לבושי מרדכי על אורח חיים קי

דידי' מזכיר ס"ס המעיין יראה שאין זה ס"ס גמור דאינו מתהפך וגם חד אונס הוא והוה רק כס' אחד כידוע וכן ראיתי בשו"ת שואל ומשיב ח"ג סי' כ"ח שיש לסמוך על ת' ח"צ אם כי הרבה להשיב עליו ובסי' ל' כתב דעכ"פ בכלי ברזל אין דברי ח"צ מופרכים דכל עצמו אינו רק בקנקנים וכ"ח בזה אין ראיי' מיי"נ והנה כ' ומ"ש עליו מתשובת הרשב"א סי' תקע"ה דמבואר בפירוש שאין מועיל יישון דאין ללמוד מיי"נ וכן מדברי ר"ן פ' כ"ה כן השיב ע"ז בתשוב' רע"ג סי' מ"ג. וכן בת' חיים שאל סי' ל"ח. ומ"ש בת' הנ"ל דגם לענין חמץ קשה להקל מפני דלא מצינו מי שיחלוק על ת' הרשב"א והר"ן הנ"ל והנ' לענין חמץ מצינו להראבי' והטור והביא' המחבר סי' תנ"א סעיף כ"א לפסוק הלכה דמהני מלוי וערוי גם לכ"ח כמו ביי"נ ועיי' בש"ך סי' קל"ה סקל"ג וסקי"ג ובנוב"י מהדו"ת סי' נ"ח הנ"ל עכ"פ חזינן דלאו כ"ע הוא דהא הר"ן מזכיר ג"כ מלוי וערוי רק לענין יי"נ ואפשר דנתכוון רבינו רק בעובד' דידי' שהי' תשמישו בחמין אבל בצונן גם לענין שאר אסורים י"ל דמהני וכמ"ש בפרמ"ג סי' ק"ג. ובימי חרפי עשיתי סמוכין לדברי ח"צ מדברי תוס' והרא"ש והג"א ס' מס' ע"ז אהא דחשב בגמרא שם כמה כלי יין כגון כלי ארוג דכי תנא דלא מהני הדחה רק יישון ובתוס' בשם ר"ת דמפות שלנו סגי' בהדחה בכבוס ולא בעי יישון וברא"ש נתקשה בזה מ"מ בנשפך עליהם רותח היאך מהני כבוס ומסיק דעכ"פ ע"י אפר וחביטה הוה כהגעלה ובהג"א פוסק בפירוש דכבוס הוה כהגעלה ומלשון התוס' סגי' משמע דיישון עדיף (ואפי' שלנו דמהני הדחה כש"כ יישון) וא"כ מוכח דתוס' והרא"ש והג"א ס"ל דגם בבלועה ע"י חמין מהני יישון וכ"פ בש"ע סי' קל"ח אע"ג דבסי' קל"ה כ' רמ"א דביין רותח בכלי' צריך הגעלה ובכלי חרס לא מהני הגעלה והכא דמהני כבוס וכש"כ יישון אלמא דיישון מאבד הבליעה כמו הגעלה וא"כ עכ"ח ל"ס לחלק כס' פרמ"ג בין בלוע ע"י צונן לבליעה ע"י חמין לענין יישון. ועוד ראיי' לענ"ד בכלים זפותין בפ' אין מעמידין דהחשש משום יי"נ בחמין בשעת זפית' ולר"פ שם לית לי' דהזפת שורף וכי לדידי' לא מהני יישון הא ברייתא הוא דאפי' מלוי וערוי מהני ועכ"ח לית להו האי סברא ודו"ק. והיתר שני הוא כי התערוב' ביי"ש ע"י קוקוריץ שאינו חשש חמוץ כמ"ש הח"י וכנהוג עלמ' מצינו כמה גאונים שסמכו ע"ז ה"ה הנוב"י מהדו"ת סי' כ"ח אשר כיוצ"ב בזמן ההוא אשר יי"ש בשעת עשיית' נעשו ע"י תערובות מים ומסתמא יש ששים כמ"ש המרדכי בגיגית של שכר הביאו רמ"א לפסק הלכה סי' תנ"א וכן בחת"ס סמך להקל כ"פ בתשוב' לענין חמץ שעבר עליו הפסח וכמ"כ ראיתי בשו"ת אמרי אש או"ח סי' כ"ה ול' לענין שפיריטוס שנעשה מתפוחי אדמה (ערדעפפעל) אשר רק חלק עשירי מדגן חמיצ' סמך לבטלו ברובא ולהוליך דמיה לי"ה אפי' בעינ' כש"כ לענין בליעה לכלים דיש לסמוך אפי' בשתיי' כשיטת המרדכי ולפסק הלכה ברמ"א תנ"א. וק"ו בהצטרף עלי' עוד היתירי' דיישון א"כ אפי' בספיק' בטול בששים הא בתשובת חיים שאל סמך בספיקא כעת הזאת בא לידי שו"ת שערי צדק ומצאתי בח' או"ח סי' נ"ג כתב ג"כ להקל בספיקא אם החביות לאחר י"ב חודש ואפי' אם נשאר בחביות והעיד שכן קבל מאביו הגאון בעל ת' מראה יחזקאל כש"כ בנדון זה שהוריקו היין ל' יום קודם הפסח לחביות של יו"ט. והנני חוזר על טעמי היתירי' שכ' עוד מעכ"ת א' מפני נוטלפ"ג והביא חבילות אחרונים לזה. והנה קשה בזה לסמוך כמ"ש ג"כ בנוב"י סי' נ"ח שם מאן מפיס לשער אם לשבח או לפגם וחיך אוכל יטעם. ונהירנא כי הקצין כה' משה ליב שווארץ ע"ה אמר כי חביות של ספיריטוס מועיל ליין וגם עינינו רואות בזה"ז שעושין קונסט וויין ורובו שפיריטוס וגם אין לדמות יין שרף לשפיריטוס כידוע דחריפות' יותר חזק, ומי ירום ראש נגד הכרעת מג"א דמדמה להו לכלי יי"נ שאין טעמו לפגם לעולם. ומ"ש כ"ת משום נטבנ"ט הנה מלבד דברי מג"א עומד כנגדו שהוא דבר חריף ולא שייך נטבנ"ט. ועוד בפרמ"ג דדוקא מכלי למאכל אמרינן נטבנ"ט אבל אם מתחילה הי' למאכל זה לא מיקרי נטבנ"ט עיין בסי' צ"ה ביו"ד הביא ראיות חזקות לדין זה והכא הא הוי תחילת' למאכל ולמשקה ועוד דבחמץ דעת הרשב"א דלא אמרינן בי' נטבנ"ט דשמו עכי' אלא שי"ל אפי' לחולקים על ח"צ ומ"מ יודה דחריפות אזלה לי' ע"י יישון יב"ח א"כ שפיר הוה נ"ט ובל' יום קודם הפסח דהורק לכלי א' מניה וביה הוה נב"נ כמובן. ומ"ש כ"ת דהגעלה זו הוה הגעלה כמ"ש ברמ"א סי' קל"ה הנה אם הי' כאן הגעלה כדינא לית דין צריך בושש לכ"ע דהא ביי"ש שכתב הת"ה דל"מ הגעלה כתב הט"ז סי' תנ"א סקכ"ז דהיינו משום ריחו החזק אבל אם בשל בו מים עם אפר וכיוצא עד שנסתלק הריח לכ"ע מהני הגעלה ומעתה הא אפי' החולקים על הח"צ מ"מ ודאי מודים דלאחר יישון נסתלק חוזק הריח דלהני הגעלה וזה פשוט אלא דהא שפסק הרמ"א סי' קל"ה דמהני הגעלה ע"י ערוי כבר פי' הש"ך דמהני רק ביי"נ משום דבליעתן ע"י צונן כמ"ש. אבל בבליעה ע"י רותח כבר פסק רמ"א דבעי הגעלה מעלי' והכא בשפיריטוס דדבר חריף דס"ל לתה"ד וב"ח דל"מ אף הגעלה מי יקל ראש לומר דאפי' הגעלה כזו מהני ומ"ש משום תחילתו ע"י תערובות לא הבנתי התם ביאתו לעולם הוה ע"י תערובות רק אח"כ נתערב בטעמו וכי כל אסור שנתערב ונתן טעם בתערובות ואח"כ נסתלק האיסור וכי נימא דזה תחילתו ע"י תערובות ועוד דהתם הו' לענין חומרא דשיל"מ ולא שייך לנדון כלל. ומ"ש על המחבר דלכל הכלים מהני יישון ואפי' כ"ח אע"ג דלא שליט בי' אוירא ודלא כס' פמ"א. הנה ראיתי במכ"ת דכאן דברים מבלבלי' הבנה ואגב שיטפ' כתב כן דהא גמרא ארוכה היא בסוף ע"ז בפי' אמרו דלכל הכלים מהני יישון רק כלפי מ"ש הח"צ