לבושי מרדכי על אורח חיים קו

כבוד הרבני החרוץ המופלג מו"ה עקיבא בלוי נ"י הגיעני יקרתו אשר בו נתיעץ עמי כדת של תורה איך לנהוג בשנה הזאת שחל ע"פ בשב' וכבר סדר לנו הגאון במהרמשי"ק דרך נלך בה והרב הגאון דק"ק באניהאד השיב למכור בעש"ק אך ורק המכיר' יחול ביום ש"ק וידוע כי בת' רע"א סי' קכ"ט אוסר בראיות נכונו' מהירושלמי מסכת' יומא וכן מילא אחרי' נכדו הגאון בכ"ס סי' מ"ו לאסור ומהר"ם שיק בסי' ר"ה החזיק בדבריהם לאסור גם במכירת חמץ בהאי גוונ' ובת' שואל ומשיב ח"ו סי' כ' אמר שאין ידוע שום אסור במכיר' שנעשה הקנין בחול רק זמן חלות הקנין ביום ש"ק וחידש בעיני שלא הביא עכ"פ תש' רע"א הנ"ל שהוכיח מהירושלמי בפירוש לאסור ודאי אי הוה ראה דברי הגאון הי' מהפך בדברי' להלכה. והנה הגאון הנ"ל נ"י מביא דעתו לחלוק על מהרמשי"ק דמכירת חמץ ל"צ רק סלוק כמ"ש בחת"ס יו"ד סי' ש"י וסלוקי רשות מותר בשבת כמ"ש במס' ערובין דף ע"א לב"ה דמבטלי' רשות בשב' והנה דברי אינו מתקבלי' לענ"ד מכמה טעמי' חדא כי מרן חת"ס מיד כתב שם דבמכירת חמץ לא יסמוך אדם על תירוצו להקל וכבר הקשה עליו במהרמשי"ק סי' רל"ב עיי"ש, ועוד וכי בחמץ מהני סלוק זה לא נאמר בדברי מרן חת"ס ורק הפקר מהני כמש"כ בסי' תמ"ה באו"ח וכן שנה לנו בחת"ס או"ח סי' קי"ג ומצד הפקר מהני אפיל' בקנין אגב שנוהגי' ע"י שטר שכירת הקרקע והוא קנין דרבנן מ"מ הפקר ב"ד הפקר והא אין מפקיר' בשבת כמ"ש בפר"ח סי' תמ"ד ומה זה שייכו' לבטול רשות שאינו רק סלוק כח מרשותו דהיינו דריסו' רגלו וקנין פירות שלו שיש לו בחצירו אבל בדבר שיש לו לאדם בקנין לא מהני סלוק כדמוכח בכמה דוכתא במס' כריתות ד' כ"ד ור"פ הכותב דף פ"ג והא ראיי' דהא קיי"ל דבביטול רשות לשב' סגי' בלא קנין כמ"ש בש"ע או"ח סי' שפ"א ובמכירת חמץ מהדרינן לכמה קנינים שהם מועילין קנין כסף ונשיכ' או אגב וחצר ואם יאמר דמהני סלוק עכ"פ כונו גלוי דעת לענין ביטל גם אנו נאמר וכי מבטלי מה הוה דהא פסקינן באו"ח דאפי' בטלו ולא ביערו בין בשוגג בין באונס אסור בהנא' לאחר הפסח ותמיה' רבה על הג' נ"י כי במג"א סי' תמ"ד ובמחה"ש שם וכן בתש' אחרונים מהדרים אחרי הקנינים היותר טובי' ומועילים מישראל לנכרי ומעתה נימ' בסלוק רשות מהני. חלילה לומר כן' ועוד נהו נמי דהפקר מהני הא פסקינן בסי' תמ"ה דלא מהני הפקר אלא במשליך החמץ להפקר ממש דהיינו ברחוב אבל בחצרו אפי' האיך דמצוי' עורבי' אם מוצא לאחר זמן אסורי' צריך לבערו מן העולם כן מסקנת מג"א וט"ז שם וא"כ דברי מרן חת"ס דהפקר מהני בחמץ היינו אם משכיר או מוכר החדר שהחמץ בתוכ' לגוי שכירות או מכירה ממש דאז אינ' ברשות' כמ"ש להדי' כ"פ בחת"ס סי' קי"ג ד"ה ועפי"ז וביותר בסי' קי"ד דאם נשאר ברשותו אם לא נאסר החמץ לאחר הפ' עובר ב"י וב"י מן התורה עיי"ש וכן בסי' קי"ט ד"ה אך אי' ומעתה ונוכח להדי' מש"ע תמ"ה ומדברי חת"ס עצמו דבהו דההפקר מהני מ"מ היינו אם הבית מושכר או נמכר לגוי אבל בל"ז אסור וא"כ כיון שעכ"פ החדר צריך לשכור או למכור בשבת זה וודאי אסור דלזה ליכא למימר דדי בסלוק והפקר דאז ליכ' קנין אגב כלל ובחת"ס לא קאמר רק נגד קנין אגב עצמו אם אין הגוי קונה בקנין זה כמ"ש בתומים אבל מ"מ צריך להשכיר או למכור החדר עכ"פ שלא יהי' ברשותו ושמור לו וזה ודאי אסור בשבת כמ"ש בש"ע סי' ש"פ אפי' לענין ערוב דסבר המהר"מ דאין משכירי' מישראל רשות' ואיתא במג"א סק"ו דטעמא משום דאין משכירי' בשבת דדוקא מגוי להתיר טלטול דדיר' גוי אינו דיר' לענין אסור העובר מרשות לרשות אבל לא מישראל וא"כ כש"כ וק"ו דלא מהני סלוק, וכבר אמרתי דלא אדע ואבין כלל ענין סלוק בדבר שישנו לאדם בקנין סלוק לא שייך רק בדבר שלא בא עוד ברשותו אבל דבר שברשותו בקנינו לא שייך סלוק כדמוכח מכמה סוגי' הש"ס שהבאתי לעיל בס"ד וגם הפקר לא מהני כי אם לרחוב החוצה או בשכירות ומכירות החדר שהחמץ בתוכ' וזה וודאי אסור בשבת ועי"י בחו"י סי' תמ"ד תקון מי ששכח למכור ונזכר בי' השבת אבל אסור לכתחיל' לעשות כן וגם הוא בח"י בוחר ליתן במתנה עיי"ש. ועוד אני אומר כי לפי חקי המדינה לעת הזאת אשר אינ' רשאין למזוג המשקין רק בבית אשר נתן עליו הליצענץ למוכר ומעתה אם ימזוג ע"י נכרי הנמכר לו המשקה של חמץ על יד על יד במדה קטנה והא וודאי יש בו משום משתכר באיסור' הנאה כמ"ש באו"ח סי' ת"נ דאסור להשכיר ביתו לגוי להניח בו חמץ דנהנה מאה"נ דאפי' חמץ של גוי אסור' בהנאה והביא בת' הר הכרמל דהא דמוכרין חמץ לגוי אגב שכירות הבית לא מיקר' נהנה מאה"נ דהא אין משכיר' שישאר חמץ בתוך בית זה ויכול להוציא משם וכן עצמו אינ' משכיר רק לשעתא שיהי' בקנין אגב וכל זה בשאר מכירת חמץ דעלמא שאין הגוי הנמכר לו חמץ מוכרו יד על יד אבל בהני ווירטסהייזער וליצענצען שמוכרחי' למכור בבית זה דוקא האיך אפשר להציל מנהנה מאה"נ, ובחי' אדם אית' דאיז' ימים קודם הפסח מותר להשכיר אבל בע"פ אסור ועי"י בפר"ח שמחמיר יותר ועכ"פ טובה גדולה להני בעלי ליצעבצען למכור החמץ במשקי' יום או יומים קודם אסור' ובהאי שעתא שחל ער"פ בשב' יש קצת היתר אם מוכר בי' עש"ק שהוא לכל הפחות יום א' קודם זמן אסור' ובשאר ימות השנה עוד אין אתי מה לתקן, וגדול אחד כתב לי להתיר כי בהגר"א אית' שאינו אסור רק לאח"ז אסור' אבל מת' הר הכרמל וחי' אדם אין דעתם להתיר רק באיזה ימים קודם זמן אסור' ועיי' במהרמשי"ק סי' הנ"ל שרמז ג"כ על הנ"ל והנה ראיתי בת' שואל ומשיב סי' נ' הנ"ל