לבושי מרדכי על אורח חיים קד

לכבוד הבחו' החתן תמים חו"ש טובא מו"ה חיים יושיע נ"י. קופפערשמיעד מבאטור עתה באתי ע"ד תשוב' השיב משה סי' י"ד בעובד' שלא נראה הירח מפני כסוי העבי' עד שתסר יום והי' צער גדול מפני מניעת קבלת שכינה ועד"ז הבי' דברי שיכה"ג שהביא בשם תלמידי מהר"ף ומאירי בשיטת סנהדרי' דגם י"ו בכלל, ועיי' בת' מרן חת"ס או"ח סי' ק"ב כיו"ב בעובד' כזו והביא סמוכי' לדברי הרבני' הג' ז"ל בשיכה"ג הנ"ל לסמוך עליהם בשעת הדחק, ובת' השיב משה מאשר שהקש' אליו לסמוך גם לענין ס' ברכו' בשעת הדחק לזה הביא הגמר' מס' ברכות ד' ח' ע"ב בדברי רשב"י משום ר"ע דפעמים קורי' ק"ש וכו' א' קודם נץ החמה אם כי עלה עמוד השחר, ושם דף ט' עובד' דריב"ל פסק כדי הוא רשב"י לסמוך עליו בשעה"ד ולקרות ק"ש גם עם ברכותיה לבד ברכת השכיבנו ל"י וכן פסקו כל הפוסקים אלמ' דקורא גם עם הברכות דבזה ג"כ יש לסמוך בשעה"ד ועד"ז הרבית להקשות דשם אין הטעם מפני הקבועו' והצער ושעה"ד רק כך דינ' הוא בק"ש כמו ב"ס קק"ש דקיימ"ל דקורא עם הברכות אי משום טעמי' דהוה ס' דאורייתא או משום דכך תקנו כמ"ש הפוסקי' ראשונים ואחרונים ועוד דהא תנן במתניתן הקורא מכאן ואילך היינו לאח"ז ק"ש לא הפסיד כאדם הקורא בתור' ומסקינן בגמר' דלא הפסיד הברכו' וכן קיימ"ל כמ"ש בש"ע סי' נ"ח סעיף ו'. והנה אם כי הקושיו' חזקות לחלק בין ברכות ק"ש לנדון זה עכ"ז נלענ"ד דברי הגאון להעמיד' על בריו' ודאי לא נעלם ממנו כ"ד הנ"ל אלא שדבריו מיוסדי' עפ"י דברי תלמידי ר"י בריש מ' ברכות ממ"ש בדברי חכמים דס"ל דרק עד חצות יכול לקרות וטעמייהו משום סייג וגדר והקש' ר"י דודאי גם ר"ג מודה דלכתחילה צריך לקרות מיד בצאת הכוכבים כמ"ש שלא יאמר אדם אוכל קמע' ואשת' קמע' עיי"ש אלא ודאי דעל דיעבד פליגי, וא"כ קשי' דהא ק"ש חיובא דאורייתא והיאך נאמר דמשום סייג וגדר יתבטל ממצות' של תורה ותי' בחד תירוצא דודאי ק"ש גם לחכמים יקרא גם אח' חצות ורק הברכות לא יקרא דהם מדרבנן ובידם למנוע מהם ושוב הקשו ע"כ דהא קיימ"ל הקורא מכאן ואילך לא הפסיד הברכות ותי' דשאני ק"ש דלילה דזמן שינה הוא וקל הדבר להתבטל עי"כ מק"ש ע"כ גדרו גדר שלא יקרא הברכות אלמ' דשאני ברכות ק"ש דלילה מבטל יום ומעתה הכי דייק' דבריו כיון דרק בשעה"ד סמכינן אדרשב"י ובל"ז היינו מחמירי' שלא לברך וכיון שכן היאך סמכינן על זה דילמא גדרו בזה שלא לומר ולקרות הברכות עכ"פ א"כ ש"מ דהיכ' דהוה שעה"ד סמכינן אפי' לענין ברכות וטעמי' משום קביעות שלו והצער. ומ"ש דלפימ"ש הרא"ש דגם ר"ג מודה דבשעת הדחק יוצא מ"מ כ"ז לא נשמע רק מדברי ר"ש משום ר"ע ומשמע דשאר תנאי' לא הודו בזה דאל"כ מה שייך כאן לישנא כדי ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק מה זו סמיכ' כיון דלכ"ע כן הוא ובעלמ' אמרינן האי לישנא רק אם רבי' פליגי על יחיד עיי' ריש מ' נדה ועיי' במס' גיטין בסוגי' דשמא יחפ' ועיי' בט"ז בסי' רצ"ז לענין היתר חדש כמובן וגם לתי' ב' של ר"י יש מקום לדברי הגאון ת' השיב משה ושם סבר' ר"י דלאח"ז פטרו חכמים גם מק"ש אם כי דמה"ת מ"מ משום סייג וגדר בידים לעקור בשב וא"ת כמו תק"ש ונטילת לולב ביו"ט שחל בשבת וגם פשיטא דלא יצא לידי מצות ק"ש ומעתה אם לאח' עמוד השחר נפטר משום סייג וגדר ודאי לא שייכי' לקרות בברכות דודאי מי שתוקע או נוטל לולב בשבת ומברך עליה' ברך ברכ' לבטלה וא"כ היאך סמכינן בשעת הדחק לקרות בברכות וכ"ז בלילה דישנו משום גדר וסייג אבל ביום לא מצינו גדר זה רק עד זמנו כנלענ"ד. וראיתי מ"ש להקל בזה משום ברכה דל"ת מדרבנן והבאת כמה ראייות לזה ולענ"ד אין להקל נגד הש"ע שפסק בפשיטות כדעת הרמב"ם והמג"א מחמיר אפי' בספק דאוריית' עיין בה' מגילה וראיי' מכוי דמכסי' דמו בל"ב ובסי' ח' קיימ"ל דציצית צריכים בדוקה קודם עטיפה משום חומר ברכה לבטלה לא סמכינן אחזק' כמ"ש בט"ז שם סק"ח ח ובלחם חמודות על ה' ציצית דעתו דגם בס"ס אין לברך דמ"מ ספק ברכה הוה וכבר הארכתי בחדושי בס"ד בענין זה ואכ"מ, והנני דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן ע"ג ב"ה. לכבוד האברך החו"ב מו"ה עקיבא גלאזנער נ"י מקלויזענבורג יצ"ו. עתה באתי עד"ת במה שחדש כ"מ בדברי הרמב"ם פ"א מה' חו"מ שפ' בתערובות חמץ שיש בו כזית בכא"פ חייב מלקות והקש' ה"ה מ"ש משאר אסורי' ולמה לא יתחייב כרת כשאר שיעור אכיל' אסורי' וכמ"ש הרמב"ן ג"כ ודעת כ"מ דשאני חמץ משאר אסורי' דכאן העצם שוה עם עיסת מצה רק שהקפידה תורה שלא יהי' מחומץ וכיון דע"י תערובות נחלש טעם חוניצו הוה כמו נוקשה דאינו חייב כשאר חמץ משום דאין חמיצו נגמר ואלו הי' בידינו להרחיק החמץ לגמרי לא הי' בו אסור משא"כ בשאר אסורין כמו חלב וכיו"ב דעצם שלו בעצמ' הוא האסור כתו"ד. והנה אם כי מילי דסבר' נינהו בכ"ז לענ"ד אינו מתקיים דלפ"ד א"כ כותח הבבלי וכיו"ב דוק' קתני דאינו רק בלאו אבל בתערובות יבש ביבש ובשאיני מינו דליכא חולשת טעמו הי' חייב כרת ולא משמע כן מפשיטות סוגי' הגמר' וכן משמע מדברי מג"א ריש סימן תמ"ד ושאר דוכתי דכל שאינו מינו בכאכ"פ שווה