לבושי מרדכי על אורח חיים יא

מלמדת כבוד שמו וצ"ע הא לדבריו האי כי שם ה' אקרא היינו הברכה ולא כשהוא קורא ולומד התורה ואם האי כי שם על התורה קאי דנקראת שם ה' א"כ ברכה עליה מנ"ל ועי' בלשון רש"י ברכות. עוד צלענ"ד דברי תוי"ט פ"ז דברכות דכ' שם הא דמברכין בתורה בה ולא כברהמ"ז באלקי' עיי"ש. והרי בירושלמי יליף האי דצ"ל ברכו וכו' וחוזרין ואומרין ברוך וכו' מהאי כי שם ה' אקרא והתם הבו גודל לאלקינו כתיב. ועי' בירושלמי דמגילה יליף בגז"ש תורה ובהמ"ז ועי"ש בקרבן עדה דבשניהם נאמרו הב' שמות ונראה דאף דנראה דכ' דבריו שם עפ"י הירושלמי במגילה מ"מ עכ"פ דבריו א"ש לדידן דהאי הבו גודל הוי רק עניית אמן ועי' ש"ס יומא דף ל"ג ואינו בא מפורש רק שם ה' ע"כ אין מזכירין רק ה' ומטעם תוי"ט ועפ"י דבריו יתפרש עיקר הקרא לפענ"ד דוודאי אנו צריכין להכיר גודל חסדו וטיבו אשר בחר בנו מכל עם והנחילנו תורת אמת חוקים ומשפטים ישרים חסד ונדבה הוא. אבל אף שמצדו חסד ורחמיו הוא לטוב לנו כל הימים לחיותני. מ"מ אין לנו לומר כיון שהוי רק חסד לטובתנו אז א"א לנו בתקנה זו ונתינה בע"כ לא הוי נתינה אנחנו צריכין לידע כי עבדים אנחנו וקבלנו מלכות שמים ורוצה ואינו רוצה צריכין לקיים התורה ואמר כי שם ה' אקרא קורא אני חסדו עלינו אבל אתם לא תבואו מתוך כך לידי טעות כי אפשר לוותר על החסד הבו גודל לאלקינו מלך הוא עלינו הרי ברכה לפניה ומנין שטעונין ברכה לאחריה ארשב"נ בשם ר' יונתן שכתוב אחר השירה וזאת הברכה מששנה להם התורה אח"כ בירך הרי ברכה לאחריה. מלבד מה שדקדקנו בלשון הרי ברכה לפניה. עוד יש לדקדק הא מתחילה קאמר ומנין שטעונין ברכה לפניה ולאחריה למה חזר ואמר ומנין שטעונין ברכה לאחריה. ובעיקר הדבר צ"ע לילף משם דהתם הברכה על ישראל קאי במפורש יוצאי את בני ישראל. והי' אפשר לומר דסמך על ו' העטוף דכבר העיר במדרש דלמה נאמר בו' וע"כ אברכה אחרת קאי ומפרש לה רשב"נ דבירך עה"ת לאחריה ומיד אח"כ בירך ישראל ועדיין צ"ע מאי ענין זל"ז שהסמיכם. ואגב יבואר עוד דהביא קרא דדוד דלמדני חוקיך והי' נראה לענ"ד עפי"מ שביאר בהפלא"ה בפתא זעירא האי דבתורה מפורש ברכה לפניה ובבהמ"ז לאחריה. משום דבכל א' מפרש התורה השאינו פשוט וממנה נלמוד לפשוט יותר בק"ו דבתורה לפניה בעוד שלא למד אינו תאב לה וכל מה שלומד יותר דבק לאהבה יותר ויותר ואם בתחילה מברך מכש"כ לבסוף ובבהמ"ז דהנאת עוה"ז באכילה ושתי' פוחתין והולכין הוי להיפך עי"ש. ויש להסביר יותר כיון דסברא הו דאסור ליהנות מעוה"ז בלא ברכה ועל כל הנאה צריכין לברך ועי' בפנ"י ריש כיצד דסברא גדולה הוי וגם מצוה ותורה הנאה הוי דהרי מברכין שהחיינו על מצוה. ואף דלאבודרהם בעי הנאת הגוף מ"מ הביא חבל נביאים ראשונים דחולקים על כלל זה. והא דמצוה לל"נ ע"כ הכוונה דהוי כמו אנוס על ההנאה והרי י"א גם בהנאת הגוף כך וכבר הארכתי בזה בעזה"י ואכ"מ. אבל בוודאי מצות ה' הם ישרים משמחי לב ונאמר תחת אשר וכו' בשמחה ובטוב לבב מרב כל ובוודאי בתחילת הלימוד בעוד הרים וגבעות לפניו וכל התורה כספר חתום ובשער לא יפתח פיהו ועי' במדרש לקמן ובכמ"ק וכה"ה הם כחוקים בלי מבין טעם וסברא ואין לו הנאה. אבל כל עוד שלומד מוסיף והולך קדמת אשור לשבוע ולהתענג מטוב התורה ומיפיה עד שתהי' כדבש לפיו ודדיה ירויהו בכל עת ונהנה ממנה עצה ותושי' ונותנת חיים ממש לעושיה. וא"כ אם בתחילה שאין כאן הנאה אסור ללמוד בלי ברכה מכש"כ לאחריה שיש בה הנאת הגוף ותענוג רוחני' עלי' כמ"כ. וע"כ אין ראי' מכי שם ה' אקרא דמי לנו כמשה רבינו לומד מפי הגבורה ויתן אל משה כתיב אין כל סתום לפניו ומתחילה ועד סוף שעשועים היתה לו ושפיר מברך מתחילה וע"כ הביא קרא דלמדני חוקיך אף דהוי רק חוק ואינו מבין ומשיג מ"מ מברך וממילא מוכח גם לאחריה מכש"כ דאז כבר נפתחו לו שערי אורה ושמחה ליהנות ממנה בוודאי מברך ושפיר הוכיח מזה גם הב' ברכות. ומ"מ עדיין לא נדע אם הוצרך להפסיק כיון דמתאוה ללמוד וחפצו וחשקו מתגבר ומלצטער להפסיק ובאמצע הנאתו מונעין ומושכין ההנאה ממנו איך יברך והרי השל"ה כ' כעין זה הוי באכילה צער כעין תענית ומועיל לתשובה ע"כ הביא אפי' בכעין זה מברכין ממש"ר דהוצרך להפסיק בע"כ שלא ברצונו דהא התפלל מנין ואתחנן לחזות עוד בנועם ה' ותורתו וכעת נסתמו ממנו שערי חכמה ובירך עליה כן יש לברך תמיד לאחריה והא דבירך לאחריה אף דעהי"ת אין מברכין לאחריה י"ל משום דאין לה סוף כמ"ש בב"י סי' מ"ז ועוד נשמתו בו החיוב עליו להגות בה יומם ולילה אבל הוא ע"ה דאמר לא אוכל לצאת ולבא שנסתמו ממנו שערי חכמה שפיר בירך. ועפ"י דברים הנ"ל יש לישב הא דאר"י א"ר בנדרים שלא בירכו בתורה תחילה היינו שלא הקדימו נעשה לנשמע ובעוד שלא הבינו הדברים לא נתנו ללבם ללמוד וממילא הכל הי' אצלם חוקים לא טובים ולא זכו לעמוד על עיקרי תורה. אמנם נראה בפי' דברי המדרש עוד ויתישב עוד יותר הא דאר"י א"ר עפי"מ שאמרו בתחילה תורת ה' ולבסוף תורתו והוא עפי"מ שפירשו כמראה אשר הראה וכו' כמו דמצינו במש"ר לומד ושוכח עד שנתנה לו במתנה כן הוא אצל המנורה והתורה יגעת ומצאת תאמין אחר היגיעה ה' מאיר לו עינים שיוכל להבין ולהשיג בד"ת עד שנעשית תורתו וכמו בכל ברכו' הוא מועיל בבא ברכה כן גם בתורה דנקראת תורת ה' וממילא אינו זוכה לבא לאמיתה של תורה והיינו דאר"י א"ר שלא בירכו בתורה ונשארה תורת ה' ולא זכו בה.