לבושי מרדכי על אורח חיים קיא

ראיי' דאין לחלק בין בלועה דצונן לבלוע דחמין דהא החרצנים שגוף היין עליהם דלא גרע מבלוע דחמין ומ"מ מהני יישון כש"כ בליעה דחמין ודבר חריף ע"ז השיב בפמ"א דחרצנים שאני דשלט בי' אוירא אבל לא בכלים ושוב יש לחלק בין יי"נ דבצונן ובין בליעת איסור דחמין משום דלא שליט בי' אוירא זה פשוט בכוונתו ומעכ"ת אגב שיטפ' לא דק בזה. ועתה באתי לעורר מ"ש עפי' דברי מג"א בשם הרשב"א דדבר שעיקר עשיית' בתערובות בזה לא שייך בטול וע"ז הביא כ"ת דברי נוב"י סי' נ"ו דריש לסמוך על שאר הפוסקים שחולקים עליו. ולענ"ד לא הוי צריך לזה דפשיטא דאם בא התערובות הנ"ל ושוב נתערב בתערובות אחר גם הרשב"א מודה דאין צריך לשער נגד כולה. וכמ"ש מדברי נוב"י עצמו סי' נ"ח ושם בסי' נ"ו שם מיירי אם התערובות הראשון כגון הקראמפאמבול, פערסקי והראזאליע שנתערב בו אח"כ ג"כ עשייתו על אופן זה אבל אם נתערב ביין ובמים וכדומה כנידון דידן ליכא למ"ד והראיי' מדברי מג"א עצמו סי' תמ"ז בפשיטות ע"ד תה"ד שהביא ראיי' לחמץ נוקשה דבמשהו מתערובות חמץ השיב עליו דבתערובות שאני דכל מקום שהוא משהו חמץ איכ' שהוא דאוריי' ובכרת דעכ"פ איכא עצם החמץ משא"כ נוקשה דבעצמו אין בו כרת ולדברי מעכ"ת דלדעת הרשב"א נחשב הכל לחד א"כ תערובות חמץ בפני עצמו נחשב לדבר א' א"כ לא השיב כלום על דברי תה"ד ותל"מ. הדוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן ע"ט לכבוד הרב הגאון הגדול המפורסים כערוגת הבושם בכל האפסים שלשלת היוחסין מראש צורים מהררי נמרים כקש"ת מהו' שמחה בונם סופר שליט"א אב"ד ור"מ דק"ק פרעסבורג יצ"ו. אחרי וכו' ובדרך אגב ירשני להציע הערה על דברי מרן זקינו חת"ס או"ח סי' ת"ק אשר שם דעת' כנגד דברי ח"י בריש סי' תמ"ב לענין פליטת כלי' צריכי' ביעור וכגון יין שרף מטשוועטשקען שנתבשל ביורה חמוצה ויי"ש דליכ' התיר' דנטל"פ ולא טעמא דנטבנ"ט וק"ל מסי' תמ"ז ברמ"א סעי' ה' בחביות שנתדבק' בבצק דאם עשוי' לחזק אי"צ ביעור ובמג"א ס"ק ל' אע"ג דנותן טעם בפסח מ"מ כיון דחמץ עצמ' אין צריך ביעור גם היין אי"צ וה"נ הא הכלי' אי"צ ביעור שאין כאן חמץ ממשות עומדות כמבואר במג"א סי' תנ"א למה היי"ש שקבל טעמ' חמור ממנו וגם מדברי טו"ז סי' תמ"ב סק"ד ומג"א סי' תמ"ז ס"ק כ"ה שהחמיר במעד שנתבשל ביורה חמוצה מיי"ש לא החמירו כי אם בשתיי' ולא בשהיי' וכן יש להוכיח מעובדא דרדב"ז אשר הביא המג"א סי' תמ"ב יע"ש במחצה"ש, ויש לעורר שם בתשובה ההוא אשר הביא מרן בשם רש"י ביומא דלא חמור שהיי' מאכילה ובאמת נגד זה שיטת הרמב"ם וש"ע בתערובות חמץ שאינ' בכדי אכילת פרס אינה עובר ומצטרף לענין אכילה ולכמה פוסקים וגם שיטת הרמב"ן אפי' אסור' ליכא מדאורייתא דכ"ש בתערובות מדרבנן ולענין ב"י לוקי' כס' רמ"ך ויש ג"כ לעורר דחמיר תערובות זה לענין בטול מחמץ בעינ' כיון דמדאורייתא אינו עובר לענין אכילה וה"ה לענין הנאה כס' מל"מ בה' מ"א, וא"כ ברשות' קאי וצריך ביטול בפירוש כהפקר דעלמא לסברת הר"ן בריש פסחים, וכמדומה כי לאח"ז ראיתי באחרונו' שדברו מזה, ויל"פ דברי הרמב"ם לענין קנה חמץ בפסח דס"ל דלוקין משום ב"י דעשה מעשה והקשו עליו דבאסורי הנאה לא שייך קנין כמ"ש בב"ק גבי שור הנסקל עיי' בנוב"י מהדי"ק סי' י"ט ולהנ"ל י"ל דמשכחת בתערובות שאינו בכדי א"פ דליכא אסור הנאה, וי"ל דהוה מ"מ מדרבנן ואינ' ברשותו מ"מ נ"מ לקולא בשעות דרבנן דיכול לבטלו דהוה תרי דרבנן דלכמה דעות מחשיב ברשותו ואם ישא פני להבינני במאור תורתו דברי מרן זקינו יחונני ויחיינו. דברי ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ ברעזאווא. אגב ראיתי להביא כאן גרגיר על קושי' העולם במה דקיימ"ל בסי' תנ"א דכלים הבלועי' מחמץ א"צ להתבער ובלא הגעלה משהי' אותן במקום מוצנע ואינ' עובר בב"י על הבלוע משום דאינ' בכלל מצוי' בידך והתור' אמר' לא ימצא עיי' במג"א שם וק"ל לסבר' הר"ן בס' מ' ע"ז דהיינ' טעמי' דאמ' תורה מו"ש בכלי מתכת ושבור' בכ"ח דהוא משום בעור נותר וא"כ היאך יליף ר"י דאין בחא"ש מנותר הא איכ' למפרך כנ"ל דבנותר אפי' הבלוע צריכ' בעור ולא בחמץ ועיי' באו"ח בפסחים ד' ל' בסוגי' דקדירות בפסח שהקש' כיו"ב בשם העולם מ"פ לרב דילמ' קדירות בפסח ישברו לשהנה' לאחה"פ דילמא רב ס"ל כר"י דיליף חמץ מנותר וכי היכא בנותר ס"ל להר"ן במו"ש ושביר' בכלי חרס הה"ד בקדירות בפסח ובאופן זה ודאי ל"ק דהא בטעמי' בצד' דהתור' אמר' לא ימצא במצוי' כמ"ש המג"א בשם הראב"ן, אלא דלענ"ד די"ל דהא גבי נותר נמי לא קפיד אבלוע בכל דבר דהא מבואר בגמ' מ' זבחים ד' צ"ה דבין בכ"ח ובין בכל"מ דאם ניקב כדי טהרתו תו לא בעי שבור' ולא בכ"מ מו"ש דכלי אמר' רחמנא וזה לאו כלי הוה אלמא דלא קפיד רחמנא על בלוע משום בעור נותר רק בכלי ובהדי' אמרינן במ' פסחים ד' פ"ג דעצמות שאין בהם מוח נשדינהו ול"ד כלום וא"כ אין כאן פירכ' דאי נפרך מה לנותר שאם נבלה בכלי צריך שביר' או מו"ש בכליו האי משום חשיבות כלי הוא ובקדשים ובמקדש שייך חשיבות כלי כמו דחשיב כלי שרו' וכיו"ב אבל בבליעת חמץ לא שייך חשיבו' כלי ופירכ' דלא שייך לא פרכינן ועיי' באו"ח בפסחי' דה"ט דלא פרכינן לר"י מה לנותר דלא מהני בטול דבטול מטעם הפקר ולא שייך בקדשים דמצוה לאוכלו כמובן ודו"ק. הנ"ל.