לבושי מרדכי על אורח חיים קח

הראיי' מדברי תוס' הנ"ל והוכיח דבעי מעשה ברוצה בקיומו הא להלכה לא קיימ"ל כשיטת התוס' וא"כ אדרבה מוכח מהסוגי' דלא בעי מעשה ברוצה בקיומו ועיי' בחתס' ח' ו' בחידושיו מ' ע"ז פ' השוכר שפיר' דברי התוס' דבעי מחשבתו נכרת מתוך מעשיו היינו למסקנא דמוקי לי' דאייר' בחנם ומשום דר"י דאסור משום מתנת חנם מקרא דלא תחנם ומיני' נשמע לר"ע עיי"ש שתי' בזה קושי' השע"מ וחדוש בעיני כי הגאונים שפלפלו בדברי התוס' וכל הראייו' של ח"ז הגאון וצ"ל משום דקאי לס"ד דהוה בשכר ומרן חת"ס פי' אדרבה דקאי למסקנא ולא הביאו דבריו הק'. ואגב באתי בזה להעיר ע"ד מהר"ם שיק מ"ש מהירושלמי פ"ג דמ' ערלה דגם בשאר אסוה"נ שייך בי' אסור ברוצה בקיומו והכי אית' שם לאחר שהביא פלוגת' ר"א ור"י בחרס הדריינו דר"א אוסר ור"י מתיר לסמוך בי' כרעי' המטה כמו בש"ס דילן וז"ל ר' יונה בעי קיומו דר"י ההין בגד צבוע כערלה דתנינ' הכא מאי לסמוך בו המטה ואיקפ' לקבלי' א"ל אפי' למ"ד תמן מותר הכא אסור תמן אין אסורו ניכר ברם הכא אסורו ניכר, והנה מחלק בין חרס הדריינו שאין אסורו ניכר ובין בגד שצבוע בקליפ' ערלה דאסורו ניכר לכ"ע אסור וצריך להבין מה בין ניכר לשאינו ניכר לענין רוצה בקיומו, ע"כ נלענ"ד לפימ"ש התוס' מ' ב"ק ד' ק"א דבצובע הבגד לא תלי' בקפידא דכיון שהוא נוי לבגד ונהנה אסור והנה ילפינן מוערלתם ערלתו ערלי' אסור הנאה והדלק' וצביעה וכי צביעה שייך רק בבגד וכי בכלי הבית אין נוי בצביעה הלא אנו ראי' כן במנהג העולם כמעט רובן ככולם כלי בית צבועי' הם א"כ אם סמוך בבגד צבועי המטה כיון שהוא נוי ונהנה מטעם זה אסור ולא משום צביעות הבגד ללבוש אלא דלמטה ג"כ הוא נוי וא"כ אין זה בכלל רוצה בקיומו לבד אך ורק זה גופו הנאה כמו לבוש בבגד כמ"כ בכלי הבית וא"כ י"ל דלא הוה כ"כ ראיי' משם ואכ"מ להאריך. והנני דו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד. סימן ע"ז בהי"ת פה מ' טעלעגד יצ"ו. שלום על ראש כבוד הרב הגאון המובהק המפורסים כקש"ת מו"ה דוד שיק שליט"א אבדק"ק טאקאי יצ"ו. אשאל מפ"ק מענה ע"ד הקשה אלי בענין אסור והיתר אשר מקדמת דנא בגלילות הללו בשנת ברכת ה' על פירות אילנות מתעסקים עם ד' במזונות פרנסתם לעשיית יין שרף מטשוועטשקען ויען כי הקונים מהדרים אחר יי"ש של פסח דוקא כי אז בטוח להם כי הוא נקי מסיג שאר משקים וגם שואלי' אחר כתב הכשר מהרב ונתתי אל לבי לראות במעשיהם בטיב הכשרת כלים הצריכי' להם כגון היורות וקנים השייך למלאכתם ותחילת חקרתי על אופן הכשרם ואם בהיורות הי' פ"א יי"ש של תבואה חמוצה וא"כ הדבר דברתי אליהם עפי' מכתב ובאזהרת פי כי צריך דוק' מתחילה לבשל בהם מים עם אפר מפני ריח הפטום כמבואר בפוסקים אחרונים ח' או"ח סי' תנ"א בט"ז סקכ"ז ואח"כ במים כי מים באפר לכתחילה אין להכשיר כמבואר במג"א סי' תנ"ב סק"י ועיי' בת' מרן חת"ס או"ח ואמרו כי מעולם לא עשו כן רק בהכשר הנהוג במים לבד ושאלתי באיזה זמן הי' היורות נצרכים ליי"ש של תבואה והשיבו כי בכל גליל הזה מעת אשר האפאראטען עלו בארץ לא עשו יי"ש על היורות הקטנים וזה כמו ערך חמש עשרה או עשרים שנה, והנה אמרתי יען כי בט"ז מבואר הטעם בשול האפר משום הסרת ריח הפטום וכאן יורה זה אשר מכמה שנים לא הי' בה יי"ש פשיטא כי כבר כלה ריח הפיטום גם ע"י בשול הפירות בתוך שנה בשנה ומה לי אפר או שאר דבר הגורם לסלק הריח של יי"ש וכמו שסיים הט"ז גופ' דאם מבשלים בו אפר עד שנסתלק ריח הפיטום או כיוצא בו וכו' רק לזאת הקשה עליה כי נסתי וראיתי בעצמי אופן הכשרת היורות בבית א' וראיתי כי ביורות הגדולים אשר קניהם עשוים כאופן עגול עגול והולך הולך שקורין שלאנג או מה שקורין צילינדער המי הגעלה אינ' שופכי כלל בתוכם וגם לכובע שקורין הוט אינ' נוגעים רק המים מתבשלים ביורה ומהדאמפף מתהוה מים חדשים והם שופכים דרך הקנים כמו מצרצור קטן והדאמפף ג"כ מתחזק ובא דרך הקנים לחוץ והוא כמו יד סולדות ועתה במה יצאו בהכובע והקני' לתורת הכשר חדא כיון דאין המים השופכים דרך הקנים אינ' ממלאים כל פי חלל הקנה ועוד הא יד סולדות לבד לא מהני להכשיר רק בענין שלא יניחו מרתיח' כמבואר בפוסקים ובאו"ח בדיני הגעלה וחזרתי אני בעניי על צדדי היתר אף כי אין ספרים מצוים אצלי לעיין בפני' כראוי' בנידון ביאור כל השאלה מ"מ לכבוד הד"ג בענותנותו ירצנו להאיר עיני אם שגיתי. וראיתי לאחוז בהיתר של הגאון ח"צ בתשובה בכל הכלים הנאסרי' אפי' ע"י חום כ"ר להתיר אחר י"ב חודש ככלים יי"נ וחרצנים וזגי' כמבואר במס' ע"ז דף ל"ד ויו"ד ה' יי"נ ובפרמ"ג סי' ק"ג ראיתי מביא החולקים עליו והם הפמ"א ודבר שמואל דאין ללמוד מיי"נ דהיא צונן וכמה קולות הקילו בו וראיי' מחרצנים וזגין דהיין עצמו נשאר בו מטבעו אין לדמות לכלים דהאסור שמור בתוכם טפי וראי' מפ"ט דכלים דחרסן של זב לא מהני י"ב חודש ובזתים דהיינו ישני' מטהרים ואח"כ הביא פסק רמ"א מה' יי"נ סי' קל"ה סק"ו דבהוחם יי"נ לא מהני שום הכשר בכלי חרס ובשאר כלים צריכי' הגעלה והוא בשם המרדכי משמי' דראבי' הביא' הב"י ס"ס קל"ה רק הפרמ"ג מצדד בכלי מתכת דהר"ש מבונ' פליג אראבי' ורק בכלי חרס אוסר ולכן סיים דבכלי מתכת יש לעיין, והנה באמת עיינתי במרדכי פ"ב דע"ז לא נראה מסברת הר"ש מבונבורג היתר לכלי מתכת וז"ל המרדכי