לבושי מרדכי על אורח חיים קג

המצוה משא"כ בהולך לדרך להניח עירוב פשיט' דאינו מתבטל דרך הלוכ' ליתן פרוטה לעני וק"ל, ועוד יש לחלק דהא טעם וסברת התוס' דמשום ייתר פרוטה הוי ג"כ הנאת הגוף וס"ל דבהנאת הגוף לא אמרינן מצות ללה"נ דלא כסברת הרשב"א, והנה בשעה"מ פ"ח מה' לולב תי' מה שהקש' על שיטה זו מהך דעירובין דהתם עיק' דבר מצוה ללכת למשתה נשואין והא הוי ג"כ הנאת הגוף, ותי' כיון דאין הנאה זו מאסור הנאה עצמ' כמו מדיר את אשתו וטבילה בימות החמה במודר הנאה ממעיין אלא לאח"כ בא הנאה מדבר אחר אינו אלא גרמא בעלמא וא"כ ה"נ לענין פרוטה לעני בשעה שיעסוק במצוה יפטור משום שאינו נהנה מאיסור הנאה עצמה ואי דמקודם הא יכול לילך בצנע' במקום שלא יתרמי עני ועיי"ש. ב') וע"ד שהקשה מע"כ ע"ד הג"ה מל"מ פ"ה מה' אישות דלא אמרינין מצללה"נ רק בדיעבד שיצא ידי מצוה אבל לא לכתחילה והקשה ממעילה י"ג דאית' שם ר"א ב"צ אומר נוהגין הי' הזקנים שהי' נהנין בערבה ופי' תוס' משום מללה"נ ומבואר דלכתחילה הי' נוהגין להנות מהערבה משום מללה"נ, ועוד הקשה מחולין פ"ט דמכסין בעפר עהנ"ד לכתחילה משום מללה"נ, ימחול לעיין בס' כנסת הגדולה יו"ד סי' כ"ח שהביא שיטות הקדמוני' דס"ל הכי ונתנו טעם להרמב"ם דמכסין בעפר עהנ"ד דמחוסר תלישה וזה לר"ז והא לרבא בכל עפר מכסין דמללה"נ ותי' לו דס"ל דטעם לר"ז דמשום דמללה"נ אינו אלא בדיעבד לא לכתחלה כמ"ר בשופר של עולה ושל שלמים לא יתקע ואם תקע יצא והוא ז"ל האריך לחלוק עלי' דהא רבא קאי אהך דינא דמכסין לכתחלה משום טעמא דמללה"נ, ועוד ראיי' ממודר הנאה משופר דמותר לתקוע לו ת"ש מצוה ועוד מודר הנאה ממעיין וכיו"ב, ועיי"ש מ"ש על שופר של עולה עפי' תוס' שם דף פ"ט, ובשעה"מ פ"ח מה' לולב תי' עפי' דברי הכל בו דשופר של עולה אייר' שהוא עצמו תוקע והיא אסור משום שנהנה ומתגא' בקול תקיעתו ואיכא הנאת הגוף משא"כ במודר הנאה אחר תוקע לו עיי"ש, ולענ"ד אפשר דחומרא דקדשים שאני כמ"ד בכמה דוכתי כמובן והדברים פשוטים לענ"ד. ג') הקשה מע"כ לסברת השעה"מ ושאגת ארי' סי' צ"ח בטעמא דאי מצות לה"נ לא יצא משום מצהב"ע והקש' לפמש"כ תוס' סוכה דף ל' דלהכי ל"א בלולב של ע"ז ועהנ"ד דאסור משום מצהב"ע דאין המצוה בא ע"י עבירה שעבר וק' מש"ס חולין פ"ט דמבואר שם דלר"ז דל"ל הא דרבא דס"ל מללה"נ אסור לכסות בעפר עהנ"ד מטעם דמצות ליהנות ניתנו והרי הכא ל"ש מצהב"ע כמש"כ התוס', ולפענ"ד אינו דומה למש"כ התוס' דשם מיירו התוס' למסקנא ולהלכתא דקיי"ל מצות ללה"נ ולית בי' שום עבירה מה שנוטל הלולב למצות נטילה דהא ללה"נ ועכ"ח המצוה הבב"ע דהיינו עבירה שנעשה בלולב זה שנעבד ע"י עכו"ם בזה שפיר אמרו בתוס' וכי ע"י שעבד' בע"ז לא יצא וכי מצוה זו בא ע"י עבירה שעבד העכו"ם אבל אי מצות להנות נתנו היינו בשעה שנוטל הלולב לשם מצוה זהו גופא עבירה שנהנה במצות נטילה זו שאין לך מצוה הבב"ע יותר מזו עצמה שהמצוה היא עבירה ועבירה מצוה כמ"ש בט"א שם בסוגי' דמללה"נ במצהבב"ע זו לכ"ע ס"ל דלא יצא עיי"ש ועיי' בהרשב"א בשם הרמב"ן פ' מצות חליצה גבי סנדל של ע"ז האי טעמא גופא וכיו"ב בתוס' במצה של טבל שהקשה בתוס' שם וזהו דומי' כמש"כ האחרונים והדברים מתוקים. ד') ומה שהקשה מע"כ על המחנה אפרים ה' יבום דל"א סמוך מיעוט לחזקה אלא גבי אשה שהלכה צרתה ריקנית דהרוב והחזקה הם בגוף א' וסותרין זא"ז משא"כ בפרה אדומה רוב מצוין אצל שחיטה מומחי' הן דהוי בב' גופין והחזקה דטומאה אינ' מתנגדות לרוב דרוב בהמות אינן טרפות והק' מש"ס חולין פ"ו דמקשה שם מאי ארי' רוב אפי' מיעוט נמי סמוך מיעוט לחזקה והרי התם ג"כ חזקת טומאה דבהמה אין מתנגדות לרוב מעשיהן מתוקנין והוי בב' גופין, והנה אין הס' מ"א תח"י לעיין בו, ונלענ"ד דגם בזה הוי ב' גופין דהא לא הוי אמרינן רוב שחיטות של חש"ו מתוקנין אלא רוב מעשיהן מתוקנין כלומר מה שעושין איזה פעולה בעלמא הוא מתוקן ע"כ אמרינן דגם מעשה זו שעשאו בבהמה זו הוא בכלל מעשיהם וא"כ אי הוי אמרינן מיעוט מעשיהן מקולקלין הי' הרוב מעשיהן מתוקנין וא"כ מעשה זו שעשאו בבהמה ודאי מתוקן והמיעוט הוא מקלקול והוי כלא נשחט כלל רק כהרגה וכדומה משא"כ בהמה שנטרפה ע"י חזקת טמא אין שייכות לבהמה כלל וכן לענין רוב מא"ש מ"ה דאין הרוב על הבהמה רק אצל האדם ואינו סותר חזקת טומאה דבהמה משא"כ הכא הוי הרוב דמעשיהן מתוקנין בבהמה וסותר שפיר החזקות טומאה והרוב והחזקה דגוף א' דהיינו בבהמה כנ"ל ודו"ק. ה) מש"כ מע"כ גרגר נכון ע"ד פלפלא חריפתא בסוגי' דקבוע ועיקר היסוד היא עפ"י מ"ש בשם הגאון מהר"ם בנעטה זצ"ל, גם אני שמעתי סברא זו והוא נכון ומצאתי בשלו' ירושלים מ' שקלי' סברא הנ"ל דל"א קבוע אלא בודאי אבל אם הקבוע ג"כ רק משום רוב אינ' כמע"מ דקבוע גופ' חדוש כמ"ש הר"ן, אמנם שפיר הקשה ע"ז ממש"כ הש"ך יו"ד סי' ק"י סקט"ו במ"ש קבוע כמעמ"ד בין לקולא בין לחומרא לקולא היינו כגון ט' חניות מוכרות בשר נבילה וא' מוכרות בשר שחוטה כשירה והא ודאי אינו כשירה רק מטעם רוב דדילמא טריפה היתה ובמקום נקב קשחיט ועכ"ח ס"ל דגם מטעם רוב מקרי קבוע כמעמ"ד ושפיר העיר בזה, דברי ידידו. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן ע"ב בהי"ת אול"י ד' פ' פנחס תרעא"ל מאד יצ"ו.