לבושי מרדכי על אורח חיים קז

ושחזר שם מהיתיר' לעשות הקנין מע"ש ויגמר ביום השבת משום אסור שבות הנכרי מוכר בשביל ישראל ואסר משום שבות דשב' עכ"פ ע"כ מסקנה' למכור כחלוט' עיי"ש והגאון אב"ד הנ"ל רוצה לומר ע"ז איזה תקון בווירטסהייזער כי לפ"ד שהקנין חל בשב' עד שעה זו איך ימכור הנכרי ועי"י בת' חת"ס או"ח סי' נ"ח מ"ש שרגיל לומר להמוכרי משקין בווירנוסהייזער למכור בע"ש מה שצריך למזוג ביו' שבת להנכרי המוזג ולקנות לאחר שבת עיי"ש. והנה הי' ברצוני לכתוב להרב הגאון הנ"ל מה דעתו בסתירות הנ"ל דברים אשר כתבתי אך ורק הזמן קצר להחזיר ולהשיב וגם אמרתי בדעתי בוודאי העיר' על כל הנ"ל גדולי רבנים ובוודאי גם יש אתו דברים להעמיד הוראתו אך ורק לדעתי העני כעת עשיתי ללמוד בנ"י כאשר הייתי רגיל כדברי מהרמשי"ק סי' ר"ה הנ"ל ולדעתי אין לזוז מדבריו וכאן המנהג מאז שלא למכור שום דבר חמץ ביום עש"ק מזמן הביעור' רק כמו בערב פסח ממש של שאר ימות השנה וזה ודאי מנהג ותיקן דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד. סימן ע"ו שוכ"ט לכבוד הרב החריף ובקי טובא מוה"ר מרדכי בריסק נ"י דומ"ץ ק"ק מארגארעטען יצ"ו. בראשונה באתי עד"ת במ"ש נפשך היפה ע"ד סרסור בין חנות נכרי שקונה ומוכר לקוניהם בגערם והבעשטעלונג היא קודם פסח ובתוך הפסח בא יבא על בי"ד אם יש בזה משום משתכר באה"נ ומשום רוצה בקיומ', והנה כבר נשאלתי עד"ז אשתקד מאברך א' והשבתי בעיקר אסור דבר זה הלא מבואר ביו"ד סי' קל"ג סעי' ה' שאסור להיות מתורגמן ביי"נ בין הקונה למוכר ובש"ג מבואר אסור להיות סרסור ביי"נ משום משתכר באה"נ ומשום רוצה בקיומ' והוא מת' הרשב"א, אלא דשם הוא בזמן אסורו דיי"נ לעולם אסור משא"כ הכא דהוא קודם הפסח ולמה יגרע ממ"ש המג"א סי' ת"נ ס"ק ו' במשכיר בית לדור בו דלשום בו חמץ להדי' אסור ודוקא תוך הפסח או ער"פ אבל קודם לזה מותר וכן הסכים בח"י וא"כ ה"נ אם מקבל השכר קודם הפסח, ואלא מפני שאון דרכי להורות בלא ראיית עובדא כזו בספר חפשתי בספרים ומצאתי בשו"ת ש"י כי' רנ"א שנשאל כיו"ב והביא ג"כ דברי הש"ע סי' קל"ג הנ"ל ומחלק ג"כ בין קודם זמן אסורו דמותר והביא ראיי' לזה ממ' ע"ז ד' ס"ה דברי' דר"א קבל שכר בעד מ"ש לספן להעביר יי"נ בחנם ללוקחי' והיינו שצות לספן מעיקר' קודם שבא לידם וקבל' השכר הי' בעוד שהי' היין כשר אלמ' דמותר אלא דשם קבל השכר מקודם לחלוטין ולא הי' שום אחריות עליו ואם הי' היין נאבד ביד הלוקחי' ולא הי' מעביר' אותו מ"מ הי' השכר נחלט בידו אבל באם אינו מקבל שכרו מקודם או שאחריות עליו ואם נאבד או שלא בא ליד הקונה וכיו"ב אבד הסרסור שכרו אסור משום משתכר באה"נ ומשום רוצה בקיומ' ועיי"ש מ"ש בענין רוצה בקיומ' מרה"ג מרן חת"ס סי' קט"ז ונעלם ממנו דברי חת"ס סי' קי"ט עיי"ש, ועתה בידך לדון בנדון שלפניך האיך הוא מדת האגעכט הנ"ל. ועתה באתי ע"ד הפלפול מ"ש בשם ח"ז הגאון העצום זצ"ל ממ"ש ראיי' מדברי התוס' מ' ע"ז דף ס"ד דרוצה בקיומ' היינו דוקא בעשה מעשה וכדברי ת' שערי אפרים סי' ז', וככל הדברים מבואר' במהרמשי"ק סי' רכ"ה והגאון בבית שערים השיג עליו דבסי' ת"נ בהני יורת דמשכירי' לפסח שאסור מפני שרוצה בקיומן אם כי שלא עשה מעשה רק בקבלת שכר הי' מוכיח על המעשה ומע"כ השיב דהא הטעם שם במג"א שרוצה בקיומו משום שלא יבקוע הכלי, והנה לא אדע מ"ש בזה דזה ודאי לא חשיב מעשה אלא שאני תמה על הגאונים הלא שם בת' ש"א הביא האי דסי' ת"נ וקאמר דשאני הכ' שאינ' עשה מעשה בידיים ואם משום קבלת שכר והא בעובד' דת' ש"א ג"כ מקבל שכר ומה חלוק בינהם ועכ"ח כמ"ש המהרמשי"ק הנ"ל דזה שמשכירו הוה מעשה וז"ש בת' ש"א דעשה מעשה בידיים אלא דתמיהה בעיני גם בת' מהרמשי"ק שלא הבא דברי חק יעקב סי' ת"נ סקט"ו שהביא דברי בנו של ש"א הנ"ל והשיג עליהם מדברי ש"ע יו"ד סי' קל"ג שמבואר בפירוש שאסור להיות יושב ומשמר חביות יי"נ אפי' בחינם משום שרוצה בקיומו והיא מדברי ת' הרשב"א והא עובד' דת' ש"א הי' ג"כ השאלה אם מותר להיות יושב ומשמר גבי מזיגת משקה חמוצה והוא לכאורה פלא, אלא ע"ד מהר"ם שיק יש לתרץ לפ"ד שחולק שם ע"ד הפר"ח דס"ל דרוצה בקיומו לאסור אינו רק בע"ז ויי"נ שמצוה לאבד משא"כ שאר אסוה"נ והוא הביא דברי הירושלמי פ"ג מ' ערלה דגם בגד שצבוע בערלה אסור לסמוך כרעי המטה ומחלק בהכי דבשאר אסורין כגון ערלה אינו אסור רק במעשה אבל בע"ז ויי"נ דמצוה לאדם בלא מעשה נמי אסור וא"כ קושי' הח"י מיי"נ בסי' קל"ג ל"ק עליו אבל הגאון בעל בית שערים דלא נחית לחלוק זה הא הוה ראיי' כנ"ל והנה לפענ"ד כל סמיכת הגאונים ע"ד תוס' הנ"ל דהיינו דס"ל כמ"ש רשיז"ל דכ"ע לא מחייב במקיים כלאי' רק ע"י מעשה דלאו שאין בו מעשה אין לוקי' אבל כבר הקשו האחרונים מדברי ירושלמי דר"ע מחייב אפי' בלא מעשה ובמעשה גם רבנן מודו ועיי' בלחם סתרים ובשעה"מ וה' כלאי' ובהגה' רע"א ובת' מרן חת"ס יו"ד סי' רפ"ח דמסיק דעיקר לדינ' כמ"ש הרמב"ם וש"ע סי' רצ"ז דאסור במקיים אפי' בלא מעשה וחדוש בעיני ע"ד מהר"מ שיק דדעתו דהא דאוסר ביו"ד סי' רצ"ז הנ"ל במקיים כלאים היינו שניכרו מתוך מעשיו ולא הביא דברי מרן חת"ס שהי' שגור בפיו כ"ש ומעתה כיון דסוגי' לדינ' אינו בלא מעשה ולא כפירש"י ותוס' וא"כ לא אדע מה מועיל