לבושי מרדכי על אורח חיים קיד

לכתחילה. בעיני תמוה לא נשמע מעולם דבר שהוא בשוא"ת יהי' נחשב כמעשה וכי נאסר לו להשהו' כלים אשר ממילא יהי' מותרים ובסוף מ' ע"ז כמה דברים שמתירי' ע"י יישון בכלי יי"נ אפי' לכתחילה ואין מי שיעיר לומר דהוה מבא"ל. ועוד תמוה בעיני כי עיני' כיונים על אפיקי ושבילי האחרונים והא אפי' ע"י מעשה להפגים דברים אסורי' וכלי' מחלוקת קדמאי הוא אי חשוב מבא"ל בת' חכ"צ סי' קל"א וכן הביא ביד אפרים סי' צ"ט בשם גינת וורדים דזה אינ' כמנא"ל אך ורק מהפך אסור להתיר' ובת' יעב"ץ חשיב לי' כמבא"ל עי"ש מ"מ בשהי' לבד וממילא יהי' מותר לענ"ד לכ"ע ל"ח כלל מבא"ל ח"ב לענ"ד. ג) ראיתי משמי' דת' רע"א במ"ש למה יחשב תערובות כלים דשיל"מ ע"י הגעלה דהא ע"י הגעלה נמי צריכי' לסמוך אבטול ברוב דחזר' הבלוע אלא דבטל במי הגעלה ומה שייכ' דשיל"מ לכאן וכן הק' בישי"ע סי' ק"ג ומע"כ תי' ד"נ ומתקבל דמוסיף התיר' שיכול להנות מהם יחדיו כמובן, ולענ"ד. י"ל בפשיטות דהא בט"ז מקשה לדברי הרמ"א דפסק בשם או"ה דבדבר שאינ' נאסר רק ע"י טעמי' ל"א בי' משום דשיל"מ וא"כ למה צריך טעם בתערובות כלים משום הוצא' מרובה תיפוק לי' דאינו רק אסורי' בטעמי'. והנה בפלתי ס"ק ז' תי' ע"נ וכי דנין על הטעם הא הטעם אין לו מתירי' ומה שייך דשיל"מ לכאן אנ' דנין על הכלי וזה הוי בעינה וא"כ לפי"ז הא כשמגעילו הותר הכלי ואין כאן דבר בעינ' שיחול עליו דשיל"מ ואי ששוב בולע ואינ' מותר רק מטעם רוב והא כיון שפלט האסור ושוב בולע אז כבר אין לדון על הכלי ורק על הטעם וכבר נסתלק ממנו דבר שראוי' לחול עליו שם דשיל"מ ועד כאן ל"א דהאיך שצריך לסמוך ארוב' גם לאחר שהותר ל"ה דשיל"מ אלא אם ברוב זו ל"ה בטל הדשיל"מ אבל בליעת הכלי ממי הגעלה אינ' רק טעם ושוב ל"ש דשיל"מ דאפי' ביל"מ בטל. ועוד י"ל לפימ"ש הנוב"י מהדו"ת סי' כ"ו ע"ד המרדכי דס"ל דבר שבא בתערובו' לעולם אינ' מתבטל דהיינ' דוקא ברוב אינ' בטל אבל בטל הוא בששים. והק' עליו בישועות יעקב מה מוסיף תת היתר ששים דהא גם לששים צריכי' לטעם בטול אלא דבא"מ דצריך לבטל הטעם שלא נרגש צריכי' לששים אבל ס"ס עיקר' משום בטול ובת' השיב משה (מהגה"צ בעהמ"ח אבני צדק ז"ל) מצדיק דברי נוב"י בטו"ט דהא חזי' בדשיל"מ גזרו דוקא במינה אבל בשא"מ לא ואית' בפנ"י בסוגי' דמים ומלח דהסברא דבדשיל"מ במב"מ כל עצמ' אינ' חוזר להיתר רק מטעם בטול משום אחרי רבים להטות אבל טעמו הא לא ישתנה ואדרבה נתחזק טעמי' ע"י התערובות דהא ודאי טיפת יין שנפל לכמה רבוי יין לא ישתנה ולא מחלש בעצמיתו וא"כ הוה כמו בעולם בשמא ובעצמ' משא"כ מבשא"מ דנשתנה והוחלף טעמו לגמרי והוה כמו שאינ' בעולם ולהכי ל"ג בזה דהא הוה כאינ' ובאמ' זה הטעם אית' בשם או"ח שהביא הרמ"א בסי' ק"ב. וע"כ שפיר קאמר בנוב"י גם לענין הסבר דברי המרדכי דבששים ובשא"מ בטל שפיר אפי' בא בתערובות דרק בטול ל"ש בי' אבל כיון דהוה כמי שאינ' מה נ"מ האיך הי' התערובות ועוד הוסיף עפ"י טעם של רבינו יונה במ"ש גבי חתיכת של נבילה בדבש דנתהפך לדבש ובתר השתא אזלינן ומותר, כש"כ היכא דליכא רק טעם פשיטא דס"ל כן וכיון דנתבטל בס' הוה כמי שאינ' וא"כ כש"כ די"ל בטעם הכלים בתוך הגעלה שיש בו ס' דהטעם נפלט וחוזר ונבלע דאין אנו צריכי' לטעם בטול אלא שחדל להיות לגמרי בעולם והוה כנאבד מן העולם וממילא מיושב קו' הרע"א וישי"ע דודאי האיך דצריכי לסמוך ארוב' מטעם בטול ל"ש דשיל"מ ס"ס באנו לידי היתר בטול ומה מוסיף עי' היתר' אבל הכא יותר לגמרי ע"י שינוי ואבידת הטעם של הכלים והיתר גמור הוא דאיסור כמו שאינ' כהנ"ל. ועי' בחת"ס יו"ד סי' פ"ג וסי' צ"ו כיו"ב לענין היתר בהיתר דל"ב מ"מ לח בלח בטל דילפי' מבב"ח, וידוע מ"ש הר"ן בנדרים בטעם דשיל"מ משום דהוה כהיתר בהיתר. וכבר הארכתי בתשו' בס"ד בראיו' מוכיחו' דהר"ן ג"כ מודה לס' רשיז"ל רק דזה שורש החומר' דחשבו כמב"מ. ד) וע"ד מ"ש בנשים שהולכי' בגלוי שער דאם כי חשודי' הנשי' על גלוי שער שהוא מה"ת עכ"ז אם רואים תהלוכת ביתם בכשרו' אינ' חשודים להכשיל במאכלות אסורות מאשר בעוה"ר פרוץ הדבר נחשב בעיניה' חמורו' כקלות ודומה לזה בח"מ סי' ל"ד סעיף ד' בדבר שנחשב בעוה"ר כהיתר' אינ' נפסלים בעברה זו לענין עדות וגדולה מזו כ' בת' רע"א סי' צ"ו בענין השחתת שער אם כי עוברי' על כמה לאווין עכ"ז מאשר בעיניה' אינ' נחשוב לאסור קלקלת' תקנתן אך ורק היטב אשר דבר דעכ"ז א"א שיהנו. בני הישיבה אוכלי' מפת בגם מפני הברכות שלפני' ולאחרי' דגלוי שער ערוה ואסור לקרות דבר שבקדושה בפניה. וסיפר לי איש צדיק שבהיות' בחור בישיבה קרה לו כן אצל קרובו עשיר נכסי' שנתן לו ארוח' יום ויודע באשתו כי מתנהגת בכשרות בכל מילי השייכי' לתקוני תבשיל והשיב לו עכ"ז הא א"א לי לברך בשלחן א' מפני גלוי שער' ותואל האשה כי בעת הזאת לא תשב במסיב' השלחן. והנני דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן פ"ב בהי"ת י' ג' ניסן תר"ס לפ"ק ברעזאווע יצ"ו החו"ש על ראש כבוד חתני כבני הרה"ג הצדיק כש"ת מו"ה יוסף צבי דושינסקי שליט"א אב"ד ור"מ ק"ק גאלאנטא יצ"ו. ע"ד הלכה למעשה בא' מן המהדרי' קנה בשותפות עם א' שאינו מן הדן ואדרבה חמורו' נעשה לו כקלות חביות יי"ש ש"פ שקורין שליגאוויטץ והי' האיש בפעסט ובתוך כך הי' צריך למלאות אשר יחסר למזג