לבושי מרדכי על אורח חיים קיב

סימן פ' בהי"ת יום א' ד' ניסן תרס"ד לפ"ק. שאלה מה שאירע כאן עיר מאד יצ"ו באשר שנפלו לתוך באר מים חיים כמה צלוחית שכר סתומו' וזה הי' בחדש מנחם אב ומיד נטל ארוכ' של ברזל ושבר אות' לשברי שברים עד שעלה האופי' שקורין "שוים" למעלה מהמים ונשאר כך כמה ימים עד שע"י שאיבה וחלוף מים הבאים ממקור בעוד ימים ימי' נעשו צלולי' כמקדם ועתה שאל השואל מהו לשאוב מים הנצרכים מאות' באר בימי הפסח הבע"ל מפני שברי הצלוחית אשר נשארים בתוכ', והנה ידוע בס"ס תנ"א דעת המחבר כמקילי' דא"צ שום הכשר רק שטיפ' דאינ' בולעי' ורמ"א הגיה' דיש מחמירים בכלי זכוכית. וכן נוהגין במדינות אלו דלא מהני אפי' הגעלה דבולעי' וא"כ הי' המים שבבאר אסורי' לימי פסח כמ"ש בפר"ח וח"י בסי' תס"ז בשם ש"ל בנפלה חטה וחמץ, ואין לומר דהכא נתבטל קודם הפסח והא קיי"ל דאינו חוזר וניעור והכ' עדיף טפי דאינ' רק בליעת טעם ולכ"ע אינו חו"נ כמ"ש במג"א סי' תמ"ב הא לית' דהא שברי הזכוכית נשארי' בבאר בפסח והא דעת מג"א סי' תנ"א סק"מ בחביות של שכר לדעת תרומ' הדשן שמיקל אם נתן לתוכו יין בלא הגעלה בדיעבד היינו שיער' היין ממנו קודם הפסח דאל"כ אע"ג דהוה נותן טעם לפגם קודם מ"מ אם ישאר בתוכו בימי הפסח יתן טעם בפסח דנוטל"פ אסור והה"ד כן לענין בטול ששים, אלא שראיתי במחצה"ש שכתב דזה לפ"ד תה"ד דאתי עלה מטעם נוטל"פ אבל לטעם א' במרדכי משום בטול ששים אי"צ לערות היין קודם הפסח ולא ידעתי טעמו מהו דכך לי נוטל"פ כמו בטול בששים דהא מקבל טעם משהו בפסח ואפשר דצירוף לזה דעת רבינו אפרים שהביא לעיל דאי"צ הגעלה משום נ"ט בנ"ט ובטול ששים ג"כ וצל"ע דהא כתב המג"א סק"כ דבכלי לא מהני בטול ועיי"ש במחצה"ש מ"ש וביו"ד צ"ב בש"ך שם ס"ק י"ח ובסי' תס"ז בט"ז ס"ק י"ז משמע דמהני בטול בכלי ועיין בט"ז צ"ב ס"ק י"ט בשם המרדכי משמע מסברא דהלחלוחי' מהני לבטל מ"מ האחרונים כתבו לעיק' טעם וסברת תה"ד משום נוטל"פ ופסק' להלכה דצריך לערות היין לפני הפסח וכ"פ בחי' אדם וא"כ בנ"ד יש לאסור מה"ט בפרט במים שהחמיר בב"ח סי' תס"ז הביא' המג"א סקכ"ז כמ"ש מיו"ד סי' צ"ה דמים שמצוי' הוה כלכתחילה, אלא יש לדון בדבר זה ולצדד להתיר' דהא ברמ"א סי' תנ"א כהב דבדיעבד אין לאסור בכלי זכוכית ופי' המג"א ס"ק מ"ט דהיינו בלא נשתמש בחמין בלא הגעלה ובנשתמש בחמין ע"י הגעלה, וכתב דאם נאסר' ע"י כבישה הוה כנשתמש בחמין ובס' צוה לעיין בסעי' כ"א והא שם אפי' בחביות של חרס מתירי' ע"י ערוי ומלוי בחביות של שכר וא"כ למה יגרע כלי זכוכית דהמחמירים רק בטעמן כיון שנעשה מחול דינ' ככ"ח וא"כ שוי' בדינן והנה דין מלוי וערוי ביי"נ מבואר בסי' קל"ה סעיף י"ב דבעינן כ"ד שעות במים אחרים ואם עמד במים ראשונים אפי' כמה ימים אינו נחשב רק כיום א' עכ"פ חזינן דלאו דוקא כ"ד שעות אפי' כמה ימים נשארו במים אם באיזה זמן נחלף ג' פעמים דינ' כג' ימים, והכא בנ"ד שנשארו השברים בבאר מחודש מנ"א עד הנה והוא יותר משמנה חדשי' ואי אפשר לצייר שע"י שאיבת מים כמה חדשים שלא הוחלפו עד ג' פעמים במים אחרים הנובעי' מהמקור ויש לעיין בש"ך סי' ר"א ס"ק נ"ז בשם אגודה במקוה שנפסלה ע"י ג' לוגין דאין להתיר בלא יציאה מאליו ולא ע"י שאיבה ומ"מ יש לחלק דהכא לא בעי רק מים אחרים במקומו ועוד דהתם לפי שעתו לשאוב בבת אחת אבל הכי במ"ש ח' חדשים נראה ברור במושכל דחלפו המים על הכלים ג' פעמים. והנה ראיתי בחי' אדם כלל קכ"ה בכלי זכוכית שמחמיר בבוטעלי' של שכר שאי אפשר לנקותן היטב ונשארו בו שמרי' ובנ"ד לא שייך זה דהא נשברו לשברי שברים פשיטא דנשטף מהם כל זוהמ' ושמרי' ובב"ח סי' תמ"ז מתיר יותר בבשר יבש שריי' מהדח' ג' פעמים, וראיתי עוד בחיי אדם שכתב בכלי זכוכית שנשתמשו בחמין או בכבישה כ"ד שעה מהני הגעלה בדיעבד וממילוי וערוי לכתחילה לא אייר' וכן כתב עוד דבכוסות וכלי' שיכול לנקות יעשו דרך ערוי ומלוי דאפי' אם נשתהו בהם חמץ כ"ד שעות מ"מ לעת וזמן הפסח לא ישתה' בתוכ' כ"ד שעות וא"כ משמע מני' דלכתחילה לא מהני בכלי' שנשתהה בתוכ' חמץ כ"ד שעות אם ידוע שישתמש בפסח ג"כ ע"י שיהוי כ"ד שעות, ולא ידעתי מנ"ל להחמיר בזה מ"ש מחביות של שכר של חרס דפסק המחבר בסעי' כ"א כדעת רבינו יואל דמהני לחביות של חרס בין בהגעלה ובין בערוי כיון דבליעתן ע"י צונן וברמ"א ציין דרך הגעלה אבל לא דרך פלוגת' ובט"ז שמחלק שם אי הגעלה עדיפ' או מלוי וערוי מ"מ אינו מוכח דחולק על תקון מלוי וערוי רק שמתרץ דברי הטור והוא קושי' ד"מ וכן משמע במג"א ס"ק ט"ל דקנקנים ודאי דרך תשמישן בכבישה כ"ד שעות וכתב בשם אגודה דיותר טוב במלוי וערוי מהגעלה עם כלים שתשמישן בחמין וא"כ מ"ש המג"א בכלי זכוכית דכבוש כ"ד שעות כמו תשמיש בחמין היינו לענין דאין להתיר בדיעבד בלא הגעלה או מלוי וערוי אבל ודאי לענין היתר מו"ע לכתחילה למה יגרע מכ"ח גופ' וזה שסיים לעיין בסעיף כ"א דשם דכ"ח שנבלע ע"י צונן ניתר בהגעלה ומלוי וערוי, וראיתי בפרמ"ג במ"ז ס"ק כ"ג בהאי דחביות של חרס דכתב דלהלכה כלי חרס אינו ניתר לא בהגעלה ולא בערוי דאון ללמוד קולא מיי"נ, ולענ"ד תמוה כיון דהמחבר ורמ"א ומג"א וכן דעת הש"ך סי' קל"ה סקל"ג להקל בחמץ יותר מיי"נ משום דהתיר' בלע וגם נטל"פ קודם הפסח מניין לנול חלוק עליהם, וכן ראיתי בש"ע תני' שמתיר כלי חרס שבליעתן בצונן אפי' ע"י כבישה כ"ד שעות בהגעלה או מלוי וערוי וכן מתיר אם הוא נוטל"פ והיא עפי' דעת הש"ך