולט' היטב והאופ' ממהר לרדותן ועי"כ אינם נאפים יפה בפנימות שלהם כמ"ש הנסיון אשר אחר הפסח שאכלתי אותן בתוך הקאפעט ונעש' כעין עיסה, ופעם אח' אשר הובא' מאשין מצות על העגלה ובאמצע הדרך ירד על הפאקעטען הגשמים וביומא דחוה"מ כאשר נפתח א' מהפאקעטען נמצא חצי' עיסה גמורה ואסרתי' כל הפאקע' וצותי לבערו כשאר חמץ בפשיטות: והנה הבאתי דברי מעשה הנ"ל לא מפני מפני שאני חושש ח"ו כי הגאב"ד ני' שעומד תחת השגחתיו אינו מזהיר על כל הנ"ל ודאי עומד ומזהיר באזהר' אחר אזהרה אבל מ"מ נמצא בהם בקע' לגדור גדר שלא ירגילו למאשין מצות לקנות גם בשאר מקומות כי אצל אנשים דעלמא מה להם הכ' או התם ומילתן בפיהם כבר התיר' הפרושים ואינ' יודעי' להפריש ולהבדיל בין מקום למקום כידוע. וכבר הזכרני לעיל כי במקום בקע' ולגדור גדר הרב מר' דאתר' בידו לאסור לדעת הב"ח ורוב אחרונים וכמ"ש הדעת תורה ג"כ בשם ת' שו"מ מ"ג ח"ב. ובאמת בש"ך בהוראת או"ה כ' דבזה חמור בחכם שאסר שאפי' במעשה אחר' אין חכם אחר יכול להתיר כאשר סיים שם מייש"ה. ובמ"ש עוד המשיב דהוה דבר שאין הצבור יכול לעמוד בו בזה אני נבוך במה איני' יכולי' אם כמעט כל מדינת פולין רוס'' ובל"ס כי כן באה"ק עורכי' המצות כמקדם וכן ברוב גלילות גליל התחתון וזיעבענבירגען. ובנייפעסט אין יכולים לעמוד בזה אתמהה. והנה לפימ"ש לעיל כי עם ישנם דעות האוסרים ביד הרב לפסוק כמותן ולאמור קים לי דהלכה כהמחמירי' בזה ודאי לא שייך סבר' הנ"ל כמובן: ומ"ש כ"ת שאין דעת הרב אב"ד לדבר אתו ולתן ולישא באיזה הלכה למעשה. ודאי דא עקא ולא אדע האיך אפשר לנהוג כן דעי"כ זה מור' כך וזה מורה כך והלא הוא לאו מה"ת משום לא תתגודדו כמ"ש במס' יבמות דף י"ד ופסקו הרמב"ם פי"ב מה' עכו"ם ה' י"ד ורמ"א או"ח סי' תצ"ג ועיי' במג"א שם. וכן הש"ך בהוראת או"ה בסופו מסקנתו דעכ"ח צריכי' לישא וליתן בדבר הלכה למעשה שיצא הדבר בפסק א' ועיין עוד שם ונחול הדבר מאוד לבא בזה לעמק השוה. ועושה שלום ישים שלום בין הת"ח. וכ"י בקרב הימים ידידוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד סימן פ"ו. בהי"ת יום ב' לס' צו ג' ניסן תרס"ז לפ"ק מאד יצ"ו. אל כבוד הרב הג' מו"ה אשר אליקים סג"ל נ"י אב"ד ק"ק אבראהאם יצ"ו: ע"ד ויגרען הפיללע למי שחושש בכאב הנ"ל מה לעשות ביו"ט של פסח. וע"ד אשר ידעתיו כי בידו להורות ולסמוך אדנפשי' בדבר שאין בו חזקת איסור כמו שכתבו באחרונים. ורק מפני יראתו ביקש סמוכין ממך ערך כמוני ואין לי להוסיף ורק לחזק לבבו באתי בזה על ד"ת במ"ש מתשובת מהרי"א באו"ח סי' קמ"א ע"ד המקנה בקדושין בסוגי' דהמקדש בערלה וכו' דמחדש דבאסה"נ דצריכי' שריפה לא הקשו התוס' דיכול להנות שלכדה"נ דהא צריכ' לקיים מצות ביעור בשריפה וזהו מה"ת והאריך להעמיד דבריו ושוב פריך ליה מו"ב ממ' פסחי' ד' כ"ה גבי רבינא שייף לה לברתי' בגוהרקי דערלה ול"ב משום דשלכה"נ כלומר ואינ' רק מדרבנן ואי כדברי המקנה הא איכא לתא דאוריית' דחיי' במ"ע דבעור וכן מדברי הרמב"ם דמתיר לעשות מלוגמ' מערלה וחמץ משום שלכדה"נ. והנה לענ"ד המקנה נשמר מכל הנ"ל דהרי בפירוש אמר כי אם לצורך חולה וקאי על מה שאמר בחידושיו באה"ע סי' כ"ח ושם קאי אדר"ג א"כ בחמץ ושעות דרבנן דצריך ג"כ שריפה לכה"פ מדרבנן כמ"ש בגמר' משש שעות ולמעלה ושיטת הראשונים ידוע ועכ"פ קאי מדרבנן בין לאכילה ובין לביעור ועד"ז קאמר דלא שייך לאמור דיהנה ממנו שלכדה"נ כגון למשוח דבר או לעשות דבר שאין דרכו בכך לזה דמשום דס"ס צריך לשרפו מדרבנן עכ"פ וע"י הנאה שלכדה"נ מבטל המצוה זו אבל מ"מ ס"ס כולה דרבנן ושפיר מותר לחולה שאין בו סכנה וזה מבואר דגם כאן מביא דברי התוס' אדר"ג. ובלאו"ה י"ל לפמ"ש במל"מ ושעה"מ דלצורך חולה שאין בו סכנה מותר מה שהוא רק איסור בעלמא ולא דני לח"ש עיי"ש בפ"ה מה' יסודי התורה ועיין במהרמשי"ק או"ח סי' ר"ח שהאריך בכלל זה טובא: אבל מ"ש במהרי"א עפ"י דברי אוהל דוד מסברת התוס' בב"ק דף ק"א שתירץ מה שמקשי' ע"ד הרה"מ דס"ל דשלכדה"נ אין לוקי' אבל מ"מ אסור מה"ת כמו ח"ש והקשו עליו ג"כ מהך דרבינא דלפי דברי התוס' בשם ר"ת דהא דאצטריך קרא לאסור הדלקה וצביע' בערל' היינו כשהוא שלכדה"נ והא דרבינא שייף לברתי' בגוהרקי משום דהוה