לבושי מרדכי על אורח חיים קיג

קל"ה ס"ק ל"ג ושכר במים כראה ודאי דיותר נוטל"פ כמו מים ביין ועוד דאינו בני יומן. והנה אם כי לענין מים דעת הב"ח להחמיר בסי' תס"ז משום דאפשר בקל למצא מים מ"מ בזה"ז ובמקום הזה כידוע דעכו"ם שכיח' כי מרשעתן זורקי' בבארות שלהם חתיכ' חמץ להכשיל וגם ביום ש"ק כמעט אי אפשר בלא חלול ע"י אמיר' לגוי' להביא מים כידוע במקום שאין ערוב ע"כ לענ"ד לחשוב כדיעבד ולהתיר, וכן הסכים הגאון מטאלטשווא בעה"מ שו"ת יד יצחק ובאר יצחק זצ"ל. אגב דמישך שייך כאן דמהני בכלי חמץ מלוי וערוי משום דהתיר' בלע כמ"ש הש"ך סי' קל"ה וידוע כי אין הכל מודי' לסבר' זו כמ"ש הר"ן בשם הרמב"ן ע"ד הרי"ף שמצריך לבון לשפודי' ואסכלאו' ובסוף מ' ע"ז מסקינן דה"ט דבקדשים אי"צ רק הגעלה משום דהתיר' ואי משום קושי' רבא דכי פליט אסור' קפליט תי' ר"א דכי פליט ליתא כאסור' בעינ' א"כ גבי בלוע דחמץ נמי נימ' הכי אלא ודאי חמץ לא מיקרי התיר' בלע דחמץ שמו עליו כל השנה ובהגיע זמן פסח נאסר כחתיכ' נבלה. משא"כ נותר קודם זמנו אין שם נותר עליו ומה"ט לא מחשיב נטבנ"ט דקודם זמן אסור' כמ"ש הרשב"א, והקשה בפ"ח דברי הרא"ש אהדדי דבמ' פסחים נקיט דברי הרי"ף בדיני הגעלה דסכיני' ושפודי' צריכי' לבון א"כ ע"כ ס"ל כס' הרמב"ן דל"מ התיר בלע והא לקמן פסק דקודם זמן אסור' מותר להגעיל כלי בן יומו אפי' לית' במים ששים אע"ג דהדר נבלע בכלי קודם זמן אסור' הוה נב"נ אלמ' דחשיב לי' להתיר' בלע. ונלענ"ד דס"ל פירו' אח' בהאי דאמרינן היתיר' בלע ובהדי דפליט לית' לאסור' בעינ' והוא עפי' מה שיש לחקור לענ"ד בטעמי' דבלומ דנעשה נותר והא בתור' נאמר יאכל והנותר ממנו עד בוקר ב"ת ולא אמר' תורה רק מה שמצווה לאכלו והא חזינן דעצמו' וגידי' שאינ' נאכלי' בשור הגדול בשלק' אי"נ אפי' בגדי הרך עי"י פסחי' ד' פ"ד ודאי ל"צ שריפה וכן פי' רש"י ז"ל ד' פ"ג לענין עצמו' א"כ בבלוע בכלי וכי נאמר בתור' שמצוה עלי' להוציא הבלוע' ע"י בשול וכיו"ב למען לאכלו ואינ' מצוו' ע"כ ורק ביו"ט כל יום נעשה געול לחבר' לר"ט במ' זבחים אבל אינ' מצוו' ע"כ ואדרב' בת"כ מצריך קרא דמותר לבשל בכלי קודם שביר' ומו"ש דהיינו קודם זמן נותר וא"כ היאך ס"ד לומר לענין זה טע"כ דבשלמ' אם כבר נעשה נותר ונבלע בכלי פשיטא דלכ"ע בקדשים טע"כ דאוריית' אבל בנבלע בעודן התיר' דליכ' מצוה לאכול מנ"ל דנעשה נותר והא העצמות וגידין שאינ' בכלל בשר אי"צ כלום אע"ג שנבלע בהם טעם בשר ועכ"ח שאין בזה בכלל מצות אכיל' וממילא לא נעשה נותר, ורק בכלי אמרה תור' כן ועל זה גופ' דנין כלומר דכאן גזר' תורהדאית בי' לתא דנותר וצריך ביעור לדעת הר"ן משום ביעור נותר אבל בל"ז לא ס"ד בשום ה"א דיש בי' משום נותר כיון דהתיר' בלע בעינ' ואינ' וא"כ שוב אין לנו רק מ"ש תור' דהיינו מרוק' ושטיפה וסגי' בזה לענין ביעור' אפי' נבלע בהם יותר שאינ' יוצא' ע"י לבון כגון שפודי' ואסכלאות עכ"ז כיון דלא נאמר על זה מידי הדרינן למה שאמרנו דבלוע היותר מן הגעלה לא נעשה נותר בשום פעם וזהו מ"ש בגמ' בקדשים התיר' בלע ואין לנו רק משום דנעשה נותר דהיינו כי קפליט כבר הי' נעשה נותר והא לית' לאסור' בעינא כלומר הנשאר בו לית' בעינ' וכיון שכן אין לך רק מ"ש תורה והנשאר לא נאסר מעולם אבל לעולם בחמץ דלא שייך סבר' הנ"ל דודאי החמץ נאסר כל מכל אפי' בבלוע ולא תלי' בראוי' או איז' חיוב אכיל' א"כ בזה אין נ"מ בין התיר' לאסור' בלע ומה שצריך לבון באסור' בנע הה"ד בהתיר' א"כ דברי הרא"ש על מכונן ודו"ק. סימן פ"א בהי"ת אול"י ו' עש"ק בהעלותך עת"ר לפ"ק פה מאד יצ"ו. שלמא רבא וחי' טבא לכבוד הרב החריף ובקי מו"ה יקותיאל יודא ראזענבערג ני' בק"ק וואשארהעלי יצ"ו. א) בענין חביות ד' במספרם וא' מהם שהי' בו יי"ש כמה שנים ואח"כ נשתהה ריקם י"ב חודש שלמים והושם בהם יין כשר לפסח ונשכח איזה החביות שהי' בו יי"ש וכ"ת בא בכח' דהתיר' מפני הבטול ומפני היישון הה"ד של רבינו חכ"צ כידוע. וראיתי מה שפלפל כ"ת בענין דשיל"מ ומהדר להשוות טעם הירושלמי שנאמר בטעם הטבל בכ"ש כהתיר' כך אסור' בכ"ש ובגמ' דילן מ' נדרים ד' נ"ב משום דשיל"מ ותי' לפי"ד הרשב"א הובא ביו"ד סי' ק"ב דכלי של איסור שנתערב בשאר כלים ל"ש דשיל"מ עי הגעלה דצריך הוצאה והבאי' אחרי' פקפקו בזה דהוצאת הגעלה דבר מועט הוא, ולדברי כ"ת היה דברי הירושלמי דרוד' דטבל הוה דשיל"מ אלא דק"ל הא צריך הוצאה להפריש תרומ' לזה, מתרץ דהוה דבר מועט דהתיר' בכ"ש. ואני תמה מה ראה על ככה וכי ע"י התערובות יהי' לו ריוח ויתור ואם לאו יהי' נחשב לו כהוצאה, הרשב"א לא קאמר רק בכלים שנתערב' שע"י תערובו' היתר ירב' בהגעלה מה שלא הי' צריך בלא תערובות והוה הפסד אבל מה שהי' בהוצאה לעצמ' בלא זה וודאי לא נחשב להו צא' והפסד וכן פירש' הר"ן להדי' במ' ע"ז פ' השוכר אהא דאם אין לו פרנסה ממקום א' לתקן הטבל ומכי' ובי' א"א לפי החשבון דלמא יפרוש מן הפטור על החיוב ואם יפרוש לפי כול' זה אינו בכלל דשיל"מ דכל שצריך להוציא יותר ממה שהי' צריך בלא תערובות אין זה מתירים דהוה הפסד אלמא דוקא להרבות בהוצאה ע"י תערובות הוא דמחשיב לי' דשיל"מ אבל מה שצריך בל"ז שפיר הוה בכלל אל"מ וזה פשוט ועי"י בברוך טעם בשער התערובות ובהג"ה חתנו הגה"ק מצאנז זי"ע. ב) ראיתי מ"ש כ"ח להשהות הכלי י"ב חודש הוה כמו מבטל איסור