לבושי מרדכי על אורח חיים קיז

בריללען הדק היטב ואפי' רושם א' לבן לא הי' רשאי להיות נראה על הוואלצען וכדומה ואני זכיתי לשמשו וראיתי דרך הלישה (קכעטין) הי' באופן זה כי לאחר שלשו בספל כנהוג גם בוועלקער העלצער אלא שהוונאשין באין חלק ממש אינה ראוי' לה להוציא ממנה העריכה כידוע. ע"כ הי' שם עץ עגול או מרובע מצופה במתכת (בלעך) והי' מחובר לטבעת עגולה ובזה בעטו העיסה בעולה ויורד כמה פעמים ונעשה העיסה חלק אבל לא הי' נקרא מאשין כלל וא"כ א"א לומר כי הדברי חיים נתכוון לקנעט מאשין שנתחדש לפני איזה שנים אלא שעריכת העיסה קורא לישה כן נלענ"ד מאשר כי העיד בעצמו שלא ראה מהות מאשין ע"כ אין בידי לומר במה היתה כוונתו בוודאי ומ"מ עיקר החששא כמ"ש לעיל ולענ"ד לא שייך בקנעט מאשין כלומר שאין מדבקים עיסה מניקת ולא חתיכה בעיסה: אלא דלפענ"ד יש לדין בענין זה כמ"ש מעכ"ת שאין נותנין בקנעטונאשין רק מאיש א' שבולל הקמח עם המים אם כן נראה מזה שאין ידין שולטות בכל העיסה ללוש אותה היטב היטב, וא"כ הא יש לחוש שנשאר קמח בעין בלא תערובות מים ובזה יש כמה חששות כמ"ש בש"ע ובמג"א סי' תנ"ו סק"ה ובססי' תנ"ט סעיף ו' ובט"ז סק"ח ומג"א סקט"ז ויען כי אינו בקי בטיב לישה זו במאשין כלומר אם המאשין הוא שולט רק בחלק החיצוני וגם אינו יודע לישת הלש בידיים אם הוא רק בלל בעלמא וקמח עם מים ודאי קיי"ל דאין בילה כמו יבש ביבש וכש"כ יבש בלח אם כי קיי"ל דקמח עם קמח הוא לח בלח כמ"ש בסי' תנ"ג היינו קמח עם קמח אבל לא עם מים בלא לישה וכמובן, וגם קמח בקמח יש חולקי' כידוע, ע"ש בזה הגאב"ד מרא דאתרא נ"י בפנים לראות היטב מעשה הלש כלומר שלא ישאר שום קמח בלא לישה בכל צד וצד וחלק כחלק וגם טוב המאשין איני יודע אם שולטות בכל חלקי העיסה אלא שזה נראה בוודאי שאינה שולטות כמ"ש לעיל שאינה עושה מעשה רק מבחוץ וזה דבר שהחוש מעיד ע"כ לענ"ד צריך האיש הלש פפש היטב כנהוג בוועלקער העלצער בלא מאשין ואם אח"כ נותנים למאשין. שלא יצטרכו הוועלקערער לקטף ולחלוק לענ"ד אין כאן חשש, כן נראה לענ"ד, כ"ד דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן פ"ה בהי"ת פה מאד יצ"ו תרס"ט לפ"ק לק"ק נייאפעסט יצ"ו. הנני במודע כי יק"וו בא לידי ודברי' סובבי' על מה שהשבתי ע"ד מאשין מצות המובאים ממ"א שהם תחת השגחת הגאב"ד ני' ואסר' מרי' דאתרי' ועד"ז השבתי כי אין בידי להתערב בענין מרי' דאתרי' וכוונתי פשוט' עפי"ד מהרי"ק שורש קס"ז והסקו הרמ"א סס"י רמ"ה שאין רב אכסנאי רשאי להורות או"ה במקום רב מרי' דאתר' וווקור' ווגונר' מס' עירובין דף צ"ד וחולין דף נ"ד שאין להורות באתרי' דחברי'. וע"כ נהוגים אצל הגאונים בעלי תשו' אם נשאל לפניהם דבר בענינים אלו כי תשובת' אינה אך ורק אם יהי' בהסכמת הרב מרי' דאתרא: והנה כ"ת הי' המתיר נגד הרב כי' והציע לפני במה שהי' לו לסמוך על תשוב' אחת מגדול א' והעלים שמו לפני וראיתי דברי המשיב שפשוט בעיניו כי הרב האוסר לא ידע להשיב מנא כן שיש ביד הרב מר' דאתר' לאסור בלא הסכמת אקרו"ט והא בסי' א' סעי' י"א נאמר רק הקהל שאסרו. ובפ"ת מסיק שאין ביד הפוסק לאסור בקנסא וכ"ד ת' בית שלמה והגאון בס' דעת תורה ג"ם דעתו שאין בידו לאסור בלא דעת הקהל. והנה כראה מדעת המשי' שאין שום דעה מהפוסקים ושו"ת אשר דעתם להיפך לאמור כי באמת ס"כ דביד הרב לאסור השוחט אפי' בל"ד הקהל וזה הוא דעת הב"ח בתשוב' סי' ה' ובדע"ת הביאו וכן נראה דעת הכוב"י מהדו"ת סי' מ"ח וכן נראה דעת י ח"ב סי' כ"ד האיך דמצא הרב בקע' בידו לגדור גדר וכן דעת החת"ס חיו"ד סי' י"ג ע י"ש ועיי' בדרכי תשובה ש ח"י ס"ק קס"ח שהביא כנה מן האחרונים ס"כ דביד הרב לאסור שחונה השו"ב אפי' בחששא כל דהו אם כי דאין לאסור מדינא רק מפני גדר ושקכ' דעת אפי' אם נטועה אין ביד חכם אח' להתיר וכן היא בדעת קדושים לבד מזה תמיהה רבת' על בעל המשיב ומעכ"ת האיך שייך לכאן דין השו"ב שכ' בסי' א' סעי' י"א שם איירי שאסרו דבר המותר לכ"ע ואין שום דעה ושיטה לאסור והם אסרו מדעת הקהל משום החזקת הקהיל' או משום איזה גדר אבר בדבר שישנו דעות האוסרי' בזה לכ"ע שיש ביד הרב לאסור אפי' אם אין הלכה כאות' דעות וכן מסקנת הגאון נבערזאן שליט"א בס' דע"ת אם כן ממקום שהביא ראיי' להתיר משם ראיי' לאסור וכן הביא בדע"ת הנ"ל משם תשו' ארי' דבי עלאה ולדעתי עכ"ח צ"כ כן דאכ"כ האיך משכח' לה במה דקיימ"ל במס' ע"ז ומס' חולין ומס' כדה ופסקו הש"ך בסי' רמ"ב בהוראת או"ה חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר וכי נימא שהוא דוקא אם אסר עפ"י דעת הקהל חלילה לומר כן מה שייכי' אקרו"ט לענין הוראה וכי בקיעי גם בזה ועיי' בת' חת"ס סי' י"ג הנ"ל וא"כ הכא בנדון זה דהיינו מאשין מצות וכי תנאי שקלית מעלמ' שאוסרי' אותן עיי' בת' מהרי"א סי' קנ"ז שחשש מאוד לעשות מצות עגולות מפני שיורי עיסה שחוזרי' ונלושים כידוע והביא מרב א' שהוכיח החמץ בהם ובת' דברי חיים ח"א סי' כ"ג וע"ד החמיר מאוד ואוסר' לגמרי והביא שם כונה תשובת הגאונים האוסרים וכן שמעתי כי הגאון מהרש"ק והגאון ת' תועפות ראם מן האוסרים ואם כי במדינתינו בפרט בגליל עליון נוהגי' היתר עפ"י גדולי ואין בידינו לומר דעבר' אאסור' כיון שישנו גדולים המתירי' אבל הרב באתרי' בידו לאמור קים לי כדעת האוסרים וכבר הזכרתי כי גם הגאון